פרדס יוסף בראשית שכו

לך ולא חמדנו כסף אחרים, וג"כ עכשיו לא תוכל לחשוד אותנו. ובס' מגדל דוד כ' שרש"י בא לתרץ המשך הפסוקים בדברי אחי יוסף שדברים סותרים זא"ו. כי בתחלה פסקו על עצמם מיתה, ולאחר שנמצא הגביע חזר יהודה מדין מיתה לדין עבד שאמר הננו עבדים לאדוני גם אשר נמצא הגביע בידו וי"ל דהדין אם גנבו הגביע מחמת חמדת ממון נמכר לעבד עד שישלם, ואם גנב לעשות לחש וכישוף הדין במיתה. ועל יוסף ל"ק שעשה לחש בהגביע כי נחש ינחש איש כמוני. יוסף מלך הוא ומותר, וא"ש הק"ו דבתחלה לא עלתה על דעתם שבנימין גנבו פסקו עליהם דין מיתה באמרם אם א' מאתנו גנב בודאי כוונתו לעשות בו כישוף, ואין לומר שהי' מחמת חימוד ממון וספק נפשות לקולא, ז"א שהן כסף וכו' ופרש"י שזה ק"ו ובודאי לא גנב מחימוד ממון, וא"כ דין הוא אשר ימצא מעבדיך ומת. דכוונתו הי' לכישוף, אבל לאחר שנמצא ביד בנימין חזרו מדין מיתה לדין עבד כי ספק נפשות להקל. דודאי גנב מחימוד ממון, והק"ו אינו קאי על בנימין כלל כי לא הי' בפעם הראשון בשעה שהחזירו האחים הכסף שמצאו, ומופרך הק"ו וחזרו מדין מיתה לדין הננו עבדים כו'. ובשם הג"ר אברהם ברוידא ז"ל ראיתי ע"פ גמ' דב"ק דקי"ג לכל אבידת אחיך פרט לעכו"ם ופליגו ח"א פרט לעכו"ם שאין מחויב לחזור לו, אבל הרשות בידו לחזור, וח"א פרט לעכו"ם שאסור להחזיר. ותליא אי גזל עכו"ם מותר א"כ פשיטא דאבידת עכו"ם מותר, ול"ל קרא דכל אבידת אחיך אע"כ דאתי לאסור להחזיר אבידה לעכו"ם, אבל אי גזל עכו"ם אסור. י"ל דהקרא אתי דאבידה א"צ להחזיר לו אבל אי רוצה להחזיר מותר (ועחו"מ ר"ס רס"ו) וז"פ הן כסף אשר מצאנו השבנו לך. וע"כ לכל אבידת אחיך לומר דאבידת עכו"ם מותר אבל אם רוצה להחזיר רשאי וע"כ דגזל עכו"ם אסור ואיך נגנוב כסף או זהב. וכ"כ בלקוטים מס' קול יהודה ב"ק קי"ג, ופי' היטב במהרש"א סנהדרין י"ז א' באריכות:

י) כדבריכם כן הוא. ערש"י, ועי' בקובץ דרושים חוברת ד' סי' ל"ג דק' דמשמע דהסכים לדבריהם ובאמת לא הסכים שהם אמרו שהגנב יומת והנשארים עבדים, והוא אמר שהגנב יהי' עבד והנשארים נקיים. וי"ל דחוק כל מדינה החוב בעד אזרחים הדרים שמה, אבל איש זר שאינו מיושבי המדינה. מה לו לחקי המדינה, וזה רק בהיותו חוץ למדינה. אבל בבואו להמדינה פנימה. אף כי גר בחו"ל ואין לו זכות להנות מהזכותים אשר להמדינה, אבל בהנוגע לאיסורים אשר אסרה המלכות הוא ג"כ בכלל, ואם יעבור יענש כאחד מאזרחי המדינה והג' בעל בית יצחק ז"ל ביאר מ"ש יוסף כי גנוב גנבתי כו' כי טען שאינו משועבד לנמוסי ארץ מצרים כי גר הוא ואין להם רשות לתת אותו לבית הסהר, הגם אם איש זר בבואו אל המדינה פנימה ועובר חוקי המדינה יענש, זה מפאת שבבואו פנימה התחייב עצמו מרצונו הטוב ושיעבד נפשו לחקי המדינה, וזה יתכן במי שבא מרצונו אבל אנכי "הלא גנב גנבתי" ובעל כרחי ונגד רצוני הובאתי שמה ומה לי לחקי המדינה, אולם הוסיף אפי' אם נניח. שהנני משיעבד לחקי המדינה. מ"מ גם פה לא עשיתי מאומה ופח"ח, ובשם עבדי המלך נקראו לא לבד משרתי' רק כל יושבי המדינה. וזה השיבו הן כסף כו' אשר בודאי הי' יכולים להעלים השיבו ואיך יעשו לגנוב מבית אדוני' כסף או זהב אשר ימצא מעבדי' ומת" כלומר אשר יקרה דבר כזה לאחד מעבדיך ומת כי כן חק המדינה שגנב יומת. וגם אנחנו, הגם שגרים אנחנו נהי' לאדוני עבדים נחשב בעיניך בפרט הזה ג"כ "לעבדיך" כלו' ליושבי המדינה לדוננו כפי חקי המדינה, ולפי"ז מאמר אשר ימצא אתו מעבדך ומת לא קאי שחרצו על עצמם מיתה. רק הפשט אשר ימצא כלומר גניבה כזאת אם ימצא מעבדיך ומת דינו למיתה, והשיב כדבריהם כן הוא. כלו' שגם אתם בבחי' "עבדי המלך" ויושבי המדינה יענש בחקי המדינה. אכן במשפט עצמו הפריזו על המדה שבחקי המדינה גנב אינו נענש במיתה. ורק יהי' עבד, ולכן איש אשר נמצא הגביע בידו יהי' עבד והנשארים יהי' נקיים:

ובס' משנת חכמים הל' עכו"ם סי' ט"ז בצפנת פענח סקט"ז. כ' דבב"ר פל"ד סי' י"ט אי' אך את דמכם לנפשתיכם וכו' בב"נ יש שליח לדבר עבירה, וגם הוא מילתא בסברא דהא דאשלד"ע דניתנה תורה ונתחדשה הלכה דמעילה וטביחה ב' כתובים, אבל בב"נ אף דאין שליחות לעכו"ם מ"מ אינהו לדידהו יש שליחות וכשיטת המשאת בנימין ה"ה אף לדבר עבירה יש שליחות. (ועמ"ש בפ' נח ט' ד'). וא"כ למ"ש תוס' ב"מ ח' ע"א ד"ה ושותפין, דשותפין שגנבו היינו שהגביהו שניהם, אבל בלא"ה אין א' מתחייב