פרדס יוסף בראשית לד

מאסר הגוף כו' ולכן מי שמוסר עצמו באהבת הבוי"ת ע"י שיודע ומבין כי זה תכלית האמת מוסר נפשו בלב שלם, אבל להיות מוסר ממונו ונשאר עוד בעולם הנסיון והעניות מעביר ע"ד קונו יוכל להיות קשה הנסיון יותר ממסירת נפש עכ"ל הקדוש:

לא) הששי. רש"י הוסיף ה' התנה ע"מ שיקבלו חמשה חומשי תורה, ד"א הששי שתלוים ועומדים עד יום הששי בסיון. עי' צל"ח שבת דפ"ח על תד"ה כפה אף שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יחזרו כשיראו אש הגדולה, והוא תי' מספיק על שהוצרך לכפיית ההר אבל עכ"פ לענין קיום העולם כבר נתבסם העולם ולא יועיל חזרה שעל הקבלה התנה, וכיון שכבר קיבלו נתקיים התנאי ולא יחזר לתהו כמ"ש תוס' ע"ז ד"ג ד"ה נוגעין, כמו כן אם יחזרו מקבלת התורה ל"מ שכבר נתקיים העולם, אך לפי' הא' דרש"י דה"א יתירא רומז על תורה וששי היינו ו' ימי המעשה, וכל מעשה בראשית מיום א' עד סוף ו' תלוים בתנאי תורה נמצא דלא נתייחד זמן ידוע על קבלה, ובכל זמן שיהיה הקבלה יתקיים התנאי ויתבסם העולם, אבל לפי' הב' היה התנאי דוקא על ו' בסיון ומה שקיבלו קודם ל"מ ויכולים לחזור עוד בו' בסיון, והנה מ"ש נעשה ונשמע זה היה בה' בסיון כמ"ש רש"י משפטים (כ"ד ד'), ותוס' ע"ז ד"ה הששי הק' למ"ד בז' בחדש ניתנה מה יום הששי ע"ש שנדחקו ואני אומר שב' הפירושים ברש"י הם להני תרי תנאי, דלר"י דבז' הוא כפי' הא' דה"א היתירה הוא התורה, וששי מעשה בראשית ולא נזכר זמן קבוע לקבלת תורה, ופי' הב' היינו לרבנן שבששי ניתנה עש"ה:

ועי' מהרש"א ע"ז ד"ג, דר"ת של יום הששי ויכולו השמים הוא שם, לרמז בסוף מעשה בראשית דאותיות הוי' הם כלים של הקב"ה לצור בהם עולמות כמ"ש ביה ה' צור עולמים, ולכך אמרו די לעולם שישתמש בשתי אותיות, וחצי שם השני נרמז מתחלת ויכולו השמים שהוא התחלת פרשת שבת, לרמז שלא יתמלא השם עד לעולם שכולו שבת, וע"ש מה שמתרץ דלמה קבע שבועות ביום נ' לספירה הא הי' ביום נ"א, כי ביום נ' נטהרו מטומאת מצרים ועי"ז הוקבע החג ע"ש. וקושייתו הוא ג"כ קו' המג"א בסי' תצ"ד ע"ש ובחק יעקב מ"ש בזה, ומ"ש דיום הששי ויכולו השמים הוא שם הוי' כן כ' ברמ"א או"ח סי' רע"א סעיף יו"ד:

ועי' בהקדמה סמיכת חכמים על ברכות דכ"א. כ' ג"כ בדרך הצל"ח דנפק"מ בין ב' הפירושים שברש"י אם הה"א קאי על ה' חומשים אין התנאי על הקבלה כ"א על הקיום כי מאי איכפת בקבלה אם לא יקיימו, ואף שלשון רש"י ע"מ שיקבלו לא חש לפרש, גם דאי אפשר לקיים בלי קבלה דאינם יודעים מה לקיים וגם גדול המצווה ועושה א"כ רק ע"מ לקיים, וגם נפק"מ שאינו תנאי כפול שאם לא יקיימו יוחרבו ואנו רואין בחוש אף שלא קיימו שמים וארץ קיימין כקי' התוס' ריש ע"ז אבל לטעם השני על ששי בסיון קאי אקבלה. דאז הי' רק הקבלה והקיום נשאר לעולם, והי' ת"כ בבריאה על הקבלה דאם לא יקבלו יחזור לתהו ובהו וכמ"ש בשבת וע"ז, וזה כוונת רש"י בפי' הב' הי' תלוין ועומדין עד ששי בסיון, ופי' לפי שהי' תלוין ברפיון שיוחרבו אם לא יקבלו ועומדין על הקבלה כמ"ש תוס' ע"ז, ובפי' ראשון לא כ' שהי' תלוין ועומדין רק סתם על מנת ופירושו כמו בשביל או כדי שיקבלו עש"ה:

ועי' בס' נחלת עזריאל על מס' ע"ז על קו' תוס' למ"ד בז' בסיון ה"א והששי למ"ל. לכאו' לק"מ לרש"י בחומש דכ' ב' פירושים א"כ למ"ד בז' י"ל דקאי על חמשה חומשי תורה, ולא על יום החודש ובדוחק י"ל דס"ל לתוס' מדלא נכתב הה"א מקודם על מלת הערב או הבקר להורות דהם תלוים בחומשי התורה. אלא דקאי ג"כ על יום החודש בו' בסיון תלוי הכל והק' שפיר ע"ש. וע"ע בהקדמה לס' מחשבות ישראל להגאבד"ק זאקראטשין ז"ל. וע"ע בהגהות בן אריה בש"ס דווילנא מס' ע"ז שהוצרך לב' הפירושים דלמ"ד בשבת דקט"ז א' דשבעת ספרי תורה הם ע"כ דריש הששי לששי בסיון ולמ"ד בשביעי ניתנה תורה דריש ה' חומשי תורה, ועי' מד"ר סופ"ט דדריש ג"כ מן ה' דהששי ע"ש:

ועי' בס' עמק יהושע ח"א דרוש י"ב מהגר"א מסלאנים ז"ל דר"ל לשיטתי' סובר דבששי ניתנה תורה דבריש יומא יליף ר"ל ז' ימים דפרישה מסיני, דכ' ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי זה בנין אב שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה, תניא כוותי' דר"ל משה עלה בענן כו' זה הוי מעשה אחר י' דברות דר"י הגלילי, רמ"א וישכון כבוד ה' מר"ח כו' וקמיפלגי אי בו' ניתנה תורה או בז' ריה"ג בו' הילכך זה הי' אחר י' דברות, ור"פ כר"י דבז' וא"כ ר"ל דגמר מסיני אלמא דס"ל כריה"ג דהי' לאחר י' דברות. ומסתמא ר"ל כת"ק דבו' בחדש ניפנה הילכך ס"ל דהי' אחר י' דברות.