פרדס יוסף בראשית שכה

הי' דכן דרך שלחן מלכים עי' חולין קל"ב ב' ולצלי ל"ב מליחה. ועי' בהקדמה לשו"ת בית אפרים יו"ד. דיוסף בכוון צוה כן להראותם אף דיש להם דין ב"נ בעי שחיטה ונטילת גה"נ. בלא"ה א"ש ע"ש אריכות גדול. ובקו' תוס' הנ"ל דמנ"ל דנאסר גה"נ דילמא רק החמירו ע"ע כמו שחיטה. שמעתי בשם הרב הגאון ר' ירחמיאל ישעיה מינצבערג ז"ל אבד"ק זדונסקאוואלי דלכאו"ק הלא קיי"ל אין בגידין בנו"ט ולמה הוצרך ליטלו מקודם הבישול הא לא יאסר התבשיל ודוחק לומר משום שומן הגיד, וג"כ רק מדרבנן, ועכצ"ל דמבואר במדרש אין והכן אלא שבת והי' הסעודה בשבת ואסור לברור בשבת מטעם בורר וע"כ הוצרך ליטלו קודם הבישול, אבל הדין דבורר פסולת לא הוי רק אם בעצם אינו מאכל אדם או שאסור לאכול מן הדין אבל אם אחד מונע א"ע מזה מצד חומרא לא מקרי פסולת, פי' או"ח סי' שי"ט וא"כ מוכח מזה דגה"נ נאסר לבני יעקב מדינא ולא מצד חומרא. מדניטל גה"נ קודם הבישול שלא יהי' בורר בשבת וא"כ הגמ' ומדרש אחדים המה. ודפח"ח:

כ) בי אדוני. ערש"י ורמב"ן. ובמיני תרגומא, וביפה מראה על אגדת ירושלמי חגיגה פ"ב סי' י"ז מ"ש בדברי', ועי' לקמן בויחי (מ"ט כ"ו):

כא) כספנו במשקלו עי' ספורנו. וצ"ב, ועוד וכסף אחר הורדנו בידנו מה ענין זה לטענותיהם, ומ"ש בסוף לא ידענו מי שם כספנו באמתחותינו" הי' לו לכתוב מקודם ואח"כ לסיים וכסף אחר הורדנו, וראיתי בזה. דכל מדינה יש לה צורת מטבע משונה כמו ליטרא שטערלינג באנגלי' אפריקא, ודאלאר באמעריקא וקאנאדע ומשקל הזהב שבמטבע זו שוות בכולם ורק הצורות שונות, וכן אברהם הטביע מטבע בצורת זקן וזקנה מצ"א וכו' בב"ק דצ"ח, ויעקב תיקן לאנשי שכם מטבע בשבת דל"ג, ובודאי היתה לה צורה אחרת, אבל משקלה שוה למטבעת מדינה, והנה כשהשיבו סכום הכסף להם בעד התבואה. אי אפשר לדקדק להשיב לכל אחד אותן המטבעות בעצמן עם אותן הצורות שהביאו כי מי יוכל לדקדק ברבבות הקונים איזה צורה נתן כל אחד, רק המשקל החזירו בדיוק שיהי' שוה הסכום שנתנו בעד התבואה שקנו. ואחי יוסף התבוננו אל הצורות וראו שאין אלה הכסף אשר נתנו. וידעו בבירור כי החליפו להם המטבעות, יז"ש והנה כסף איש בפי אמתחותינו. (אבל רק) כספנו במשקלו' המשקל הי' שוה ולא הצורות ואנחנו יודעים ברור כי וכסף אחר הורדנו בידינו' כלומר בפעם הראשון כשבאנו לשבור אוכל הורדנו "כסף אחר" מצורות אחרות, וע"כ נחלפו ואנחנו לא ידענו מי שם כספנו באמתחותינו וא"ש כל הדקדוקים:

כט) את בנימין אחיו. עי' ב"ב קכ"ג תאומה נולדה עם בנימין וע"ש בתוס' דעם כל השבטים הי' תאומה. ועי' במהרש"א, וב"ר וישב, ופרקי דר"א פל"ז, וברצוף אהבה מר"ש אלגזי בזה:

לד) וישכרו שברו עמו. רש"י מיום שמכרוהו לא שתו. ומקשים יוסף שהכירם א"ש דשתה. אבל הם שלא ידעו עדיין שהוא יוסף למה הותר להם היום נדרם יותר מכל הימים. וע' מהרש"א שבת קל"ט, וי"ל דעיקר איסור יין ושכרות רק לחי שאינו נקי מקנאה כמ"ש ביומא ע"ה שכל העולם דומה עליו כמישור ופרש"י ממון אחרים דומה עליו כהיתר, וכיון דמכירת יוסף הי' מחמת קנאה. לכן פירשו מיין. וכאן כ' ותרב משאת בנימין כו' ולא הרגישו בעצמם שום קנאה, אז ראו כי תשובתם שלימה ובטלה אצלם מדת הקנאה והותר להם לשתות, ועי' בזה בס' קב חן עה"ת, וקובץ דרושים כרך ב' ח"א סי' מ"ח:

מד ד) הם יצאו את העיר לא הרחיקו וגו'. עי' בבעה"ת, והגה"ק רשכבה"ג אדמו"ר מגור שליט"א אמר שראה בכתבי הר"ח ויטאל ז"ל דהנה תפלת הדרך מועיל שלא יוזק, ועי' מזה בש"ע או"ח סי' ק"י. ומחויב רק כשהרחיק פרסה ע"ש, ויוסף ידע שהם יתפללו תפלת הדרך ולכן צוה לרדוף אחריהם בעוד לא הרחיקו ועוד לא התפללו תפה"ד. ומרן שליט"א הוסיף ע"ד דמשו"ה צוה יוסף למלא את אמתחות האנשים כאשר יוכלון שאת כדי שלא יסעו מהר, ועי"כ יהי' להם בנקל לרדוף אחריהם. ופח"ח:

ח) הן כסף. רש"י א' מי' ק"ו. והמפו' הק' דק"ו פריכא הוא דכסף וזהב לא יגנבו אבל הגביע הוא כלי יקר שבו נוכל לנחש. י"ל שחמדו לזה, עו"ק מ"ש חלילה לעבדך לעשות כדבר הזה. ולא אמרו חלילה לגנוב. ויש לפרש עפמ"ש בבינה לעתים דרוש ע"ד דאמרו לו דאסור לנו לנחש כי לא נחש ביעקב. וז"ש חלילה לעבדך לעשות כדבר הזה, היינו לנחש ולא תוכל לחשוד ורק על גניבת ממון. ושפיר ק"ו כי כסף החזרנו