פרדס יוסף בראשית שכג

במקום, וכן ביהודה מצינו דעצמותי' מגולגלים וכ"כ ר' ירוחם נתיב י"ד, והביא כ"ז בב"י סס"י רכ"ח ובש"ע סעיף מ"ה. ובסי' של"ד סעי' ל"ב, ועתש"ו מהר"י הלוי סי' כ"ב כ"ג, ובשו"ת התשב"ץ ח"ב סי' ט"ב וח"ג סי' קפ"ב, כ' הטעם דל"מ התרה על עה"ב משום דעדיין לא חל וכ"כ בתשו' יכין ובועז סי' נ"ח, והק' לשי' דנידוי עה"ב ל"מ התרה מנ"ל למילף דנידוי ע"ת צריך התרה מיהודה דילמא ל"צ, והא דעצמותי' מגולגלים משום דנידה עצמו בעוה"ב ול"מ התרה, ועי' בעצי לבונה, ובכת"א ויגש תי' בפשוט להטעם דעל עה"ב ל"ח התרה דתלוי בדעת המקום ושפיר אי נידוי ע"ת ל"צ התרה אמאי עצמותי' מגולגלין דהא א"צ כלל התרה, אע"כ דנידוי ע"ת צריך התרה ומשים דהי' לעה"ב ל"מ התרה, וע"ש בתשב"ץ שתמה לרש"י שיהודה קבל נידוי בב' עולמות, איך הי' בד' אמות של יוסף ואחי' כדמוכח קראי, והסכים דהעיקר שלא נתנדה רק בעוה"ב כמ"ש בב"ר, וכרש"י אי' ג"כ בילקוט, ועוד צ"ב, איך יהודה קבל נידוי עוה"ב שאין לו התרה. ואיך יעקב קיבל ממנו ולא מוחה, והכת"א כ' עפמ"ש תוס' כתובות ס"ט ומכות י"א וריטב"א שאם בידו לקיים התנאי וקיימו לא חל הנידוי וכשיקיים ל"צ התרה, והכא יהודה הי' פשיטא לי' דיכול לקיים כי גבורתו אין לשער, וטעם מ"ש רז"ל כי לא הי"ל התרה כי יהודה א"י לקיים דשלף חרבו ולא יצא ועינו ראה גבורות מנשה ויוסף, וחל נידוי למפרע עכת"ד:

ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"א הק' עלי' דא"כ בשטת הנידוי הי' ברור ליהודה דיוכל לקיים ואח"כ נולד דלא נשלף חרבו א"כ הי' נידוי בטעות ול"צ התרה, וכ' דיעקב ודאי לא ידע מגבורות מנשה ויוסף ולהכי סבר וקיבל על ניד' יהודה שידע שיכול לקיים, אבל והודה שגה וקרוב לפשיעה דארז"ל כשרצה לאסור שמעון הכהו מנשה ויכול לו. וכיון דיהודה ראה זה הי' לו לחשוב שמא לא יוכל ואין בידו מקרי ומשו"ה חל הנידוי עש"ה. ועי' בס' האשכול סוף ה' אבילות וז"ל אי הו' מקיים תנאו ל"ה צריך יהודה להפרה אבל לא קיים תנאו דלא אהדרי' לבנימין ולא אוקמא קמי' דכ' ויפג לבו כי לא האמין להם ולמה לא שאל לבנימין מכלל דלא סליק בהדי', ולא חזי לן פירוש זה דא"כ מה נידוי ע"ת הא לא קיים דיבורא כלל, ועוד דודאי החזיר בנימין שהרי נמנה עם יורדי מצרים, א"ו שקיים תנאו אבל בקבלת הנידוי לא ידע אם אפשר לקיים להכי קרו נידוי ע"ת וצריך התרה עכ"ל. ובס' והזהיר להקדמון מר חפץ חלוף ז"ל סוף פ' נשא כ' כל מ' שנה עצמותי' מגולגלין בשביל ערבות ולא החזירו לאבי' וכו' הרי דעתו ג"כ שבאמת לא קיים תנאו, וצ"ע מש"ס מכות נידוי ע"ת צריך התרה מיהודה הא לא קיים תנאו, ועוד דודאי החזיר דנמנה עם יורדי חצרים, ובריטב"א מכות כ' שלא אמרו אלא כגון הא דיהודה שלא קיים תנאו להביאו ממש לאבי' ואע"פ שריצה ליעקב ל"ה עולה זה בדעתם בשעת הנידוי וכו' הרי ג"כ דלא קיים תנאו וע"פ בס' ענפי יהודה הנספח לס' והזהיר שהק' לפמ"ש תוס' מו"ק ד"כ בשם ירושלמי דאין למדין הלכה מקודם מ"ת ואיך למדו הפרה ע"ת מיהודה. אך לק"מ דהי' מגולגלים כל מ' שנה לאחר מ"ת עד שבא משה *):

ומצאתי בס' עסק יהושע ח"ב דרוש א' שכ' על קו' התשב"ץ דלמה לא התיר יעקב ליהודה בחיי' ועוד האיך הי' עמו ביחד, וי"ל דלכן לא התירו כיון דנתקיים התנאי והביא בנימין מעתה אין מנודה בדין אדם. רק יש עליו עונש ביד"ש, אבל אעפ"כ אינו אסיר בדיני מנידה כיון דנתקיים התנאי אין כח להיתר לחול, והוי כמו אכלה כולה שאין נשאל עלי' אלא דוקא בהתרו בו אז מחויב מלקות בדיני אדם, ובלא"ה אין כח בהיתר לחול כיון שכבר אכלה כולה אע"ג דעבר על נדרו. מכש"כ אם נתקיים התנאי אין כח להיתר לחול, והא דאמי' נידוי ע"ת צריך התרה דוקא קודם דנתקיים התנאי וצריך התרה משום דאע"פ שיתקיים התנאי מיהו עונש עלי' ביד"ש (וכ"ת דא"כ איך תחול ההתרה כיון שלא חל עדיין התנאי, י"ל דהתם מיירי בתנאי דאם לא הבאתי אליך ובשוא"ת חל מיד וכמ"ש במהרי"ט ח"ב סי' א') אבל לאחר שנתקיים התנאי כיון שכבר אינו אסור בדיני מנודה שוב אין לו כח להתיר, וזה בדיני אדם אבל לאחר שמת שאז התחיל העונש ביד"ש ע"כ התפלל משה וזאת ליהודה, ולפי"ז מוכח דעיקר כהפו' דהא דאכלה כולה נשאלין דאי במזיד מחוסר מלקות היינו מלקות ממש ובהתראה, אבל לא שלא בהתראה אע"פ שיש