פרדס יוסף בראשית שלה

שמרו עצמם בקדושה ולזה נתן יוסף אות במה שלה"ק שגור בפיו ראי' ששמר עצמו בקדושה ע"ש, ועי' רמב"ן תשא (ל' י"ג) דמה שקוראים לה"ק דקדושה יש בה הואיל שכל דברי הקב"ה אל נביאי', לא הי' רק בלה"ק ועי' מה שכתבתי שם בזה ובפ' בראשית (ב' כ"ג):

והנה רש"י כ' ועיני אחי בנימין כשם שאין לי שנאה על בנימין כו'. וק' שמזה אין ראיה שאין לו שנאה עליהם שמכרוהו, ורק י"ל דמשפט בין אוהבים אם אחד אוהב לחבירו אוהב ג"כ לאוהבו, ואנכי ובנימין אוהבים, ואתם ג"כ אוהבים אותו שמסרתם נפשכם עליו מזה ראי' שאנכי ג"כ אוהבכם וד"ל. ועפי"ז אמר בני היקר הרה"ח ובקי מו"ה דוד נ"י שהק' המפו' אמאי לא השוה אותם לראובן שהרי גם הוא לא הי' במכירתו כמ"ש ברש"י וישב, ועוד אמר אל תשפכו דם, ולהנ"ל א"ש דעל ראובן ליכא ראי' דמנין ידע שהם אוהבים לראובן, דבשלמא על בנימין מסרו עצמם. וליכא ראי' דיוסף ע"כ אוהב אותם מדאוהבים הם לראובן וכמובן:

ואי' בסה"ק דכל אחד קודם שיתפלל צריך לקבל עלי' מ"ע ואהבת לרעך כמוך, וכ"א בשבת ל"א דזה כלל כל התורה, וק' ג"כ זה ניחא מ"ע שבין אדם לחבירו אבל איך נכלל בזה מ"ע שבין אדם למקום, ולהנ"ל, דאם א' אוהב רעהו אוהב ג"כ אוהבי' ושונא את שונאיו, (ובזה נתגלה שקר של המן שאחשורוש חשב שהמן אוהבו באמת. ומרדכי הוא שונא להמן שלא קם ולא זע ממנו, ממילא הוא שונא ג"כ למלך, אך אח"כ שנמצא בס' הזכרונות, שהציל נפש המלך ממות, ואיש לא ידע מזה נתגלה לו שהוא אוהבו באמת ובסתר, ומי שהוא שונא לאוהב המלך ג"כ שונא למלך והמן הי' שונא למרדכי הבין המלך שהמן שונאו באמת, לכן הוצא עליו משפט מות). וכש"כ אם אחד יאהב את האב אוהב ג"כ בני', שנפש של אב קשורה בבנו, ואם שונא להבן ג"כ אינו אוהב לאב, וישראל הם בנים לה' שנ' בנים אתם לה', ואם איש אוהב ה' באחת צריך לאהוב גם את רעהו ישראל, ומשו"ה כשבא לייחד שמו בק"ש צ"ל מ"ע ואהבת לרעך כמוך דזה כלל גדול בתורה, ושייך שפיר בה ג"כ מ"ע בינו לקונו, וזה נחמד ואמת:

יג) והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים, בס' מאיר עיני הגולה אות קס"ג מנפלאות החי' הרי"מ ז"ל, הביא שכ' מכתב לרבו הרר"ב מפשיסחא ז"ל מהחתונה הידועה באוססילא. וכתב על עצמו שעשו לו כבוד גדול, והרר"ב הראה המכתב להחברי' קדישא שלו ונתפעל מאד ואמר כמה רחוק הנהו מגיאית, וראו מה שכתב האברך הזה, כבר הנהו בבחינת שיכול לקבל גם כבוד, וזה ענין יוסף שאמר והגדתם כו', ועי' בס' שפתי צדיק ויגש אות ט"ז. ובס' התנהגות הדרך:

יד) ויפל ערש"י ושפ"ח ומהרש"א מגילה ט"ז ובס' איי הים אריכות ע"פ דקדוק:

כב) לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות, ובמגילה י"ז א' אפשר דבר שנצטער בו יעקב יכשל זרעו, דבשביל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ירדו למצרים, ורק רמז שעתיד בן לצאת ממנו שיצא בה' לבושי מלכות ובלקוטים סו"ס שנות אליהו על זרעים הק' דהדק"ל דאעפ"כ הטיל קנאה בין האחים, ותי' דיש להקשות מה פריך דבר שנצטער כו' דילמא חמש חליפות של בנימין הי' גרועים משל האחים והי' שווים בדמים לשלהם, ורק דז"א, דאם הי' גרועים, לענין מה עשה יוסף זה. וע"כ שהי' בגדים חשובים כמו בגדי אחי', ופריך שפיר דבר שנצטער כו' ומשני רמז כו' ולפי"ז יכול לומר דה' בגדי בנימין גרועות מאחי' ושווים הי' בדמים, ומה שעשה יוסף כן רק משום דרמז כו'. ובני יקירי האברך החו"ב מו"ה דד נ"י אמר עפמ"ש הרמב"ם שהבעל תשובה צריך להטות עצמו לקצה האחרון באותו המדה שחטא, ויוסף רצה לנסות אותם בזה אם עשו תשובה שלימה על חטא המכירה שבא ע"י קנאה, ועשה במכוון להטיל קנאה על בנימין ויראה אם לא יקנאו עוד ראי' שעשו תשובה והטו עצמם לקצה האחרון באותו עון עצמו. ואין להקשות דילמא לא יעמדו בנסיון וא"כ עבר בלפני עור וי"ל דבב"נ ל"ש לפ"ע ערש"י חולין ד"ג ע"ב ותוס' ע"ז ט"ו ב' ד"ה לעכו"ם. ויוסף לשיטתי' דהי' להם דין ב"נ ולכן הי' סבר דאסור להם מפרכסת וכמ"ש הרא"ם וישב ופר"ד דרוש מ', ועמש"ל בפ' וישב, ובפ' נח (ט' ה') בדרך פלפול. אך לתוס' שבת ד"ג פ"א ד"ה בבא, דאפי' אי בעכו"ם ל"ש לפ"ע איסור דרבנן איכא, (וע' בלימודי ה' סי' נ"ב) ואבות קיימו אפי' ע"ת. אך ע"ז ג"כ כ' המפו' דרק קיימו גופי מצות התורה ולא התקנות, ונכונים דבריו בזה בפ' תולדות (כ"ו ח') וישב (ל"ז ב') ויחי (מ"ט ל"א):

והמהרש"א במגילה הק' ג"כ כנ"ל דלמה הי' ג' מאות כסף והגמ' לא משני מחומה ועוד דלא דמי בשלמא יעקה הי' אב