פרדס יוסף בראשית שכח

בתשובה כמ"ש תשב אנוש עד דכא ונגד תמר אמרו קדושים אנחנו. ולא קדש וקדשה כ"א קדושים אנחנו בגדר ערוה, אך יהודה קיים מצות יבום כמ"ש הרמב"ן (ל"ה ח'):

שם בס' בני יששכר חדש כסלו מאמר י"ב הביא הא דבסדר מקץ בסוף נמנו גם התיבות "והם אלפים כ"ה" ובשאר הסדרות נמנו רק הפסוקים, וכ' דהנה קביעות חנוכה תמיד בפרשה זו. ומתחילין ביום כ"ה לחדש ומדליקין שמונה ימים, והנה ב' אלפים הם ח' פעמים נ"ר. לזה רמזה המסורה למנות גם התיבות אשר חנין מספרם רומזין לחנוכה ודפח"ח. וע"ש שהערה שיש עוד פרשיות שנמנו ג"כ התיבות:

(השמטה) (מא ט) את חטאי אני מזכיר היום, ואחי הרב הגאון ר' שלמה זאב נ"י כתב לי דבמד"ר פפ"ט אי' שהי' פרעה חולה ונטה למות על שלא מצא פתרון אמתי, ובזה"ק אי' שלא יזכור את חטאו בר"ה, ועי' בברכות ל"ד:

חציף מאן דמפרש חטאו, ובר"ה ד"י:

אי' דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים. וז"ש את חטאי אני מזכיר היום. בר"ה שהוא יום הדין כדי לגלות שיוסף הוא נביא אמתי. ושיאמן פרעה בו ויחזור לחיים:

פרשת ויגש ית) ויגש. ערש"י יכנסו דברי באזניך, והקשו המפו' הא המליץ הי' ביניהם וא"כ יהודה לא הי' מדבר באזני יוסף ממש, ובס' אמרי שפר להראנ"ח כ' שיובן ע"פ המד' שיוסף הי' ראוי לחיות ק"כ שנים וחסרו פשרה מפני י' פעמים שהזכירו את אבי' בפני' בשם עבד. ובפ' ויגש כ' ד' פעמים. ויהי כי עלינו אל עבדך אבי, ויאמר עבדך אבי, ועתה בבואי אל עבדך אבי, את שיבת עבדך אבי, ובפ' מקץ שלום לעבדך לאבינו. ולהיות כי דיבורם הי' פ"י מליץ נמצא שם עבדות י' פעמים, ובאמת הוא במד' פ' ויחי, ובתרגום יונתן (מ"ו כ"ט). ובפרקי דר"א פל"ט וע"ש במפרש, וביפ"ת, וידי יוסף, וע"ע במדרש תלפיות ענף יוסף שהק' כיון שהמליץ הי' מנשה והוא ידע דהם אחי אבי', ובטח כשהי' משיב דבריהם לאבי' יוסף לא הי' מזכיר שם עבד על זקינו, וכ' שנענש יוסף דעשרה אחי' אמרו בפה אחד כשהביאו לבנימין שלום לעבדך אבינו. שאז כיון שכוונתו לגלות עצמו מה לו לשאול על אביו שהי' יודע שיזכירו בשם עבד עש"ה, אבל באמת קשה דמדין לא הי' צריך למחות שלא להזכיר עבדך כמ"ש ברש"י פ' ויחי (מ"ח ב'), ועי' ביו"ד סי' ר"מ סעי' ז' אם הבן רבו של אביו אין צריך לכבדו. רק אם רוצה לכבדו מותר, דאב שמחל על כבודו מחול, וא"כ הכא א"י למחול דהי' מלך, אך א"ש עפמ"ש האוה"ח ויחי (מ"ז כ"ט) דדוקא מלך ישראל שנמשח א"י למחול אבל מלך כזה במציאות לזמן יכול למחול על כבודו וא"ש דהי' צריך למחות בתיבת עבדך. לזה הערני בני הרה"ח ובקי וכו' מו"ה דוד שיחי'. עוי"ל דאצל אב לא אמר רחמנא שתהי' אימתו עליו מצד מלך. דהא הוקש כיבוד אב לכבודו של מקום ובעי קרא למעוטי דלא לידחי כיבוד או"א את שבת, אף דכיבוד או"א ליכא רק עשה ושבת הוא עול"ת וחמיר. מ"מ כבוד או"א יותר חמור דהוקש למקום. וכ"ש על רבו לא אמר רחמנא שתהי' אימתו עליך לפי"ז שפיר נענש יוסף כיון שהי' אביו ורבו. ובס' מחת יה כ' הא דהעליל עליהם בגביע דוקא. דבכלי אחר הי' בידם לשלם כפל אבל גביע אין ערך לו בשווי' דהי' מנחש בו. וז"ש ויגש כו' כי כמוך כפרעה כמו שפרעה א"י לנחש, כן אתה, וראיה לזה כי אדוני שאל וכו' ולמה הוצרכת לשאול הלא ידעת הכל מגביע אע"כ שבגביע אין ממש והוא גביע פשוט ונוכל לשלם כפל, ועי' במשנת דר"א:

ובס' מגדל דוד הק' לפמ"ש בעה"ט ויגש אליו יהודה סופי תיבות שו"ה ר"ל שאמר יהודה אני שוה לך, א"כ מה זה קשות שדבר אליו כמ"ש רש"י הלא יהודה הי' ג"כ מלך בארצו, וכ' עפמשה"ק היד יוסף. בפרעה שעשה ליוסף מלך ועבר על נמוסי מצרים שאין עבד מלך, ותי' שפרעה נתן טעם הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, וא"כ הוי מילתא דלא שכיח ולא גזרו בנימוסיהן, ולפי"ז אם יהי' עוד בעולם איש נבון וחכם כמוהו בודאי הוי מילתא דשכיח ובטח גזרו בנימוסיהן והדק"ל. ואי' במד' מה פרעה גוזר ואינו מקיים גוזר שאין עבד מלך וכו',