פרדס יוסף בראשית שמב

הביא הטעם דכ' ובני דן חושים שחושים נחשב לשנים כמ"ש במד' וכ"ז צריכין לומר רק אי עובר ירך אמו א"כ יוכבד ואמה נחשבים לחד עכצ"ל שחושים נחשב כב' לכן כ' ובני בל"ר, אבל אי לאו ירך אמו ויוכבד ואמה נחשבים לב', ע"כ דוקא בתורתו של ר"מ דס"ל עובר לי"א ונחשב יוכבד ואמה לב', כ' ובן דן חושים, דל"צ לחשוב חושים לב'. ובס' זכר צדיק כ' דמבואר בפע"ח שבת גימ' כ"ז פעמים הוי"ה, ממילא ב' שבתות בגי' נ"ד, ואחז"ל אלמלא שמרו ב' שבתות מיד נגאלו, וזה בני דן הוא ב' שבתות נ"ד פעמים הוי' חושים אז יבא משיח צדקינו:

כו) כל הנפש ערש"י עי' יערות דבש ח"א דרוש ב' הא דיומא כ"ב והי' מספר בנ"י וכ' אשר לא ימד ולא יסופר ומשני כאן בעושין רצונו כו', וצ"ב למה תלי' בזה וכ' עפמ"ש חז"ל אל יוצא עצמו מהכלל, כי נידן העולם בתר רוב ורוב העולם כשרים אבל אי יבא לדין בפ"ע מי האיש שלא ימצא בו מומים. ולכן אסור לספיר לישראל דכשהן בכלל א' נדונין בדרך כלל אבל כשמפרידין יבא המשחית ושטן לקטרג. אך זה אם רוב ישראל צדיקים, אבל אי ח"ו נהפך אדרבה יש למנות בפ"ע, וז"פ כשעושין רצונו לא יספר, ובאין עושין רצונו המספר צורך גדול להצדיקים בפ"ע, וזה"פ בפרטן ס"ט ובכללן ע' כי שכינה שהשלימה ע' כמ"ש במד' וזהר ולכן בכללן כשכוללן יחד אז השכינה שרי' ואתה מוצא ע' אבל בפרטן עלמא דפרודא אז אין השכינה שרי' ואין אתה מוצא רק ס"ט עש"ה:

ובב"ב קכ"ג בכללן ע' ובפרטן ס"ט אלא תיומת עם דינה דכ' ואת דינה בתו.. ובס' עיון יעקב שם כ' ופרשב"ם ומבני לאה חסרים דכ' ל"ג, נר' דהרגיש דלא תימה דקרא קרי ע', אע"פ שחסר א' כיון שהוא מספר שלם כמו ארבעים יכנו וכן תספרו חמשים יום לכן פי' דכ' ל"ג ואינו רק ל"ב. עי"ל דק' דלמה מתרץ ואת דינה בתו ומק' מבנימין דכ' מקודם הו"ל לתרץ מקרא הקודם את בנימין והמקשה ליקשה אלא מעתה מאת דינה, לכן כ' רשב"ם מבני לאה חסרים לכך הוצרך לתרץ מאת דינה שהיא מבני לאה משא"כ בנימין שהוא מבני רחל, והמקשה שלא הק' על כלל דבני לאה דהי' מתרץ תיכף מאת דינה אבל עכשיו תיקשי מאת בנימין עכ"ל וע"ע בעץ יוסף בשם תו"ת:

וע"ש בתוס' הא דתיומת עם בנימין ובעלמא אי' תיומת הי' עם כל השבטים בב"ר וישב, ופרדר"א פל"ז וע"ש במהרש"א, ובס' מצודת דוד הביא רש"י וישב (ל"ז ל"ה) דתיומת נולדה עם כל שבט ונשאום, ומשו"ה נולדו תיומת כדי שלא יקחו בני יעקב כנעניות, וק' למה נצרכה תיומה בדינה, וי"ל דאי' בפ' הרואה דינה שדנה כו' מיד נתהפך הזכר שבמעי לאה לנקבה, וא"כ הי' לאה מעוברת עם זכר ותיומה ואח"כ שנתהפכה דינה לנקבה והי' ב' נקבות, וא"כ נולד יוסף לבדו שבת זוגו נולדה מלאה, ולענ"ד משום זה אכפל קרא וכ' בדינה דוקא ואת ליתורא למידרש שגם היא נולדה עם תיומה, ובכל השבטים לא איצטריך ואת לרבות תיומה דמוכח מקרא וכל בנותיו כפרש"י, וא"ש התוס' דק"ל על המקשן א"מ ואת בנימין, וא"כ נולד תיומה עם בנימין דילמא הכ"נ אלא שמתה ולפיכך לא חשב לה ומתרץ תוס' בעלמא אמרי' תיומה עם כל שבט וק' למה וע"כ כדי להשיאן לאחיהם וא"כ כשנולדה תיומה עם דינה הי' ראוי' לבנימין, וע"כ מוכח דלא נשאום האחים את התיומת א"כ הדק"ל, והוכרח לתרץ תי' אחר:

כט) ויבך רש"י אבל יעקב לא נפל שקרא ק"ש ובפדר"א פל"ט אי' ללמדך שאביו של אדם כמלכו ובס' לחמי תודה כ' דהק' המפו' דאם הי' זמן ק"ש א"כ גם יוסף הי' קורא ק"ש ואיך הי' מפסיק לנשק אביו ורק אי' בפ"ב דברכות שבאמצע ק"ש מותר לשאול מפני היראה, ואי אביו של אדם לענין זה כמלך א"כ מותר לשאול באמצע ק"ש בשלום אביו וז"ש ללמדך שאביו כמלכו. ובשם הגה"ק מקאצק ז"ל אי' הענין דיעקב נטל האהבה שנתעורר עתה לבנו יקירו שחשב שמת והתיישב ליקח אהבה הזאת ונתנה ביחוד ק"ש ובקבלת עול מלכות שחים. ובשם היהודי ז"ל אי' מחמת שהי' אהבה גשמיות שלא ראה את יוסף זמן רב ע"כ הניח אותה אהבה בק"ש. אבל יוסף שהי' מקיים כיבוד אב בזה אהבה, לא הי' צריך לקרות ק"ש. ושמעתי בשם זקיני הגאון מלאסק ז"ל עפמ"ש בברכות ה' ב', לעולם ירגיז יצ"ט על יצה"ר אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, ואם לאו יקרא ק"ש ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. ובפסוק כ"ח להורות לפניו גושנה פרש"י לתקן לו בית תלמוד הוא תורה. וכאן קרא ק"ש, ואמותה הפעם הוא יום המיתה, הראה לו הג' דברים לנצח היצה"ר ודפח"ח:

ועי' ברכי יוסף יו"ד סי' רמ"ד דבשעת תפלה אין לקום מפני ת"ח דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, ומקרבנות עד עלינו צורך