פרדס יוסף בראשית שמו

מכירים אותם הכל. אולם אם יבואו למקום אחר יוכלו לטעות בהם ולחשבם לישרים ויוכלו להשחית לישראל שנואי נפשם לכן לא קנה אדמתם:

כג) הן קניתי אתכם ואת אדמתכם כו. וי"ל עפמ"ש בב"ק די"ב קנה עבדים וקרקע החזיק בקרקע קנה עבדים. וא"כ הכל שייך לפרעה ויוסף. כי מה שקנה עבד קנה רבו. ואף לשיטת יוסף שהי' להם דין ב"נ ולהכי אמר דמפרכסת אסור וכמ"ש בפ' וישב:

וע' במהרש"א בגיטין נ"ז א' במעשה דארוס וארוסה שנשבו כ' כיון דשבוי' הוי וכל מה שקנה עבד קנה רבו ע"ש וזה ובר חדש דגם בעכו"ם אמרי' מ"ש עבד קנה רבו ועי' בס' בית האוצר ח"א כלל צ"ז והביאותיו בפ' בראשית (א' א):

כד) ונתתם חמישית לפרעה. ובפ' מקץ (מ"א ל"ד) וחמש וכ' רש"י שנטל יוסף א' מחומש. וראיתי בשם הגר"ד אפענהיים ז"ל דלמה דוקא חומש לא פחות ולא יותר. וי"ל דכיון שיהי' כל כך בשנת הרעב כמו שהיה בשנת השבע עפמ"ש בברכות וברש"י נשא (ה' י') איש את קדשיו לא יהי'. ודרשי' במי שלא נתן מעשרותיו כראוי אז השדה עושה רק המעשר וכן בשנת הרעב הי' עושה רק חלק העשירי משנת השובע. ושנת הרעב לא היה רק ב' שנים דלאחר שבא יעקב למצרים פסק הרעב. ודרך משל בשנת השובע השדה עשה עשרה כורים. וז' שני השובע הי', ולקח יוסף החוחש מן שבעים כורים והי' י"ד כורים. ובשנת הרעב הי' ג"כ עושה פירות אחד לשנה. ובב' שני הרעב הי' ב' כורים. עם י"ד הקודמים הם ט"ז. ח' כורים לשנה. ובשנת השובע ג"כ הוי ח' כורים דהרי לקח מעשרה ב' נשאר ח'. והי' מכוון שנת הרעב כך כורים כמו בשנת השובע:

פרשת ויחי כח) ויחי. רש"י למה פרשה זו סתומה כיון שנפטר יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד. וק' מנ"ל לרש"י דאיכא כאן פרשה כלל. ועי' רא"ם וגו"א. ובבכור שור פסחים ד"ו. כ' דבסו"פ ויגש כ' ויפרו וירבו מאד ואיתא במדרש שהריבוי התחיל כשהתחילו מצרים לשעבדם כמ"ש וכאשר יענו אותם כן ירבו. ואיתא במדרש דהשעבוד לא התחיל כ"א אחר מיתת יעקב. וקשה למה נזכר ויפרו קודם מיתת יעקב. וצ"ל דאין מוקדם ומאוחר. וקשה הא בחד ענינא דהיינו פרשה א' יש מוקדם ומאוחר. וצ"ל דויחי יעקב הוא פרשה אחרת ויפה הק' למה פרשה זו סתומה, שאין בו הפסק פרשה. ולעיל בפ' נח (ח' כ"ד) הבאתי בשם דברי שאול טעם שעכו"ם ששבת חייב מיתה. דבפ"ב דאבות אי' יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון. ועי' ברע"ב. ולכן ישראל יכול לשבות ממלאכה שע"י יגיעת התורה משכחת עון אבל עכו"ם שאסור בלימוד התורה. אין רשאי לשבות כי הבטלה גורם עון ע"ש וזה כוונת רז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול ד"א. וכל הפורק עול תורה נותנין עליו עול דר"א דאם מקבל עול תורה שוב לא יחטא ול"צ יגיעת ד"א. וראיתי בזה לפרש מרז"ל בירושלמי פ"א דברכות עינא ולבא הם תרי סרסרי דעבירה. דאי' בספרים שאברהם עמוד גמ"ח. יצחק עמוד עבודה. ויעקב עמוד התורה. ועמ"ש בזה בפ' לך (י"ב ב'). וזה כשנפטר יעקב היינו עמוד התורה נסתם עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד היינו שהי' מן ההכרח שיסתמו השני סרסרי דעבירה ע"י צרת שעבוד דליכא תורה שיגין וכנ"ל. ועי' במאסף הבאר כרך ב' סי' ס"ז. ובס' פני האריה החי בחלק הדרושים סי' ב' אריכות מפרשה זו:

שם ברש"י בקש לגלות הקץ. והוא מפסחים נ"ו א'. ואיתא שם אמרו שמע ישראל כו' אמר יעקב בשכמל"ו. אמרו רבנן היכי ניעבד נאמרו לא אמרו חשה. התקינו שיאמרו בחשאי, ואא"ז הגאון ז"ל מליסא באמת ליעקב הק' מ"ט אמר יעקב ולא משה. ב' אם יש גנאי באמירתה הלא לפניו הכל גלוי. ג' איזה גנאי יש בבשכמל"ו. ד' למה ביוה"כ אומרים בקול רם. וכ' דאם ישראל עושין טוב נותנין עוז לאלקים ונתגדל שמו כמ"ש תנו עוז לאלקים. ולהיפך מתישין כח של מעלה כמ"ש צור ילדך תשי. ובימי האבות שלא הי' עוד התורה. וכל חשיבות אברהם רק בשביל שהי' מכיר אלקותו של ה' בפי כל העולם. ולכך כשאמרוהו בניו ליעקב שמע כו' שאנו מכירין אחדותו של ה' אמר בשכמל"ו היינו שבזה