פרדס יוסף בראשית שנג

י"ל שהיו יכולים לקדש בשטר אירוסין, דהדין כתב בכת"י ואין עליו עדים דכשר הגט ואתקיש הוי' ליציאה ושפיר הראה רק שטר אירוסין ע"ש, ובשו"ת שס אריה יו"ד סי' מ"ג:

י) ועיני ישראל כבדו מזוקן ל"י לראות עי' בספורנו, ובבינה לעתים דרוש ז' כ' הכוונה הכפל שגברה כ"כ החולשא בכח ראיתו שלא בלבד מצד עצמם חסר ראי' הטבעיית אלא גם באופן אחר בבתי עינים לא הועיל לו וכמו בפ"ד מעירובין בר"ג שכבר הייתי מסתכל בשפופרת של קנה חלול והיינו בתוך התחום ע"ש:

יא) ראות פניך לא פללתי והראה אלקים גם זרעך, וכ' בשם הר"ר העשיל ז"ל עפמ"ש בשבת דק"י הבא על א"א פני' מוריקות, ותקנה לזה לשתות כוס עיקרין, וז"ש ראות פניך ר"ל פנים היפות שלך לא פללתי דחששתי שמא ח"ו נכשלת בא"א, אך דילמא שתית כוס של עיקרין, לכן אמר והנה הראה אלקים גם זרעך וראי' דלא חטאת:

יד) שכל את ידיו, ערש"י ותרגום בהשכל עשה כי ידע כי מנשה הבכור עי' ס' נפלאות מתורת השי"ת פע"ח דיש נפק"מ בין מי שמונח על ראשו יד ימין למי שמונח עליו יד שמאל, וגם ידו העליונה תעשה יותר חיל מידו התחתונה, וכשיעקב רצה ליתן גם נייחא למנשה נתן ימינו על ראש אפרים ואח"כ נתן שמאלו על מנשה נמצא דידו השמאלית הי' על מנשה למעלה וידו הימנית הי' על אפרים למטה, ועשה כן יען כי מנשה הבכור וחלק גם לו דבר של גדולה, ובימי יפתח אז הי' ידי מנשה על עליונה וגברו על אפרים והכו מ"ב אלף כמ"ש בשופטים י"ב וזאת הראה יעקב עתידות, ועי' מה שהבאתי בפ' מסעי (ח"ח י"ד) בשם הגהות מהר"צ חיות, וע' בינה לעתים דרוש ס"ב דרוש ארוך:

טז) וידגו לרוב ערש"י והוא מסוטה ל"ו מה דגים שבים אין ע"ה שולט כו' ופרש"י כן ברך יעקב למנשה ואפרים, ועי' ענף יוסף על ע"י דק' למה לרש"י להראות מקום זיל קרי בי' רב הוא, וי"ל עפמ"ש במד"ר נשא שרמז יעקב לבנות צלפחד שהי' ה' כמו דגים שנבראו בחמשה ויטלו חלק בארץ לכך א' וידגו לרוב בקרב הארץ, ועוד רמז מי ששמו נו"ן שהוא דג יכנס לא"י יהושע בן נון ע"ש, וא"כ היאך בא ללמוד שאין ע"ה שולט מהאי קרא, לכך בא רש"י לסתור ב' הלימודים דאם תפרש על בנות צלפחד לא ברך רק למנשה דצלפחד ממנשה, ואם על יהושע הי' מאפרים, לכן פרש"י שבירך לאפרים ומנשה וא"א לפרש רק מה שהברכה שייך לשניהם יחדיו, וע"כ דלא שלטא בהו עינא בישא עש"ה. והגר"א מווילנא ז"ל בס' אדרת אלי' פ' ראה הביא, שקשה הלא בכל הפקודים לא תמצאו יותר משאר שבטים כשנפקדו במדבר ובערבות מואב, וי"ל דברכת יעקב ל"ה רק על זמן כניסתם לארץ כמ"ש בקרב הארץ, ובאמת בהכנסתם לארץ בשבע שנים שכבשו אז חלה ברכת יעקב לכן כ' ביהושע (י"ז י"ד) וידברו בני יוסף אל יהושע מדוע נתת לי גורל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה', כלומר עד שנכבשה הארץ, והשיבם יהושע לך היערה כו', וכמ"ש בב"ב דקמ"ח משום טפלא או ע"ה כי בזמן מעט נתרבו מאד ע"ש ופח"ח. ובדרך זה י"ל דבתרגום אי' יסגון בגו "בני אנשא" על ארעא, וצ"ב דשם בגמ' אי' א"ל והושע לכו והתחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט ע"ה אמרו לי' אנן מזרעא דיוסף דלא שלטא ע"ה כו' ולפי"ז בני יוסף ל"ל להתחבאות ויוכלו להיות בקרב הארץ' במקום אנשים וז"ש התרגום בגו אנשא בריש גלי בתוך יושבי הארץ:

כב) שכם א'. פרש"י חלק בכורה מיד אמורי זה עשו, וצ"ב איך שייך כאן חלק בכורה למה שנתן ליוסף ב' חלקים בא"י, ובס' מאמר מרדכי כ' ע"פ גמ' ב"ב קכ"ג מה ראה יעקב שנטל כו' מה ראה ובחללי יצועי כ'. אך עדיין ק' הא קיי"ל לא יוכל לבכר ואי' לא תהוי עבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לטבא, וי"ל דברש"י תולדות (כ"ה כ"ו) בדין אוחז שיעקב נוצר מטפה ראשונה משל לשפופרת כו', ואי' במד' ותוס' ב"ב שם דתאומה נולדה עם כל שבט, ויעקב קרא לראובן ראשית אוני כלו' שנולד מטעה ראשונה שלו, וילפי' מזה דלא ראה קרי, וא"כ אותה תאומה פטרה רחם אמה ואח"כ ראובן כי הנכנס ראשון יצא אחרון, וז"ש ואני נתתי שכם א' זה בכורה, וא"ת וכי בידי ליקח מראובן, ואמר כי בפטר רחם תלה רחמנא ולא ביצירה, א"כ להא מילתא ראובן לאו בכור וראי' אשר לקחתי מיד האמורי הבכורה זה עשו ואי אזלי' בתר בכור ליצירה גם אני הייתי בכור מהדין ולא הייתי צריך ליקח אותו מעשו, וע"כ שאין זה בכור, וע"כ גם אנכי נותן לך חלק בכורה. וע"ש במהרש"א ובסוטה י"ג ב', ומ"ש לקמן (נ' י"ט) בשם פתחי שערים. ובס' ברית שלום ראיתי עפמ"ש במד' מ"ט קברו ליוסף בשכם, משכם גנבוהו לשכם החזירוהו ובב"ק ע"ט א', גנב שור ושה מבית בעלי' אינו חייב בכפל, ורז"ל דרשו כי יגנוב איש שור זה יוסף, וז"ש ואני נתתי לך