פרדס יוסף בראשית שמז

בלבד די שיתברך שם ה'. אבל אחר נתינת התורה אינו די באחדותו לבד וצריך גם קיום תר"ג מצות. ואדרבה אמרו להיפך הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, ולזה לא אמר משה בשכמל"ו דאין זה די. וז"ש היכי ניעבד נאמרי' לא אמרו משה דלאחר מ"ת לא די בזה לא נאמרו הרי אמרו יעקב הרי דבר גדול הוא דעי"ז נתגדל שמו של ה' אז. ולכן תקנו שיאמרו בחשאי שיהי' ניכר לו שיש לו לבקש על בקשה זו כמו שמחויב לקיים תורה ומצות. כן אחדות ה'. ולכן ביוה"כ שאנו בטוחים שימחול לנו עונותינו אומרים בקול רם עכ"ד בקיצור. וביערות דבש ח"א דרוש ט"ו כ' דחביבין ישראל יותר ממלה"ש דישראל מזכירין ה' אחר ב' תיבות שמע ישראל ה'. ומלה"ש אחר ג' קדוש ק"ק ה'. וישראל אומרים בכל יום וכו' וישראל דבקים בה' יותר ובמלה"ש יש מדרגות. והדין דמזכיר ש"ש לבטלה צ"ל בשכמל"ו. ולכן יעקב דראה שנסתלקה השכינה, והשבטים לא ראו וחשבו דיש השראת השכינה כתמיד ואמרו שמע כו'. ויעקב חשש אולי לא הזכירו ה' כדינו ואמר בשכמל"ו כמזכיר ש"ש לבטלה. אבל בימי חשה שהי' השראת השכינה לא חשש לומר בשכמל"ו ואנן בגולה מסופקים אי שוכן אתנו, וז"ש נאמרו יש גנאי שמורה הסתלקות שכינה לא נאמרו אולי באמת נסתלקה השכינה. ותקנו לומר בחשאי עש"ה:

וי"ל עוד דבימי יעקב השם מלך היה סמל צדק ויושר. כי אז מלך מצרים הי' מלך חסד. ובני יעקב מצאו מנוחה בארצו לכן יעקב כשרצה להודיע גדלו של ה' כדי לשבר אוזן השתמש בשם מלכות, ואמר בשכמל"ו. אבל בימי חשה השם מלך היה סמל אכזריות, לכן ל"א בשכמל"ו, וא"כ אמירה (זו אחר אמירה) בשכמל"ו תהי' תלוי' במקום או בזמן לפי רוח המושל. ויצמח חזה בלבול הדעת ומבוכה, לכן התקין שיאמר בחשאי:

כט) ויקרבו רש"י כ"מ קריבה לא הגיע לימי אבותיו יצחק ק"פ יעקב קמ"ז דוד ע', והק' דהול"ל לשנות אבותיו ובס' קהלות ישורון כ' ע"פ הגמ' ברכות ד"ה לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' יקרא ק"ש וכו' יזכיר יום המיתה, לכאורה זכירת יום המיתה בחינה היותר מובהק יאמר תיכף יזכיר יום המיתה, וי"ל שתורה וק"ש נמי מובהקים, רק הכי פ' אי אזל כלומר אם יודע להרגיז יצ"ט על יצה"ר מוטב שודאי יגרשנו מעליו ואם לאו שאינו יודע להרגיז יעסוק בתורה שודאי יגרשנו כמ"ש בקידושין ד"ל ע"ב אם פגע בך מנוול משכהו לביהמ"ד. ואם לאו שאינו בן תורה יקרא ק"ש, ואם א"י אף לקרות ק"ש על דרך איזהו ע"ה כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית יזכיר יום המיתה, ובאמת כל הבחינות מובהקים:

אך יל"ד מה יום המיתה ולא אמר יזכיר לו שימות, ונ"ל ע"פ האלשיך בשם זה"ק כל ימים שצדיק חי ועושה מצות, גם כי למהותם אין ממש קונים הווי' וקיום רוחני קדוש ומתקרבים בעת המיתה להעיד על כל זכות הנעשה בהם, וא"כ כל צדיק שמאריך ימים יותר יש לו ימים המתקרבים בעת מיתה להעיד על מעשים הטובים, וז"ש יום המיתה כלומר יזכיר שיום יתקרב לימים אחרים להעיד בשעת מיתה על מעשה טוב, וז"פ לא הגיע לימי אבותיו, שאין לו כ"כ ימים להעיד על צדקתו כאבותיו שחיו שנים רבות, עוד איתא בספרים דצדיקים במיתתם קרוים חיים בברכות די"ח ואין מייחס מיתה רק להימים כי במתים חפשי וכשנחלש בזקנותו ואין בכחו לעסוק בתו"מ נחשבו חיי' אז למיתה, ולכן רשעים בחייהם קרנים מתים, ובמד"ר אמר ה' ליעקב היום קם לנגדך ותמוה:

ובס' לקוטי מהר"ם כ' דידוע דמהלך הארץ וכן משמים עד הארץ חד שיעורא ת"ק שנה, והיום כ"ד שעות מקיף מקצה אל הקצה. ואם יהי' יותר מת"ק שנה אז מההכרח יהי' היום יותר מכ"ד שעות, ואיתא בילקוט יעקב כימי השמים על הארץ דהוא מהלך ת"ק שנה כן ימי האבות אברהם קע"ה יצחק ק"פ יעקב קמ"ז ס"ה תק"ב, צא מהם ב' שנים שלא הכיר אברהם בוראו עד ג' שנים, א"כ זה לעומת זה עשה ה' שיהי' מהלך משחים לארץ וכן מקצה לקצה כימי האבות, ויעקב האחרון ואם יחי' יותר מקח"ז אז צריכין להוסיף על שמים וארץ מת"ק ואז צריך שיהי' היום יותר מכ"ד שעות, וז"ש היום קם לנגדך, ועמ"ש בפ' מקץ (מ"ג י"ד), ודברי רש"י ג"כ צ"ע דלמה לא הביא למ"ר שהי' לפני דוד שנא' בו ג"כ קריבה הן קרבו ימיך למות ואביו חי קל"ז והוא ק"כ, ובמדרש הביא ג"כ למשה, ורש"י אם הי' שביק לדוד אפשר הי' לומר דלא חש להאריך אבל מה שדילג למשה באמצע והביא דוד צ"ע, ועי' במאסף היו"ל בירושלים ש' תרס"ח סי' נ"ט:

ובאוה"ח ד"ה הן כ' כשיזקין תתמעט הבנתו