פרדס יוסף בראשית שנה

מט א) האספו רש"י ביקש לגלות הקץ ונסתלקה שכינה התחיל דברים אחרים, וצ"ב וכי משום שנסתלקה השכינה התחיל להוכיח לבניו. ובס' תולדות יעקב כ' ע"פ גמ' יומא ד"ט ע"ב ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם, ויעקב ביקש לגלות הקץ וראה שנסתלקה שכינה שלא לגלות, ואמר אין זה רק משום שלא גילו עונם לכך פתח ואמר ראובן כו'. וגילה עונם ועי"כ יוכל לגלות קצם. ובשם הגר"ש מאסטריפאלי ז"ל ראיתי לפרש המד' אמר יעקב בני שמא יש פסול בכם פתחו ואמרו שמע ישראל, דהק' המפו' למה הי' רק רד"ו שנה במצרים, ותי' דאחי יוסף פגמו בשם ה' כשמכרו ליוסף שהצטרפו השכינה, ושמו אהי"ה ומספרו כ"א וי' פעמים. כ"א ר"י, וא"ש הפ' (שמות ג') וירא ה' כי סר לראות, דמ"ר סבר דפגמו בשם הוי' שמספרו כ"ו וי' פעמים כ"ו טולה כמנין ס"ר, וא"כ לא הגיע עדיין זמן גאולה, וא"ל ה', אהיה אשר אהיה שמי וכבר הגיע זמן גאולה, אך יעקב ידע שלא פגמו רק בשם אהיה אך זאת לא ידע שהצטרפו השכינה עמהם, ולא הי' רק ט' ומהצורך שיגלו רק קפ"ט שנים כי ט' פעמים כ"א מנין קפ"ט, ובשנת ק"צ יהי' הגאולה, וז"פ המד' בקש לגלות הק"ץ ר"ל שבזמן ק"ץ יהי' הגאולה, ונתן המד' טעם שנסתלקה ממנו השכינה ר"ל שנעלם מיעקב כי בנ"י צרפו השכינה עמהם, וכשראה שלא יהי' אז הגאולה, חרד יעקב ואמר שמא יש פסול בכם ר"ל שמא עשיתם עוד עון אחר חוץ ממכירת יוסף, לזה ענו שמע כו' ר"ל ה' אלקים ה' אחד, מפני שהצטרפו אותו במכירת יוסף, וא"כ מספרו הוא עשרה, ע"כ לא נשלם זמן הגלות בשנת ק"צ כי אם רד"ו. וע"ע בס' צל"ח על פסחים דנ"ו, ובישועות יעקב או"ח סי' תק"ס סק"ב, ובקובץ דרושים חוברת ה' סי' כ"ג אריכות בזה:

שם האספו ואגידה. אעלה מה ששמעתי וראיתי בהרבה ספרים בעניני אגודה ואחדות עם הרבה הוספות ורעיונות ממני המלקט והמחבר:

האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ראה שבאחרית הימים יהי' מצב ישראל רע ומר ואמר ואגידה לכם אעשה לכם אגודה ואחדות, ועי"כ ועל פי דרך התורה יהי' לכם קיום, דישראל נמשלו למרגליות כמ"ש בגמ' מרגליות טובה אחת יש בכם כו' ומרגליות יתאחדו רק ע"י חוט הפנימי, כן ישראל אינם מתקיימים רק ע"י פנימיותם הוא התורה, הוא הקשר, וקב"ה וישראל ואורייתא חד הוא. וע' בשפת אמת ויחי תרס"ה בזה דברים אמתים. וכ' במג"א (ג' ח') ישנו עם אחד מפוזר ומפורד המן אמר, כי "שינו" את העם אחד והמה מפוזרים זה מזה, ואמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים, שיהי' לאגודה אחת ולא ישלטו בהם כל אומה ולשון ועי' יע"ד ח"א דרוש ג' מ"ש בזה ודברי' מתוקים. ובפ' לך (י"ג ח') כ' אל תהיה מריבה ביני ובינך תהי לשון נקבה, כי פרה ורבה ע"י מחלוקת וביבמות ס"ה גדול השלום אפי' ישראל עובדי ע"ז אין שולט בהם מאומה וכמו חבילה של תבן שכל קש רפה מאד רק כשיקשר אותם ביחד חזקים, כן כשיתקשרו יחד עם ישראל, ועי' מדרש תנחומא שכ"כ בפ' נצבים סוף אות א':

וכ' אל תפרוש עצמך מן הצבור צבו"ר ר"ת צדיקים ב"ינונים ו"ר'שעים, כינוס וחיבור יוכל להיות אף אם רשעים בתוכם, דחלבנה ג"כ הי' מסמני קטרת, וכמ"ש חז"ל חבור עצבים אפרים הנח לו, אף דהיו עובדי ע"ז, מ"מ כשיש חיבור ביניהם הנח לו לא יוכל לשלוט בהם רע, אבל כל זה אם הצדיקים עומדים בראש, ואחריהם ילכו הבינונים ובעקבותיהם יצאו גם הרשעים, מצבור כזה אין אתה רשאי לפרוש אבל אם עיזי מסגי ברישא ואחריהם בחבלי שוא ימשכו הבינונים, ואחריהם מתי מספר צדיקים, אגודה כזה אינו חיבור, ורק נותנת יד לפושעים. וביבמות י"ד כ' בנים אתם לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות וכ"כ בעמוס ס' ואגודתו על ארץ יסדה, דמצינו ישראל נקראו בנים ועבדים, ובזמן שהם באגודה א' ואהבה ואחדות ביניהם נקראו בנים, אבל כשיש פירוד נקראו עבדים, שעבד זר מחבירו, וז"ש בנים אתם. רק אם לא תתגודדו, אם לא תעשו אגודות אגודות, וכן כ בפ' ברכה (ל"ג ה') ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, הגם שיהי' דור דעה אעפ"כ נקרא מלך רק כשיאספו יחד ישראל ולא כשהם בפירוד, וע"ש ברש"י:

ובשבת דל"א בנכרי שבא לפני שמאי שיגיירנו פ"מ שילמדו כל התורה כשעומד על רגל אחד, ודחפו באמת הבנין, והלל קבלו וא"ל מה דעלך סני לחברך לא תעבד זה כל התורה, ואידך פירושא זיל גמור וקשה זה ניחא חלק מצות שבין אדם לחבירו. אבל מצות שבינו למקום לא נכנסו בסוג מה דעלך הני כו' ועו"ק ח"ש ואידך פירושא זיל גמור הא אם צריך לגמור שוב צריך זמן רב ולא יהי' על רגל א', וי"ל דהשל"ה כ' דרמ"ח מ"פ כנגד רמ"ח אברים, ושס"ה ל"ת נגד שס"ה גידים