פרדס יוסף בראשית שלח

ובכת"א כ' ע"פ זה"ק בראשית נ"ו א' דכד איסתלק שכינתא מיעקב חשוב דבבנוהי' הוי פסול, והטעם י"ל דיעקב סבר דחי' אכלתו ואי' בגמ' אין חי' שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, וזה בשביל חטא שהלך הצלם והדמות ממנו, ועי' בזהר נח דע"א בפ' ומוראכם וחתכם, ובמדרש הנעלם וירא ק"ל ב' ובאמרו לו עוד יוסף חי שהוא צדיק והוא מושל, שע"י שלא חטא באשת אדונו זכה להיות מושל, ויספרו לו שהראה שהוא מהול ולא נחשך ערלתו כמו מי שבא על ישמעאלית ותחי רוח יעקב, וכ"כ בזה"ק לך צ"ג ב' שיוסף זכה למלוכה בשביל שלא חטא וכמו כן בועז זכה שימלוך יהודה:

כז) העגלות רש"י סימן מסר להם, עמ"ש בפ' ויחי (נ' כ') בשם בית יצחק, וערמב"ן שלא נודע ליעקב ממכירת יוסף, ומשו"ת ריב"ש סי' קע"ח שהביא ראשונים דבחרמי צבור איך ניתרים כיון דאין אדם מתיר נדר עצמו, וז"ל ועתה שעברה הסכנה אשר בעבורה נעשית ההסכמה, ודומה לחרם השבטים על מכירת יוסף שהתירוהו הם עצמם כשמצאו חי כו', וע' משנה למלך פ"ז ה"ג משבועות וז"ל ולא ידעתי מנ"ל להרב דהשבטים התירו השבועה, דמה שאמרו לאביהם שיוסף חי לא הי' בכלל השבועה שהם לא נשבעו אלא שלא יגידו עיקר המכירה, וזה אפשר שלא נתגלה ליעקב, וכ"כ רמב"ן עה"ת, ועוק"ל איך דימה נידן דידי' לחרם השבטים, דבנ"ד סרה הסכנה אשר בעבורה נשבעו אבל בחרם השבטים אף שנמצא יוסף חי עדיין לא סרה הסבה אשר בעבורה החרימו שהרי עדיין יש תלונת יעקב עליהם על שמכרוהו על לא חמס בכפיו וצ"ע. וע"ע במיני תרגומא וכת"א, ובס' שער שמעון על מסכתות בחלק הדרושים דרוש ט"ז וי"ח, ומהאריכות לא העתקתי:

ועי' במת"כ בב"ר פצ"ה בשם מד' מסר לו סימן כשפירש ממנו למד אתו עגלות שיביאו הנשיאים למשכן, והוא פליאה, וע"ס ארץ חמדה בזה, ובמדבר קדמות הביא בשם הר"ר העשיל ז"ל דבשבת ח"ט, ל"ט מלאכות כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה ומספקא אי והמלאכה הי' דים הוא מן המנין, ויבא הביתה לעשות מלאכתו אינו מן המנין ורק לעשות צרכי' נכנס או דהוא ממנין ומלאכתו חמש, ומלאכה הי' דים אינו מן המנין והפי' דשלים עבידתא, ואי' במד' דנשיאים ראו דשלים עבידתא התנדבו עגלות ע"ש, וא"ש כאשר ראה יעקב שנשיאים יביאו עגלות וא"כ והמלאכה הי' דים פי' שלים עבידתי' ואינו ממנין, וע"כ ויבא יוסף לעשות מלאכתו ממנין ומלאכה ממש וא"כ הוא צדיק ואמר עוד יוסף חי ועומד בצדקתו וע"ע בקד"ל, ועל מ"ש דסימן מסר לו עגלה ערופה. ראיתי בזה דיעקב הי' צריך לבוא למצרים לשמוח יחד או שישוב יוסף לארץ כנען אל אביו לשמוח, ויוסף בחר דרך הראשון, וירא יוסף שישאל אביו על זה הלא טוב שתבוא אתה אצלי דבכל מקום הראש עיקר ושאר אברים נגררים אחרי' ויעקב הראש לשבטי יה, אך (בסוטה מ"ה ב') מצינן במשנה אם נמצא ראשו במקום א' וגופו במקום אחר מוליכין הראש אל הגוף, ואף שר"ע חולק דגוף אל הראש, אך מידי ספיקא לא נפיק לכן שלח לו הסימן שלמד פ' ע"ע, להזכירו שאנו רואים פעם שמוליכין הראש אל הגוף, לכן יבוא יעקב אצלו, שעליו עול המדינה לפרנס ולא יוכל לעזוב ארצו:

שם ותחי. עי' ת"א ובפרקי דר"א הביא הת"א, ועי' בדברי שאול פ' ותצא מ"ת דהק' דהא אונקלס מפי ר"א ור"י תרגם ואיך הוא בפדר"א, מיהו ר"ע תלמידו מובא ג"כ וגם ריב"ז ואולי נתחבר ע"י תלמודי' שהרי מזכיר בראשונה במעשה דר"א איך נתגדל אצל ריב"ז וע"כ שתלמידי' כתבוהו:

מו א) לאלקי אביו יצחק. רש"י חייב בכבוד אביו יותר מזקנו, ממד"ר והק' רמב"ן דהי' לו לומר אברהם ויצחק כמו בפ' וישלח וסו"פ ויצא, וכ' בס' לוית חן דאז עדיין יצחק חי ואינו בדין שיתחייב בכבוד אביו יותר מזקינו דאת ואביך חייבין בכבודו, כמ"ש בקידושין ל"ב אביך אמר השקיני כו' אבל כאן יצחק מת לא הי' מוטל כבוד אברהם רק על יעקב לבדו וכיון דכבוד אביו גדול תלה רק ביצחק ע"ש. ועתש"ו רע"א סי' ס"ח שנשאל בצוואת אם שהוא כנגד צוואת אב והוציא מלוי"ח דלאחר מיתת אם שוב דמיא לאב ואיזה שירצה יעשה, וכחו אביך אמר כך ואמו הגרושה אמרה להיפך של"ש שהיא מחויבת לכבדו, אמנם זה נסתר מב"י יו"ד סי' שע"ו באם מתה אמו ואביו מקפיד שלא יאמר קדיש צריך לשמוע לאביו, ונר' ראיה לב"י מקידושין מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה, פרש"י דאין אתה צריך למעשה רק ללמוד. ואולי צריך למעשה דאמו צותה מה שיעשה אחר מיתתה ואביו מקפיד אע"כ דבכה"ג צריך לשמוע לאביו, ומ"מ צ"ע דמ"ש מיתה מגירושין ובשו"ת נוב"י מ"ת אה"ע סי' מ"ה כ' דבמת אביו וצוה לעשות כן ורצון אמו להיפך דישמע לאם, דכיבוד בחיים עדיף מכיבוד לאחר מיתה ע"ש וא"כ