פרדס יוסף בראשית שכד

עלי' עונש ביד"ש אעפ"כ אין לו כח להתיר ולא כרא"ש פ"ג דשבועות ע"ש אריכות:

וע"ע כאן באוה"ח שהק' דילמא עונש יהודה הי' שלא כפל התנאי וכו', והגרי"ש מלבוב ז"ל הק' דמה זה ענין לת"כ דדוקא בחיוב מעשה ורק שתלה בתנאי, ואמרי' כל שלא כפל אין התנאי קפידא ונתקיים המעשה בכל אופן, אבל יהודה התחייב ליעקב שיהי' חוטא אלי' כל הימים, ל"ה המבוקש על החיוב להיות חוטא והמבוקש הי' על חיוב הבאה וכדי לזרז מעשה הבאה התחייב בעונש חטא אם לא יביאנו, ואנן סהדי שאם יתקיים המעשה הבאה אז לא התחייב בעונש חטא לאבי'. ועתו"ס קידושין מ"ט ב' באנן סהדי ל"צ ת"כ, וע"ע ברמב"ן פ"ב דביצה במלחמות, ובתוס' שבועות ל"ו ב' דבאיסורא ל"ב דיני תנאים, ועי' כתובות י"ט, ובשמתא יהי' מאן דלא אמר לי', ולא פי' ת"כ, ופי' מה שכתבתי בזה בפ' בראשית (א' א') ומצאתי דבר חדש בברכי יוסף יו"ד סשל"ד סקכ"ב, דאף למ"ד נידוי עוה"ב אין לו התרה דוקא במנדה עצמו דומי' דיהודה, אבל לא במנדה אחרים, ומענין נידוי עה"ב עתש"ו בית יהודה להג"ר יהודה עייאש יו"ד סי' י"א, ובשו"ת מים עמוקים להראנ"ח סי' ע"ה. ובלחמי תודה בחי' מכות דף ר"נ אריכות גדול:

יד) ואל שדי. רש"י ח"ש לעולמו די וכו' ותמו' ובס' עדות ביהוסף ב' ע"פ דאבות חיו ת"ק שנים נגד מהלך העולם, לפי"ז יעקב ידע כמה יהי' שנותי' ממה שהניחו לו אבותי' מותרות, ואם לא הי' הקב"ה אמר לעולמו די, ונמתחה העולם יותר אז הי' יעקב חי ג"כ יותר, ומדרך העולם אומרים על איש רך בשנים עוד יש לו עת לחיות חיים טובים לא עברו עלי' עדיין רוב שנותי', אולם יעקב שמעט נשאר בשנים לכן אמר מ"ש לעולמו די. ר"ל שמנה מהלך העולם רק ת"ק שנה א"כ לא נשאר רק מעט שנים, א"כ יאמר לצרותי די. שאחי' עכ"פ המעט אשר לפני בטוב ובשלום ועמ"ש בפ' ויחי (מ"ז כ"ט) בשם לקוטי מהר"ם:

טו) ומשנה כסף לקחו. עי' שערי תשובה או"ח סי' רע"ד סק"ב בשם מנחת יעקב בשו"ת שבסוף סי' י"ב, אם לחם שלם וחצי מקרי לחם משנה על שבת, והביא ראי' מברכות ד"ג אשמורה ופלגא נמי אשמורות קרי' לי', ועשו"ת תת"ס או"ח סי' מ"ו שסיים בצ"ע. ויש להעיר קצת מכתובות ק"ט ב' בתרי פלגא דדיקלא, וש"ב הרב הגאון ר' מאיר הכהן שליט"א האב"ד במאנקאטוב בקובץ חידושים חוב' ט' סי' כ"ט הביא מכאן ומשנה כסף דהפשט כפול פי שנים. ומצינו גם לשון משנה כשאין השני שוה לראשון, כי משנה שכר שכיר עבדך, ואחז"ל שעובד ביום ובלילה ואין העבודות שוות. ואמנם גם לחם משנה אין הכרח שיהי' שווין כמו בשני שעירי יוה"כ. רק שיהי' שלמים ולא פרוסות, ואם גם מחצה בכלל לא יקוים משמעות משנה כלל. ועשו"ת אור המאיר לענין מה יעשו עם הדף האחרון בסיום מסכת שאינו דף שלם אי חשוב זה לדף ע"ש. וע"ע בשו"ת עמודי אש סי' ה' ובמאסף אהל מועד שנה ג' סי' ל"ה, ובס' משיב הלכה סי' ק"נ בזה:

טז) וטבוח טבח. פרש"י ויונתן. ובחולין צ"א פרע להם בית השחיטה והכן טול ג"ה בפניהם כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ, והק' תוס' דילמא לא נאסר, ואפ"ה הי' מקיימין כמו שחיטה ונ"ל דק' דלענין שחיטה אמר פרע להם, ולענין גה"נ אמר בפניהם דייקא ולא רק שיראה להם שמנוקר. ועי' בזה בכרו"פ, ובס' דברי יוסף הביא עפמ"ש הפמ"ג דבב"נ ל"מ רוב, ואמרי' רוב מצוין אצל שחיטה מומחין וכן אצל ניקור, והפר"ד כ' דיוסף ושבטים הי' מחולקים אי יש להם דין ישראל אף להקל, ואי להם דין ישראל אף להקל מהני רוב. וא"ש דבשחיטה אמר יוסף לאשר על ביתו פרע להם. וא"צ לשחוט בפניהם כי ממ"נ אי יש להם דין ב"נ ל"צ שחיטה רק נחירה, ואי דין ישראל אף לקולא א"כ סומכין על הרוב מצוין אצל שחיטה מומחין, וא"ש קו' תוס' דמוכח דג"ה נאסר לב"נ דאל"כ למה אמר בג"ה דוקא טול בפניהם בלי לסמוך על הרוב עש"ה:

ולפענ"ד נראה דלענין שחיטה הי' אמר "להם" שהוא ל"צ דרמב"ן כ' בפ' תולדות (כ"ו ה') דהאבות קיימו חצות רק בא"י ולא בחו"ל. א"כ הם הי' מא"י הי' מקיימים מצות שחיטה שהי' דעתם לחזור. אבל יוסף לא הי' דעתו לחזור לא הי' מקיים מצות שחיטה אבל גה"נ אמר בפניהם שהוא ג"כ צריך, ואמר בפניהם שלא יחשדוהו. ודייק שפיר בגמ' דאתי כמ"ד גה"נ נוהג בב"נ וע"ע בס' נחלת עזריאל על חולין, ובדברי שאול, ובס' פתח הדעת בהקדמה מסך הפתח סי' ס"ט סק"ב. הביא על הא דאמרי' פרע להם בה"ש וטול ג"ה. ולא צוה לחלוח בפניהם. י"ל דלאו דוקא. או דמאכלו צלי