פרדס יוסף בראשית שמג

גבוה הם על דרך האמת וראי' מיעקב דמי יאמר דהי' בפסוק ראשון דוקא, ואם הלכה רופפת שוא"ת עדיף, ואין ראי' מאברהם שאמר אל נא תעבור דלא הי' מקבל מלכות שמים אז, ואח"כ דחה זה דביעקב פסוק שמע ישראל הי' אומר והי' מייחד יחוד מרוב גדלו, ואי' בברכות כ"א ב' דהעוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפי' ליהא שמי' רבא ומ"ש ואם הלכה רופפת שיא"ת ליתא דהכי איתמר ואם הלכה רופפת פוק חזי מה עמא דבר והרי עומדין בשעת ק"ש לפני ת"ח, ומ"ש דא"ח כבוד במקום רב ז"א דלעמוד לפני חכמים מ"ע. ואי' ביומא ס"ט א' דמשום כבוד כה"ג חולקין כבוד לתלמיד ופרש"י מראין שיש שררות הרבה למטה ממנו, אלמא דכי איכא כבוד לרב במה שמחלקין כבוד לתלמיד לית לן בה, וכאן נמי איכא כבוד שמים לקיים מצותי', ותו דאי' בב"ב קי"ט, ובסי' רמ"ב סכ"א דכי פליג רבי' יקרא חולקין ולא במקום א' מצינו שחלק ה' כבוד לזקנים, ובירו' פ"ג דבכורים אני קיימתי מצות זקן תחלה, ופי' דל"ת א"ח כבוד לתלמיד במקום רבו, לז"א אני קיימתי והיכי דפליג רבי' ליקרא חולקין. ומ"ש מאברהם אינו מיחוור כי אברהם חזי במורא גדול זו גילוי שכינה ועם כ"ז לקיים מצוותי' אמר אל נא תעבור ואנן יד עניי בבהכ"נ ואומרים פסוקי דזמרה כ"ש שצריכין לכבד ת"ח, ועוסק במצוה דפטור ממצוה ל"ש דיכול לקיים שניהם ולקום ברגע לפני הת"ח, וכ"מ בשבלי הלקט סי' י"ד דבשעה שקראו את רבו לתורה א"צ לעמוד כל אותו זמן משום אימת צבור וכ"פ בסי' רמ"ב סי"ח ומוכח דעכ"פ כשהולך לקרות בתורה עומד בפניו, ועוד ראי' מהוריות י"ג ב' כשהנשיא נכנס לביהמ"ד כו' והרי קדושת ביהמ"ד גדולה מבהכ"נ ואפי' לומר אסותא א"ל בביהמ"ד, ואי' שעמוד אש יורד משמים ביומי דכלה דאלול ואדר ועכ"ז עומדים בפני הנשיא אב"ד וחכם כ"ש בבהכ"נ וכ"כ הראב"ן. ואני תמה על הנ"ל דיעקב קורא שמע אחר פרשה ראשון ואפ"ה לא הפסיק הלא דינא דמשיב שלום לאיש נכבד אף באמצע פסוק כמ"ש באו"ח סי' ס"ו וכ"כ ברדב"ז עכ"ד בקיצור. ועתש"ו הרשב"א ח"א סי' רמ"ג:

ועט"ז סי' ס"ו סק"א הקו' על רש"י דהא באמצע פרק שואל מפני יראה א"כ למה לא הפסיק משום כבוד מלכות כמו שפרש"י בפ' ויחי (מ"ז ל"א) והוכיח דבפסוק הראשון א"י להפסיק, ובס' לוית חן תי' דאי' ביו"ד סי' רמ"ד ס"ח דאם שניהם שווים שאינם זקנים א"צ א' לקום מחבירו ובמד' ע"פ כי כמוך כפרעה כ' דהי' יעקב מלך בארץ כנען, וא"כ ל"ה צריך יעקב להפסיק בק"ש מכבוד מלכות דשניהם הי' מלכים, והא דחלק לו כבוד בחליו, י"ל דבשעת חלי' ל"ה יעקב נכתר בכתר מלכות דאין שלטון ביום המות (ערש"י קהלת ה' ח'), א"נ י"ל דהא דמפסיקין ז"ד אם הוא שעה עוברת שאדם הנכבד עובר מלפניו אבל אם יהי' מצוי לו אח"כ ודאי אין לו להפסיק, ולכן לא הפסיק יעקב דיוסף הי' מצוי לו אח"כ, ויל"ע מברכות די"ד דהביא ראי' מרבה דאין מפסיקין בהלל. וע"ע בס' שארית יעקב בח"ב בהקדמה אריכות בזה. ובשו"ת כתב סופר או"ח סי' ל"ז כ' דק' למה קרא ק"ש לפני' או לאחרי' רק דיעקב כיבד ליוסף בכבוד מלך, וכל מה שמכבדים למלך מפני שהוא נבחר מה' וחלק לו מכבודו ומי שפורק עול מלכות שמים ומקיל בכבודו ומכבד למלך ב"ו מגרע ג"כ כבודו של מלך ב"ו כמובן, ומשו"ה קרא ק"ש אז כיון דכיבדו בכבוד מלכים, ולהראותו כי מכבדו בכבוד מלכים שחלק ה' מכבודו, ולא משום שנבחר מפרעה, לכן קרא ק"ש וקיבל עלי' עול מלכות שמים, ומשו"ה מכבד אותו כי חלק ה' מכבודו לו, ועי"ז נתעלה כבוד מלכות של יוסף ע"ש:

ועי' בקובץ דרושים חוב' ה' סי' ג', דרוש ארוך, והקיצור, דאחז"ל יש שגופו חביב מממונו בכל נפשך. ובכל מאודו אם ממונו חביב מגופו, וכן י"ל בכל לבבך אפי' נוטל לבבך, ונחוץ לדעת מה הלבבך החביב מנפשו וממונו, וי"ל דבמלחמה כל צד מקבץ כל המחנות נגד השונא וכשיראה שמצבו ברע יתאמץ על המעמדות (פאזיציעס) שלא יפול לשונא, ובפרט מקומות של מזון ועוד יותר במקום שיש כלי זין, ואף אם נחוץ לנוס יקחו מקודם הכלי זין, ויש עוד תקנה שיתגבר על השונא, אבל אם ישאר הכ"ז אפס כל תקוה, ואם רואה שהוא מנוצח אז יעמוד נס ודגל לבן לאות כי יכיר למנוצח. כן האדם לוחם עם השונא הוא הזמן אשר לו כל"ז, חרב יגון ורעב, ואדם החלש חוגר מתני' ברמ"ח אברי' ושס"ה גידיו, ועליהם שר צבא זה הראש ושכל, ובעזרת כחו וממונו מנהל מלחמה להנצל מפגעי הזמן וכמה נופלים חלל בדמי ימיהם, וגם אלו אשר יעשו חיל, נשברים תחת משא הזמן עד בא הזקנה ומראה לנס דגל לבן זה שערותיו הלבנים לאות כי הוא מנוצח מהזמן ומבקש אל תשליכנו לעת זקנה. ועל ג' דברים אדם לוחם, על "חיים, מזונות, ושביעת רצון מהחיים" דיש אדם בריא ולו ממון רב ועכ"ז אין לו נחת רוח בחיים,