פרדס יוסף בראשית שלד

ויפה דבר בעל מאור עינים שדרך הכתוב לקרא מהלך אדם שפל אל החשוב עלי' כדבר דתן ואבירם לא נעלה, וכן ויעלו את ארון ה', כי מצינו ירידה שהוא עלי' כמו וירדתי על ההרים שופטים וכן מצינו עלי' שהוא ירידה שנאמר בצדקיהו ויעלו אותו אל מלך בבל, וכבר ידענו שבבל הוא ארץ מצולה ונמוכה שנא' בפ' נח וימצאו בקעה, מ"מ אמר הכ' ויעלו לגדולת המלך בבל אשר הוא שם, וכן ביהושע סי' ז' אמר הכ' ויעלו אותו עמק עכור לגדולות וכבוד יהושע וישראל שהי' שם בעמק, כן אמרו רז"ל א"י גבוה ר"ל במעלה וכבוד יותר מכל ארצות עכ"ל, וע"ע בחת"ס או"ח סי' ר"ח, ויו"ד סי' רל"ג רל"ד בשם הג"ר נתן אדלר ז"ל והביאותיו בפ' וירא (כ"ב ב'), ובס' המקנה ר"פ עשרה יוחסין דה כדקתני מ"ש במהרש"א הנ"ל, ואח"כ הביא מזבחים קי"ג דלא ירד המבול לא"י ומשמע אף שגברו המים בשאר ארצות, אפ"ה לא ירדו לא"י, ומשמע שהי' גבוהים בטבע יותר מהרי אררט, אך רחוק הדבר שהי' גבוהים מהרי אררט שכסה המים ט"ו אמות, וצ"ל כיון שכ' אשר לא גושמה ביום זעם ע"כ הי' בדרך נם שלא ירד המים משאר ארצות לא"י דאל"כ מה הי' התועלת בזה שלא ירד בה הגשם ע"ש דברים המתוקים מדבש. ועמ"ש בפ' נח (ז' כ"ג):

יב) והנה עיניכם הרואות. ערש"י (מגילה ט"ז ב') ומהרש"א. ובס' מיני תרגומא בלקוטים דל"ז, להציל רש"י מג' קו' מהרש"א א' למה לא כלל בנימין עמהם. ב' הרבה גוים יש שנימולים, ג' לה"ק נמי הרבה מאוה"ע מבינים, רק רש"י בחומש כ' שאני מהול, ועי' פענח רזא סו"פ לך פע"ג דלא ניתנה פריטה לאברהם מ"מ קיים בעצמו, כיומא כ"ח, ומסתמא שבטי יה פרעו עצמם ג"כ, משא"כ אוה"ע וז"פ שאני מהול ככם, וא"ש קו' ב', וי"ל דאחים חשדו ליוסף מתחלה, דאחד מחבורת מדיינים סיפר לו אכזריותם, ומשו"ה קצף רוגזו עליהם כ"כ, ולמען שלא יכחשו לו יעשה בחכמה ואמר כי אחיהם הוא, ואם יענו אחינו אתה ויודו לו על הכל, אז יחרוץ עליהם מיתה מחמת הודאתם, ולפיכך סרבו ולא רצו להאמין כי אחיהם הוא, וכ"ז ראה יוסף בחכמתו ולהוציא מלבם הפחד השכיל לדבר בלה"ק ובסיפור (מ"ב כ"א) אבל אשמים כו' ולא ידעו כי שומע יוסף וכו' ואמר יוסף, הלא אני איני צריך להודאתכם, כי כבר שמעתי הודאתכם אז בעת המליץ הי' בינינו, א"ו כפי כו לבי וא"ש קו' ג'. והנה ק' הא האחים הי' יכולים להביא אחר במקום בנימין ולומר שהוא בנימין, א"ו דיראו שמא המושל יערב אותו עם עוד אנשים אחרים ויקרא לשמעון מן המאסר ויאמר לו אמור מי מהם בנימין, וא"כ יתחייבו כל האחים ראשם דשקרו למלך וכמש"ל בפ' מקץ (מ"ב י"ט) וז"ש עתה יוסף, מאחר שאני לא עשיתי התחבולה ע"י שמעון רק האמנתי שהוא בנימין מזה ראיה שאני אחיכם ותיכף הכרתי אותו, וז"פ ועיני אחי בנימין וא"ש קו' א' עכת"ד. וע"ע באוצר בלום בעין יעקב דפוס וילנא באריכות, ובבינה לעתים דרוש ע"ב כ' הפשט על כי פי המדבר אליכם כי יקשה מאד לזקן לצאת מהארץ אם לא שיאלצהו החשק לראות הפלגת גדולתו ועוצם כבודו כשתספרו לו, והי' צריך לזה שאודיע לכם בפרטית כל מעלות רק לא אעשה כזאת אלא די שעיניכם רואות מהגדולה שלי ואשר תראו כן תספרו אבל לא יאות לי בעצמי כיון שפי הוא המדבר אליכם ויהללך זר ולא פיך, וא"כ מה שאבקש שתגידו לאבי אינו אלא בעבור שיבא אצלי:

ובהקדמה לס' אהבת אברהם הביא מה שנודע מסה"ק מגיד משרים, אשר לגודל קדושתו של הב"י ז"ל והשקדתו בלימוד משניות זכה שמגיד קדוש הי' מדבר עמו בתוך פיו הקדוש של ב"י. ועי' של"ה מס' שבועות שהחברי' קדישא הי' שומעים קול המדבר בפי הב"י בחיתוך אותיות והי' שומעים ולא מבינים ונפלו על פניהם וכו' וזה"פ ברכות י"ז א' מרגלא בפומא דר"מ כו' לא ר"מ הוא המדבר אלא שהי' מדבר כן מתוך פי' הקדוש של ר"מ, וכן יוסף בהתוודע אל אחי' הקדושים וחזרו כל הי"ב שבטי יה להיות בצוותא חדא שלא הי' כ"ב שנה בודאי שנעשה ביניהם תיקונים גדולים, וכמו שפרש"י ויפול על צוארי בנימין על שתי מקדשות, וע"כ לאמת דברי' שהוא יוסף הצדיק הראה להם גם זה איך שהוא ל"ה מדבר כלל ורק שפיו הי' מדבר מאליו בבחי' קדושה מדברת מתוך פיו, וז"ש עוד ועיני אחי בנימין וק' דהוא בכלל אחי', ורק לזה"ק דיוסף הי' צדיק שבשבטים ולאחר מכירתו בנימין ממלא מקומו וכמ"ש בב"ב דבנימין הי' מאלו שמתו בעטי' של נחש, וע"כ בנימין פרט לעצמו כי הוא הבין ביותר איך שפי יוסף מדבר מאלי', וז"ש חז"ל פי המדבר בלה"ק שהדיבורים ממקום קדוש יהלכון עש"ה. ועי' בתו"מ להח"ס דסגולת לה"ק שלא יתקיים באדם שאינו משמר עצמו בקדושה, שפלא בגלות בבל ע' שנה נשתכח לה"ק והעם מדברים כשדית יען שלא