פרדס יוסף בראשית לב

השואל דת"ל דאסור לישא ב' אחיות לק"מ דאיירי בגיורת, ובודאי השאלה הי' בנכריות ונסתפק אי יתגיירו איך יהי' הדין ואין כאן איסור ב' אחיות והגה"צ אב"ד דפה פאביאניץ שליט"א העיר דא"י מנלן זה, ולכאו' לפי"ז הי' מקום ספק גם ע"ד הטבילה לשם גירות עכ"ד, וידידי הרה"ג ר' יקותיאל נתן נטע הכהן ראבינאוויטש שיחי' הגאבד"ק בריסק דקויא כתב לי, דיל"ע אי שייך בהו דין גיורת כיון דנימא דשני גופים מחולקים הן ולא גוף אחד פשוט דזו חוצצות בפני זו וזו בפ"ז ול"ש בהו טבילת הגירות, ואביו הרה"ג ר' ישראל פנחס שיחי' הגאבד"ק ראדאמסק כתב לי לשיטת הפו' דטבילה ואח"כ מילה נמי מהני בגר, ולא הוי חציצה הכ"נ ל"ה חציצה, ועי' ביור"ד סי' רס"ח סעיף א' ויל"ע בכל זה:

וע"ע בבי"צ סי' ל"ט סק"ו, ובשואל ומשיב קמא ח"ג סי' ד'. ובברכי יוסף אה"ע סי' ט"ו סיים לאיסור, וע"ע בשדי חמד מערכת אישות סי' ג', ובשו"ת כנף רננה יו"ד ח"א סי' י"א:

ומענין ב' ראשים ע"ט בחת"ס יו"ד סי' רצ"ד, ובכתנות אור במדבר וברית יעקב סי' ס"ט, ובצמח דוד ח"ב סי' תתק"ה, ובשו"ת אבני נזר יו"ד ח"ב סי' שצ"ט ובס' גנזי המלך בתשובה הששית עש"ה, ובמה שכתבתי להלן בפ' וישב (ל"ז ב'):

וראיתי במנ"ח במוסך השבת אות כ"ט דאם הרג טרפה בשבת פטור דל"ש נטילת נשמה דסופו למות ע"ש וכ"ח בתוס' רי"ד שבת דקל"ו בשם ריב"ם, אכן משנה מפורשת בפסחים דע"א בשחטו ונמצא טרפה בסתר פטור דאנוס, אבל בידע חייב, והביאו הרשב"א שבת, וכ"מ בביצה דל"ד בטרפה בכותל וכ"כ תוס' חולין די"א ד"ה אבל וצ"ע, וע"ע בפמ"ג יו"ד סי' ט"ו בשפ"ד סק"ג, ובשו"ת הרד"ד לזקיני הגאון מלאסק ז"ל או"ח מהדו"ב סי' י"ג. ולפי הנ"ל אם שחט בן פקועה חייב דנוטל נשמה שו"ר באור חדש הנספח לכתנות אור פ' וירא דמקלקל הוא ופטור, אך אי ב"פ אסור לב"נ חייב דמתקן, ועי' חת"ס יו"ד סי' י"ד. ויש להאריך ובאתי רק להעיר:

ובקובץ קול תורה שנה ג' חוברת א' סי' ג' השיב הגאבד"ק לוקאטש שליט"א על דברי על מ"ש דאיירי בגיורת השיב דבאחיות מן האם אסורות וכמו שפסקינן ביו"ד סי' רס"ט ס"ה. אך עי' בס' כורת הברית ה' מילה סי' רס"ב סק"י שכ' במילתא דלא שכיח כי הא לא גזרו רבנן בגיורת פ"ש. איברא יש לומר דאין כוונת השבו"י הי' שישא שתיהן רק כוונתו אפי' אם ישא רק אחת יהי' האיסור רק משום דאסור לשמש בפני בע"ח משום פריצות, (א) וע"ע בשו"ת הלק"ט ח"א סי' רמ"ה וז"ל ראיתי באיטליא גוי אחד כבן כ"ה שנה שנולד דבוק עם תאומו עד הטבור חזה נגד חזה שם נדבקו והוא היה הולך כשאר בנ"א ע"ש וע"ש עוד בסי' רמ"ט שבארונה הי' מראין ב' אפרוחים דבוקים מן הצד כנראה שהי' ב' חלמונים והו"ל ב' ראשים וב' צוארים וד' רגלים ושני הראשים אוכלים וכו' והשיב שהוא בריה מששת ימי בראשית, ואדם נברא כן, ואפשר גם כל הבריות נבראו כן, ואם יחי' יב"ח ישחוט שני הראשין שלא יהי' שהי' עכ"ל, ועי' ג"כ בס' דרכי תשובה סי' נ' סקט"ז הביא משו"ת דברי מרדכי שאירע בימיו ג"כ ב' אפרוחים כו' כנ"ל וכ' שאם הם ב' בריות שנדבקו זל"ז אין סברא לומר כל יתר כנטול דמי ואם ישחטו הוא והשני חי יתברר שהם ב' בריות ע"ש וע"ע בפר"ח יו"ד סי' פ"ו. ועי' מה שכתבתי בפ' נח (ט' ה') בענין אי עשה חבירו טרפה אי חייב מיתה בידי אדם ע"ש:

כט) נתתי לכם ערמב"ן ועי' צל"ח ר"פ כיצד מברכין. דלפי דברי' דמשו"ה הקדים במתני' דיני פרי העץ לפה"ג וז"ל ונר' דעל פרי העץ חיובה עלינו ההודאה על תחלת הרשות שנתן לאדה"ר לאכול, ובזה נתעלה יותר מבהמה וחי' שלדעת הרמב"ן. משא"כ בירק עשב וכל הגדל מעצמו בארץ השוו הבהמות לאדם, ואף שגם בפרי האדמה אשר הוא זורע זרע נתעלה האדם יותר מבהמה וחי' כמבואר ברמב"ן, מ"מ בכלל פרי האדמה יש גם הגדלים מאליהם ובהם השוו הבהמות לאדה"ר, משא"כ פרי העץ כולם ניתנו אז רק לאדם עכ"ל:

שם לכם יהי' לאכלה. רש"י לא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר רק ירק וכשבאו ב"נ התיר להם ע"ש ועי' בסנהדרין דנ"ט ב' דאי' כן ופריך דאדם מיסב בג"ע ומלאכים צולין לו בשר הציץ בו נחש ונתקנא כו' ועי' בס' לב אריה פ' שמות. וק' לפמ"ש תוס' דנ"ו ב' דרק להמית בריה הי' אסור לאדם אבל מתה מאליה שריא, וכ"מ מרש"י עה"ת א"כ מה מקשה בגמ' ממלאכים שצלאו לו בשר שמא הי' מבשר שמתה מאלי', וי"ל דעו"ק דלמה הביא בגמ' דהציץ נחש ונתקנא בו דבלא"ה הוי הקו' מהא דצלאו לו בשר, אך ל"ק דבשר המתה מאלי' ל"ה רק אחר החטא