פרדס יוסף בראשית שנב

חלק הראוי לו לפי מספר הנפשות שבאותו שבט, א"כ למה הי' צריכין לאו"ת הא בלא"ה מוכח שמה' הי' הגורל ע"ש ועמ"ש בפרשת בראשית (ד' כ"ה):

ז) ואני בבואי. רש"י ול"כ עשיתי לאמך, וק' דהול"ל זה בפרשה הקודם כשצוה אותו ונשאתני ממצרים וכ' בפר"ד דרוש כ"ו דאי' במדרש ויצא פע"ב לכן ישכב עמך לפי שזלזלה במשכב הצדיק לא נכנסה עמו בקבורה, וע"ש ברש"י ונענשה בחלופי דודאים, אולם איתא במ"ר לאה שהפסידה דודאים ובכורה, ורחל נשתכרה, וכ' ביפ"ת דה"פ דניטלה בכורה מראובן וניתנה ליוסף בשביל שהי' מבקשת רחל לבשם יצועי יעקב כענין נפתי משכבי לאהבת משכבו של הצדיק להעמיד ממנו זרע, ולפי"ז הא דלא נקברה רחל עם יעקב עפ"י הדיבור, וידוע מ"ש יעקב כראובן וכו' הי' שנתן הבכורה ליוסף וע"כ תחילת כשביקש יעקב מיוסף להוליכו לא"י ל"ה בלבו עליו על של"ע כן לרחל שהי' יוסף סבר דאמו נענשה בשביל הדודאים שזלזלה במשכב, אבל עכשיו שנתן הבכורה ליוסף ולא לשאר שבטים הגדולים ממנו, ע"כ שזכתה רחל בשביל הדודאים וא"כ חזרה הקו' על יעקב למה ל"ע כן על אמו והוצרך יעקב להתנצל שהי' עפה"ד, וע"ע בדרוש ג'. ובס' קול יהודה, ונפלאות מתורת השי"ת פל"א אריכות:

ח) רש"י ראה שיצאו ממנו בנים שאינם מהוגנים, עי' מהרש"א כתובות ע"ב ב', והפלאה בהשמטות שם ד"ה וסימניך מ"ש בזה, ובס' תורת מנחם על יומא דכ"ח אריכות גדול, ועמ"ש בפ' וירא (כ"א ז'):

ט) בני הם. רש"י הראה לו שטר אירוסין י"ל דרש"י כ' דסבר דאין ראוים לברכה שעתיד ירבעם ויהוא לצאת מהם, והמפו' הק' על מ"ש בישמעאל באשר הוא שם (וירא כ"א י"ז) ואמאי בבן סורר ומורה נידן ע"ש סופו, והט"ז בדברי דוד הביא בשם עשרה מאמרות מאמר ח"ד פכ"ג דסו"מ נידן ע"ש סופו של מעשה עצמו, אבל ישמעאל בניו יעשו רע, ב', פו"מ כבר התחיל להרגיל עצמו בדברים מושכי עון לא כן ישמעאל דכשר הי' אז, ג' דין של מטה חמור משל מעלה, כמו דלמעלה דנין מכ' ולמטה מי"ג כן למעלה דנין באשר הוא שם ולמטה פ"ש סופם, והטעם כ' בעיון, יעקב ר"ה דט"ז דקמי שמי' גליא ויכולין להמיתו באותו זמן שיחטא, לא כן בב"ד של מטה אולי ילסטם בלא עדים והתראה, (ועי' ערבי נחל פ' ראה וש"ך פ' תצא), ד'. כ' בספר מרגיגתא דר"ב סו"פ בראשית דעבירות בין אדם לחבירו חמור מבין אדם למקום. וסו"מ מוכן ללסטם, אבל בישמעאל מה שהמית ישראל בצמא כבר נגזר גזירה ורק העכו"ם הי' להם למשוך ידם מזה בבחירתם אבל עכ"פ הגזירה הי' מתקיים אף בלא הם לכן ל"ה רק כעבירות בינו למקום, הי, כ' המפו' היכי דבא מטיפה כשירה כמו ישמעאל מאברהם דנין כפי מעשיו, אבל סו"מ שבא מטיפה פסולה מיפ"ת כפרש"י בסמיכות נידן ע"ש סופו, ולכן לא רצה יעקב לברכם דסבר דבאו מטיפה פסולה, וכשהראה לו שטר אירוסין וכתובה שבאו מטיפה כשרה, לכן דן לפי מעשיהם של עכשיו וברכם:

ובס' נפלאות היהודי בקונ' בית צדיקים הביא דבגיטין ד"צ ע"א בש"א לא יגרש אא"כ מצא ערות דבר ובה"א אפי' הקדיחה תבשילו, דלכאו"ק על ב"ה דהי' עניו כמעשה דשבת דל"א, ואמרו על הלל שהי' עניו שפל וסבלן, ובגיטין דנ"ו ענותנותו פרש"י סבלנותו, ואיך בשביל קדיחת תבשיל יגרש, אך הכוונה כמ"ש בברכות י"ז אין פרץ ואין צוחה ברחובותינו שלא יהי' בן המקדיח תבשילו ברבים, וגם בגיטין הכוונה על אשה שמגדלת בני' בדרך רע מחויב לגרשה, והוא ע"ד חז"ל לא תבשל בקדירה כו', ולפי"ז י"ל דיעקב ידע דיוסף צדיק עכ"ז בראותו שאינם ראוים לברכה חשב שאמם מגדלת אותם בדרך רע והא דלא גירשה יוסף דסובר כב"ש דבעי שימצא ע"ד לכן הראה כתובה ומזה ראי' דלאו דוקא בע"ד מגרשין, דאל"כ למ"ל כתובה כלל, א"ו דסובר אפי' בשביל שהקדיחה תבשילו מגרשין, ואם לא גירשה ודאי בנים צדיקים:

ובחידושי הרי"מ אה"ע סי' קי"ט אות ז' הביא קושיא מבנו הרה"ג ר' אברהם מרדכי ז"ל לב"ש דלא יגרש רק בערות דבר א"כ למה תקנו כתובה שלא יהי' קלה בעיניו לגרשה, הא בלא"ה אין מגרשין רק בערות דבר ע"ש, ועי' בקובץ כנסת חכמי ישראל סי' רכ"ז בזה:

ובהמאסף היו"ל בירושלים שנת תרע"ג סי' פ"ו הק' למה דוקא שטר אירוסין הא בג' דרכים אשה נקנית, וי"ל דק' דאבות הי' מקיימין התורה, איך קיימו קידושין בלא עדים, דמקדש בלא עדים א"ח לקידושין אפי' שניהם מודים בקידושין דס"ה ועדי כשרים ל"ה להם, אפי' הגרים לא כשרי דהא צריך ב"ד, ורק