פרדס יוסף בראשית שמא

דישראל שורשם וחיותם בתורה ל"ש כקטן שנולד ורק בגר שבא מאומה אחרת ומפריד עצמו מהם ה"ה כנולד ע"ש:

עוד כ' בגו"א מה שהותר להם לישא אחותם הי' ברוח הקודש, וכן מה שנשא יעקב ב' אחיות ומי שהי' מודיע להם האיסור הודיע ההיתר ע"ש, והא דאסור לעבור אפי' עפ"י בת קיל או רוה"ק דתורה לאו בשמים, ז"ד לאחר קבלת התורה, משא"כ קודם מ"ת, אבל בז' מצות שנצטוו ב"נ שוב ל"מ רוה"ק, ועמ"ש בפ' וירא (כ' ז') בשם ס' יד אלי' שכ"כ. אך קשה מעקדה דשפ"ד א' מז' מצות ואפ"ה שמע אברהם מפי הדיבור, והגם שהי' לצורך קרבן אין סברא לחלק, אך בכל"ח כ' דנביא מוחזק לצורך שעה נאמן כמו אלי' בהר הכרמל אבל לישא אחיות בתמידיות וכן יעקב בב' אחיות זה אינו בגדר צורך שעה וא"א להתיר בשמים, וע"כ צ"ל דע"ז לא נצטוו והי' הקיום ברוה"ק ויבא ההיתר ג"כ ברוה"ק ועי' רמב"ן ראה (י"ג ד') דלהוראת שעה וכל להתיר אף בעניני עריות ע"ש, וכ"כ בחת"ס או"ח סי' ר"ח ד"ה ויש כאן מקום תימה, ויש ראיה מפסחים פ"ז א' שצוה ה' להושע לקחת אשת זנונים, וע' במו"נ ח"ב פמ"ו ובתוס' סוטה ל"ה ב', שהק' על יהושע דנסיב לרחב הכנענית ותי' דע"פ הדיבור הי', וע"ע בס' קול יהודה בליקוטים על ב"ב דקכ"ג אריכות במהרש"א שם, ועמ"ש בפ' וירא (כ' י"ב) בשם בית שלמה ע"ש:

יב) וימת ער ואונן. עי' אוה"ח דלמה הזכיר מיתתם, ומצאתי להתה"ד בפסקי מהרא"י סי' קי"ד שנשאל ע"ז כמו כן בפ' במדבר (ג' ג') וימת נדב ואביהוא מה נפקותא יש ביה, וכ' דשאלה זו אינה צריכה אפי' בבית החיצון דאם באנו לישב כל הפסוקים שהם כה"ג לא תסתפק מגלת עפה, אמנם הך יש ליישב דמשום חיבת זרע יהודה לפני המקום שמשם יצא כתר מלכות, וכן משום חיבת זרע אהרן שמשם יצא כתר כהונה, כ' בתורה לידתו ומיתתו של אותו זרע שאפי' שלא לצורך, וכה"ג פי' רש"י בפ' חיי (כ"ד מ"ב) דיפה שיחת עבדי אבותינו לפני המקום מתורתו של בנים עכ"ל:

טו) אלה בני לאה. רש"י אשה מזרעת תחלה כו' עי' מהרש"א נדה ל"א א' בשם פענח רזי. ועמ"ש בפ' ויצא (ל' כ"א):

שם רש"י זו יוכבד עמ"ש בזה פלפול נחמד בפרדס דוד ח"ו על ב"ב דקכ"ג. וע"ע בלוית חן, וס' שליחות אלי'. ובדברי רמב"ן כאן שש נשים אורח תלדנה וכו', עמ"ש בשו"ת חתם סופר בלקוטים סוס"י נ"ט:

יט) אשת יעקב. רש"י לפי שהי' עיקרו של בית. עי' תורת חייה סנהדרין כ"א, שתי' בזה הא דאי' שם בנשי דוד, והששי יתרעם לעגלה אשת דוד, בכלהו לא כ' אשת דוד, וע"כ משום דהיתה חשובה מכולן, דעגלה זו מיכל בת שאול לכך קרי לה אשת דוד, ונר' דה"ט דמתני' דקתני לא ירבה לו נשים מי"ח ודחיק דעגלה זו מיכל, ועד אותה מעשה הי' לה בנים, ומכאן ואילך לא הי' לה ולא קסבר דעגלה לאו מיכל, ויכול להרבות עד כ"א נשים, וע"כ משום דקרי לה אשת דוד היא מיכל, ובס' מירא דכיא הביא בשם הג"ר נפתלי כ"ץ ז"ל דלמה מקודם שהזכיר כמה פעמים רחל בתורה לא כ' אשת יעקב וי"ל דהראב"ע בפכ"ג כ' דיעקב עצמו השלים ע' ולא יוכבד והוא נגד גמ' ומד', לכן כ' רש"י כאן לרמז דא"א לומר כן דלעיל בבני לאה ל"ג כ' רש"י זו יוכבד, ק' דילמא יעקב השלים, לכן פרש"י דהיתה עיקרו של בית ואי יעקב השלים למה כלל עצמו בבני לאה, הי' לו לכלול עצמו בבני רחל ולמנות בלאה ל"ב ובני רחל ט"ו והי' יעקב משלים החסרון בבני רחל דהיא עיקר, אע"כ יוכבד ויעקב לא נמנו כלל, ובא הרמז אשת יעקב להורות שלא תטעה שיעקב השלים:

כא) וחופים ע' תיב"ע בזמן דאיתפרש יוסף הוה בר י"ח וחזי לכילת הילולא, וק' הא הי' בן י"ז כמ"ש בפ' וישב. וראיתי בזה לפמ"ש הרמב"ם בפט"ו ה"ב מאישות דחייב בפו"ר מי"ז, וכ' הה"מ דהפי' משעברה י"ז שלימות והוא בתחילת י"ח, ועב"י אה"ע שי' א' ובדו"פ ובקו"א מהב"ח וא"ש. וע"ע בכתובות ד"נ ע"א בר שית למקרא והק' בשטמ"ק הא אי' באבות בן חמש למקרא ותי' בסוף חמש, וע"ע ברמב"ם פ"ב ה"ב מת"ת בפחות משש אין מכניסין אותו וכ' בכ"מ והא דבן חמש למקרא י"ל בן ה' שלימים, וא"כ הר"מ סותר עצמו דבן י"ח לחופה מפרש בתחלת י"ח וחמש למקרא בסוף חמש וצ"ע:

כג) ובני דן חשים. ע' ראב"ע, ובב"ב קמ"ג ב' יליף דלבן אחד נמי קרי לי' בלשון רבים דכ' ובני פלוא אליאב, ומכאן אין ראיה די"ל שהי' מרובים כחושים של קנה, וע' במהרש"א, ובס' אבני שהם הביא מ"ש במד' בתורתו של ר"מ כ' ובן דן חושים, וצ"ע למה דוקא ר"מ הי' לו גי' אחרת. וכ' עפמ"ש בחולין ע"ד א' ר"מ ס"ל עובר לאו ירך אמו. ובב"ב קכ"ג בכללן אתה מוצא ע' ובפרטן ס"ט זו יוכבד, והמהרש"א בב"ב קמ"ג