פרדס יוסף בראשית שנו

ולא נקרא אדם שלם עד שמקיים הכל, ואם חסר א' מהם נקרא מחוסר אבר. ויוצרך לבוא בגלגול עד שיתקן כל המ"ע ול"ת, ועמ"ש בפ' בראשית (א' כ') וקשה הלא יש הרבה מצות שא"א לכל אדם לקיים כלל אף אם ירצה, כמו מצות מילה ופה"ב לחי שאין לו בן, ויש מצות השייכים רק לכהנים, ויש מצות התלוים בארץ, ויש נוהגים רק בביהמ"ק והתירוץ דאם לומד דיניהם נחשב הלימוד כמעשה כמ"ש במנחות ק"י כל העוסק בתורת העולה כאלו הקריב עולה. ועוד תירצו שע"י שיקיים מצות ואהבת לרעך כמוך ויקשר עצמו לכלל ישראל, עי"ז נחשבו כל ישראל לאיש וגוף אחד, ואם נמצא איש אף בסוף העולם שמקיים אותה המצוה הוא כמו שקים כל אחד. ועי' באוה"ח פקודי (ל"ט ל"ב) בזה, וזה י"ל כוונת הגר שרצה ללמוד כל התורה שלא יוצרך לבוא בגלגול ורק על רגל א' בעולם אחד וע"ז השיב הלל ב' עצות, א', מה דעלך סני כו' שיתקשר עם הכלל, וכל המצות שיקיימו ישראל יחשבו כאלו קיים הוא, ב', ואידך פירושא כו' פי' עצה שני' שילמוד ויחשב כמעשה שקיים כל התורה:

והנה בכל א' מהעצות יש חסרון ורק בהצרפם יחד יתוקן הכל, דאם ילמוד ואם יטעה בלימודו לא יוכל להחשב למעשה וקיום המצוה, כי הלימוד לא עדיף מאם הי' עושה בפועל המצוה בטעות שלא יצא, אבל אי יקשר עצמו עם כלל ישראל, אף אם הוא יטעה לא אלמן ישראל וימצאו הרבה שיקיימו המצוה כהוגן. וגם אי לא ילמוד רק ירצה לסמוך עצמו על כלל ישראל ג"כ עדיין לא הועיל. דנמצאו הרבה מצות התלוים בבנין ביהמ"ק, ועכשיו אין גם אחד שיוכל לקיים, וע"כ ההכרח בזה ללמוד דיניהם והוה כאלו עשה בפועל. ולכן מי שירצה להיות אדם שלם צריך לקיים שניהם ללמוד כל תרי"ג מצות, ושיהי' לו אהבת ישראל, וכדי לבוא לב' דברים האלו העצה לעשות אגודה ולהתחבר יחד ת"ח ובעה"ב, וללמוד בחבורה אחת. ועי"ז יקיימו לימוד תוה"ק וע"י התחברם יתקשרו להיות נחשבים לאיש אחד, וכמ"ש בברכות ס"ג ב', שאין התורה נקנית רק בחבורה. וכמו בבית מסחר ע"י חברות חמוית מהרבה שותפים "אקציענגעזעלשאפט" כל אחד אף שיש לו רק מעט יוכל לומר בית מסחר שלי, כן חברה שלומדים יחד כאו"א בית המסחר של התורה הוא שלו. ובתענית ד"ז א' כ', הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אש אינו דולק יחידי כן ד"ת וכו'. וז"ש הלל מה דעלך סני כו' לקשור עם כלל ישראל, ואף דיש בזה גם חסרון כנ"ל דיש מצות שגם כל ישראל אינם יכולים לקיים כמו בנין ביהמ"ק, ע"ז אמר ואידך פירושא זיל גמור, אלה המצות אינם רק מעט ותוכל ללמוד על רגל א' היינו בזמן מועט, וא"ש הכל:

ובזה יש לפרש ביומא כ"ב ב' כ' והי' מספר בנ"י וכ' אשר לא ימד ולא יספר. כאן בזמן שעושים רצונו של מקום וכאן באין עושים רש"מ, והק' ההרש"א הלא ברגע א' יכולים לעשות תשובה, והיאך יוכלו ברגע להתהפך מיש מספר לאין מספר. ב', לשון עושים "רצונו ש"מ" הול"ל שמקיים המצות, וגם אחז"ל בזמן שעושים רש"מ נקראים בנים, ובאין עושים רש"מ נקראו עבדים, ותמוה דגם עבד צריך לעשות רצון אדוניו, וי"ל כי רצון אמתו של ה' שילמדו ויהי' בחבורה וכמש"ל ובמכות ד"י ע"א חרב אל הבדים ונואלו כו' ואעפ"כ אם לומדים כל אחד ואחד לבדו ג"כ מקיים מצות המקום, אבל אין זה רצון ה' אמתי ועבד אף שמוכרח לקיים מצות אדונו, אבל רק מה שמוכרח לזה אבל מה שאינו מצווה אף שיודע שרצון בעלים הוא אינו משתדל לעשות רצון אדונו. אבל הבן ישתדל בכל כחו למלאות רצון אביו וא"ש בזמן כאין עושין רש"מ, היינו שאין עושין רצון האמתי, אז יש מספר היינו להזכיות. וכאו"א נוטל שכר שלו אבל כשעושין רש"מ האמתי אז אין מספר לזכיות וכאו"א ניטל שכר כולם ולזה אין מספר דהוא נוטל שכר אף על מצות שלא עשה הוא רק חברי', והוא להיפך מן אקציענגעזעלשאפט, שם כל מה שימרבו שותפים יפול על כאו"א פחות ריוח, אבל כאן כל מה שיתוספו שותפים להחברה יתרבה חלק כאו"א:

וג"כ נוהגין לעשות סעודה לסיום מסכת וכמ"ש אביי בשבת קי"ט א' דכי שלים מסכתא עביד יומא טבא לרבנן, וע' רמ"א יו"ד סי' רמ"ו סכ"ו, ויש"ש סו"פ מרובה ושו"ת חות יאיר סי' ע' ובש"ך שם סקכ"ז. והשייכות הסעודה לסיום י"ל עפ"מ שמספרים שהגאון ר' עזריאל הרב מלובלין הנקרא ראש הברזל, שאל להרה"ק החוזה מלובלין ז"ל למה אצל חסידים התחברות בשתיית י"ש ומשקה, ואצל מתנגדים בדברי תורה ופלפול, והשיב לו דיש ראי' מגמ' דע"י אכילה ושתי' יש יותר התקרבות מע"י תורה, דבחגיגה ט"ו ב', אי' ור"מ איך למד תורה מאחר, ומשני תוכו אכל וקליפתו זרק, ולא נתחבר לו פ"י ליחוד. וחז"ל אסרו פתם ושמנם משום יינם ויינם משום בנותיהם, הרי דע"י אכילה יש יותר התקרבות. ולכן עושים סעודה אז נעשה קשר אחד בין לשיטת המתנגדים ובין להחסידים, שלמדו יחד ואכלו ושתו יחד, ועי"ז נשלם כל התרי"ג מצית: