פרדס יוסף בראשית של

ועתה צויתי לתלותו מחמת עונות שמקודם, כן ה' משתעשע עם מי שלומד תורה, והוא המחיצה ורק כשביטל מתורה מיד מענישין אותו על שאר עונות, וז"פ ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי (תהלים נ' ט"ז) ולכאו"ק הכי יטמא התורה, ורק אם עשה כל ימיו רע, ועתה הולך ללמוד המקטריגים לא יתנו לו ללמוד כדי שיענש על עבירות. וז"פ סוף ברכות במשנה שהביאו הפסוק עת לעשות לה' הפרו תורתיך ע"ש אם הפרו תורתיך אז "עת" וזמן לענוש על עבירות שמקודם וכן משמע מלשון הרמב"ם בפי' המשניות שם, ותיו"ט ע"ש. ועי' ג"כ באלשיך שדיבר מזה:

ובמד"ר איתא בנימוסין שלנו כ' ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם, וצ"ב מה לו מלך מצרים בנימוסין של ישראל, וראיתי בזה, דכ' ונמכר בגנבתו, ולכאורה מי יקנה לעבד גנב ויכניסו לביתו ? ורק שיוכל להיות שגנב מחמת דחקו, כמ"ש שהע"ה אל יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, וכשיבא למקום שישיג לאכול די שבעו למה יגנוב, וז"ש בנימוסין כו' ואם אין לו וזה יש לו והוא עשיר ועכ"ז גנב, וא"כ למה לך להכניס גנב כזה בביתך, וע"כ שבעלילה באת עלינו ואתה יודע שלא גנב, ובפררס דוד כ' עפמ"ש בסוטה ל"ו דגבריאל למד ליוסף ע' לשון וכו' א"ל איתשל אשבועתך א"ל ואתשלי נמי לדידך כו' וכשראה יהודה שהמליץ הי' ביניהם ויוסף אינו מבין לה"ק א"כ אינו ראוי להיות מלך, ואמר ידבר נא עבדך באזני אדוני שאינך יודע לה"ק, וכי כמוך כפרעה מה פרעה מלך אף אתה וכ' בנמוסי מצרים שאין רשאי להיות מלך אם לא שיודע ע' לשונות, ואם אין אתה רוצה לקיים נימוסי מצרים א"כ בנימוסינו כ' ואם אין לו כו' ואתה מוכרח לקיים או נימוסו של תובע או של נתבע, ובלק"ש הק' הלא עיקר טענת יהודה הי' שזה יש לו לשלם הול"ל רישא דקרא דכ' שלם ישלם, ועו"ק הלא גנב הגביע ואין לו תשלומין בעולם, וי"ל עפמ"ש בקדושין די"ח הי' גנבתו ת"ק זוז והוא שוה אלף אינו נמכר, רא"א אם הגניבה שוה יותר ממנו ג"כ אינו נמכר ונמכר בגניבתו כ' ולא בחצי גניבתו ע"ש, וא"ש שמרישא שלם ישלם ל"ה טענה ליהודה דיוסף הי' טוען כנגדו דגביע אין לו תשלומין בעולם, ולכן אמר כ' ואם אין לו ונמכר בגניבתו דצריך להיות הגניבה כנגד ממכרו, וממ"נ אם אתה טוען שגביע אין לו תשלומין א"כ הגניבה שוה יותר ופטור ואם אתה טוען דגביע יש לו תשלומין כמו ששוה בנימין זה יש לו לשלם, וע"ע בספר מדרש פליאה החדש אות כ"ה מ"ש בזה ובלוית חן:

ובאמת קשה מאד לפמ"ש בקידושין י"ח דנמכר בגניבתו ולא בכפלו, וא"כ הלא הגביע הושב לבעלים ואין לו עליו רק הכפל א"כ אין לו דין עבד, ומצאתי בס' דברי יוסף שהעיר בזה, ורק א"ש עפמ"ש בס' תפארת יהונתן דבאמת בסוף נפל ספק בלבם והרגישו שהוא יוסף אחר שראו ששמעון נאסר לעיניהם ומיד כשהלכו הוציאו והאכילוהו, ושמעון בודאי סיפר זאת כשחזרו וחשדו שרצון יוסף שבנימין ישאר שם אבל עליהם יש לו טינא בלבו ע"כ רוצה לשלחם מעל פניו, לזאת שיכל יהודה בדעתו יען שמקור השנאה שאכלו מפרכסת האסור לב"נ והם סברו שדין ישראל להם אף להקל, וחשב אם הי' מדברים עמו וע"י הויכוח יתברר ויתלבן הדבר, וזה"פ ולא יכלו דברו לשלום, כלומר שזה הי' בעכרם מניעת השלום על שלא דברו עמו, וע"כ ביקש יהודה תחבולה להכניס עמו בפלפול ויתבטל בקנאה ושנאה ופתח בדין זה, אם יש להם דין ישראל או ב"נ ואמר בנימוסינו כ' ואם אין לו וזה יש לו ובודאי על זה יטעון יוסף שלהם דין ב"נ וכן הי' כי רק עי"ז הי' יכול לומר יהי' לו עבד, ומה שביקש יהודה יכנסו דברי באזניך, דמלך שמחל אין כבודו מחול והטעם שהכבוד אינו שלו אלא של המדינה, כי המלך שייך רק להעם והכבוד שלהם הוא, וזה רק אם יש שומעים אחרים ומקפידין על דיבורו אז אין המלך יכול למחול, משא"כ אם דיבורו עם המלך בינו לבין עצמו אז המלך יכול למחול אם ירצה דלא יודע הדבר להמדינה, ולכן יהודה דהרגיש בעצמו שהוא בכעס היה ירא שלא יוצא מפיו דבר שיהי' נגד כבוד יוסף, ע"כ ביקש שלא יחר אפו כי אין אדם נתפס על צערו, ופן ידבר דבר שלא נגד כבודו ע"כ ביקש ידבר נא עבדך דבר באזני אדני כי כמוך כפרעה ומלך א"י למחול, אבל כשידבר בינו לבין עצמו, ואחר לא יהי' שומע אז יהי' יוכל למחול:

כ) ויותר. ובפ' מקץ (מ"ב ל"ח) כ' והוא לבדו נשאר, עי' בס' כפלים לתושיה, שאר שייך על חלק יפה, נותר על חלק רע ויעקב שכיוון להחשיבו בעיניהם שלא ישלחנו עמהם אמר מלת נשאר שהוא היקר מבניו, ויהודה