פרדס יוסף בראשית שמד

ואלו הג' קראו חז"ל במו"ק כ"ח חיי בני ומזונא, וזה שמתפללים לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למות, לשובע ולא לרזון, ונחת רוח של אדם בא ע"י הבנים, (ועי' תפא"י קידושין פ"א מ"ט) וע"י ג' כל"ז תשובה תפלה וצדקה יוכל לנצח השונא, וגם יש תורה עבודה וגמ"ח כמ"ש בתהלים מ"ד בך צרינו ננגח ב"ך כ"ב אותיות שבתורה, ובב"ק די"ו כל העוסק בתורה וגמ"ח אויביו נופלים לפניו, ותורה נקרא חרב (שבת ס"ג) וכן תפלה (ויחי ח"ח כ"ב בחרבי ובקשתי תרגום בצלותא ובעותא), ויש הרבה שהבנים חביבים עליהם מגופם כמ"ש הנשר מוטב שיכנס החץ בי ולא בבני (רש"י דברים ל"ב י"א) וכן אמר דוד מי יתן מותי תחתיך אבשלום בני (ש"ב י"ט) ועי' אהבת יהונתן הפטרת עקב דאי נסה ה' לאברהם ליתן נפשו לשחיטה ל"ה הנסיון גדול כ"כ ע"ש ועי' מה שכתבתי בפ' וירא (כ"ב א') וא"ש דמיחסין העקדה לאברהם ולא ליצחק, ולפי"ז י"ל דבנים הם לב האדם ויושבים בלבם, וז"ש ואהבת את ה"א אפי' נוטל לבבך זה הבנים, וכדאי להפקיר ג' פאזיציעם בני חיי ומזוני כדי להציל הפאזיציעס של אהבת ה', וזה י"ל הספרי רמ"א בכל לבבך כאברהם, נפשך יצחק, מאודך יעקב, דאברהם הקריב בנו הוא בכל לבבך, ויצחק עקד עצמו הוא בכל נפשך, ומאדך אחז"ל יעקב חזר על פכין קטנים שצדיקים ממונם חביב מגופם, ויעקב לחם על ג' דברים בחו"מ בתחלת הי' לו אימת מות מעשו, ואח"כ עבד אצל לבן כ' שנה ואח"כ רוגזו של יוסף, והורה יעקב כי יש עיקר חשוב מאלו הג' וזו אהבת ה', וכשנודע לו שבנו חי אז זכר פרשת ק"ש כי אהבת ה' עולה על כל אהבה, וע"ע באוה"ח בפ' ק"ש בדרך זה:

שם בתרגום יונתן, נתקצרו ימיו של יוסף במה שהשתחוה לו יעקב, עי' מדרש תלפיות ענף יוסף שלכאו"ק הא אביו פתאום השתחוה לו, ועוד דעדיין מחויב דהוא מלך, ותי' דנענש שיצא לקראת אביו בתכסיסי מלוכה וכיון שאביו עדיין לא הי' מכירו הדעת נוטה שיסבור יעקב שהוא מלך מצרים דהיינו פרעה, ויוסף הי' לו להקדים שליח לפניו להודיעהו שהוא יוסף, וע"ז נענש שגרם שהשתחוה לו, ע"ש שנענש ע"י י' פעמים ששמע עבד ועי' לעיל (מ"ד י"ח):

ל) אמותה הפעם. רש"י סביר הייתי כו' עי' בפתיחה לס' ים התלמוד על ב"ק אות כ"ה דקשה איך לא הבין יעקב דיוסף חי שלא יכול להתנחם ומת נשכח מלב, ונראה דאיתא בתשו' צמח צדק סי' ו' מי ששכר שליח לילך בורך ונהרג צריך המשלח תשובה, דאיתא בסנהד' דצ"ה א' אמר ה' לדוד עד מתי יהי' פון זה טמון בידך ע"י נהרג נוב עיר הכהנים דבסבתו נהרגו הכהנים, וגם כאן הי' יעקב סובר דצריך תשובה ויענש ע"ז, ואיתא כל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וסבר יעקב שלכן לא נשכח מלבו שלא נכנס יוסף במחיצת ה' ועיקר השכחה דהנשמה נסתלקת למעלה אבל כיון דאין מכניסין למחיצת הקב"ה לא נשכח, וז"ש סבור הייתי למות ב' מיתות דע"י לא יהי' מכניסין ליוסף למחיצת ה', אבל עתה שחי ומכרוהו ע"י שהוציא דבה רעה, ואי' בשו"ת מהר"ם לובלין סי' מ"ד דאם הי' ע"י סיבת השליח אין המשלח חייב עונש א"כ אחותה הפעם רק בעולם הזה ולא בעוה"ב ע"ש:

ובעיקר הדבר מקורו בתשו' מהרי"ו סי' קכ"ה ובצ"צ סי' צ"ג השיג עליו דזה דוקא בהלך בחנם אבל ההולך בשכר אדעתי' דנפשי' עביד, וע"ע בשו"ת רמ"ץ או"ח סי' מ"ו שהשיג מכמה מקומות דאף במתנות חנם אמרו אי לאו דעביד נייחא נפשי' כו' והוי כשכר, ובנודע ביהודה מ"ק או"ח סי' ל"ד, כ' דרק בהתחיל המשלח בשליחות כגון דוד שהתחיל בבקשת הלחם, אבל לא בהתחיל השליח ובקש ממנו תחלה ע"ש, והגרי"ש בהגהותיו לנ"ב השיג עליו מסנהדרין ק"ד דגם יונתן נענש בשביל זה והא דוד התחיל עם יונתן ולמה נענש, ובעיקר הדבר דהביא מהרי"ו ראי' מדוד ולא פשע, כ' בצ"צ סי' ו' דמ"מ דוד הכשיל לאחימלך במה שלא גילה לו שבורח מפני שאול, ובתשו' אבן השהם סי' מ' הק' מפ' שמואל א וכ"ב כ"ב) ידעתי ביום ההוא כי שם דואג האדומי כי הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל נפש בית אביך ע"ש, וא"כ פשע דוד דידע מכל המאורע מקודם וכה"ק שם ברמ"ץ ותי' דמ"מ הי' דוד שוגג שדן את שאול לכף זכות שלא יענש את הכהנים רק אח"כ שנענשו אמר שהוא היה הסיבה עש"ה. ובתשו' משיבת נפש יו"ד סי' נ"ג. וע"ע שו"ת מהרש"ל סי' צ"ו ושו"ת אבני נזר יו"ד ח"ב סי' תע"ח עש"ה אריכות בכ"ז:

לד) בי תועבת מצרים כל רועה צאן. עי' ראב"ע של"ה אוכלים בשר וכן יעשו