פרדס יוסף בראשית שלב

ב"נ וסברו שעודנו עומד בדעתו בדיבה על אבמה"ח. לפיכך הראה המילה, להורות שמעת שנבדלו במילה יש להם דין ישראל ובזה פייסם:

ה)ועתה אל תעצבו. עי' באוה"ח ומ"ש בדבריו בקובץ דרושים חוברת ד' סי' ל"ד באריכות. ועי' בס' תולדות אפרים בקונ' דרך אפרת, מ"ש בגנות מדת עצבות ומזקת אפי' להצלחה גשמיות, ובישעי' (נ' י"א) תרגמי' תקלה, ועי' הוריות י"ב חלשא דעתי' ומיתרע מזלי', וצריכין לשמור מזה כברכות נ"ה וחגיגה ה', ויו"ד קע"ט ס"ב. ורש"י שבת ל"ב ד"ה נפל תורא, וגם מניעה גדולה לעבודת ה' כמ"ש בזה"ק פקודי רס"ד ב'. ולא לחנם הזהיר יוסף לאחיו אל תעצבו ורק ללמד הנהגה לדורות, ושימשה תורה לקללה בבראשית (ג' י"ג) בעצבון תאכלנה, ובמצ"ד ורד"ק (מ"ב ג' ט"ו) שעצבות גורם כעס והפליגו חז"ל בגנותה ועי' פסחים ס"ו ב' ונדרים כ"ב, ועי' בהה"מ פ"ח הט"ו מלולב, ואע"ג שצריך להיות בצער על חורבן ביהמ"ק, עי' בש"ע או"ח סי' א' ס"ג ותק"ס, אבל כבר כ' בבאה"ט שם אבל תפלה ותורה יהי' בשמחה, ועי' סו"פ ח"ה נטפל להם ר"י ובזה"ק ריש אחרי, ורמב"ם פ"ט ה"א מתשובה ובאוה"ח ריש ויחי, והוא עצת היצה"ר למנוע עי"ז מתורה דשמעתא בעי צלותא מגילה כ"ח ב', ועירובין ס"ה א' ופסחים קי"ז ובפ' קנין תורה קחשיב שמחה א' ממ"ח דברים שתורה נקנית בהם, וערש"י שבת ל' ע"ב ד"ה בדחי רבנן, ובתהלים י"ט, פקודי ה' (כשהם) ישרים (הם) משמחי לב, וכשאינם משמחים סי' הוא שאינם ישרים, ועי' בתפארת ישראל פ"ג, ובס' בעל הנפש להראב"ד שער הקדושה כ' ואל יתענה כו', ואם ילמוד לא תהי' תורתו מיושבת ולא יסכים להלכה שאין תורה נקנית רק בשמחה עכ"ל, וע"ע זה"ק ויקרא ד"ח פתח ר"י עבדו את ה' בשמחה, ובתדב"א רבא רפ"ג, ולכן בתענית כ"ב א'. הנהו דמבדחי עציבי נטלו שכר גדול, ועי' רמב"ם פ"א ה"ד מדעות ולא יהי' מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח וכו':

ו) זה שנתיים הרעב. רש"י עברו משני הרעב, עי' שו"ת איתן האזרחי בקו"א דמשמע מכאן שיעקב בא אחר שנתיים משני רעב, ואח"כ פרש"י על פ' ולחם אין (מ"ז י"ג) חוזר לענין ראשון, גם בשנה השנית לשני הרעב (פי"ח) וע"פ תן זרע לזרוע האדמה (פי"ט) מכיון שבא יעקב למצרים כו', א"כ משמע שבא בשנה השנית מיד ולא אח"כ וצ"ע, וברש"י דפוס וויניציאה כ' בשנה השנית ג' לשני הרעב, והיינו שבא יעקב בשנה השלישית, וע"ש בפסוק בשנה השנית אינו ר"ל התחלת שני הרעב אלא ר"ל במ"ש השנית היינו לאחר שתתם השנה ההוא שקאי אשנה שני', דאל"כ הוא כפול בפסוק שכבר אמר השנה ההוא, אלא ר"ל ותתם השנה ההוא כלומר השנה השנית ויבואו אליו אח"כ בשנה השנית שהוא ג' לשנות הרעב, וזולת זה קשה להולמו דברי רש"י שלא יסתרו אהדדי הגם כי הוא דוחק גם את הלחץ זה הדחק לפרש דמ"ש רש"י זה שנתיים עברו משני רעב ר"ל דלאו דוקא כולו אלא ר"ל מקצתו זה בודאי דוחק גמור וצ"ע:

ט) ועלו אל אבי. רש"י ארץ ישראל גבוה מכל הארצות עשו"ת איתן המזרחי בק"א מקשין העולם למה לא פרש"י כן לעיל בפ' מקץ (מ"ד י"ז) שאמר ואתם עלו לשלום אל אביכם, וי"ל דשם אמר האיש אשר נמצא אתו הגביע יהי' עבד ואתם עלו לשלום. י"ל דא"ל דבר והפוכו הוא יהי' עבד ואתם עצו מלשון עליי' שיהי' לכם עליי', ולא כדבריכם שכלכם תהי' עבדים, משא"כ כאן שאמר מהרו ועלו שתיבת ועלו מיותר, ומה גם שאחר אח"כ רדה כו' שהורה בזה שא"י גבוה מכל הארצות, ויתורץ ג"כ שלא פי' רש"י ג"כ בסדר זו שאמר ועתה ישב כו' והנער יעל עם אחיו שגם שם אפ"ל שהוא דבר והפוכו שהוא ישב עבד לאדוניו והנער יפל שיהי' לו עליי' במה שילך עם אחיו משא"כ כאן, ועי' ג"כ בבנין אריאל מ"ש דבר נכון:

ועי' ג"כ בפ' שופטים (י"ז ח') שהביא רש"י כן והוא מקידושין ס"ט א', וקמת ועלית אל המקום מלמד שביהמ"ק גבוה מכל א"י. וא"י גבוה מכל הארצות. וכ"ה בזבחים נ"ד א' וכ' המהרש"א שהעולם הוא כתפוח ומקום ביהמ"ק הוא מרכז העולם וכן א"י ולכך אמרו בא"י כיון דהוא מקום הממוצע אוירו מזוג ומחכים. ויותר מקום המקדש והי' שם בלשכת הגזית חכמי הסנהדרין, ובס' זרע יצחק על משניות קידושין שם כ' הא דיליף א"י גבוה מועלית ובסוף מסיק בש"ס מקרא דירמי' חי ה' אשר העלה מכל ארצות, ק"ק דרש"י בפ' ויגש כ' א"י גבוה, ולמה לא יליף כאן מהאי קרא דהוא מתורה, וי"ל דמהרו ועלו לא מוכח רק דאי גבוה מארץ