פרדס יוסף בראשית לא

בני ארצות הקדם בעלי שכל חד, יעמיקו חקר בחקירות דקות ונשגבות נעלמות. רוחם זרה למדעים, אשר בחומר יסודם, שוכני ארץ הקרות במקומות רפש ובצה חמה גסי השכל לא יבינו מחיי רוחניים נצחיים, לעומת זה יושבי ארצות הממזגת שוכנות על קו השוה שמה חוברו לו יחדיו כל השלמות. ארצנו הקדושה נפלא הוא כי הגופים לפי ערך רך האויר במקומות אשר האויר יבש וחם, הרכבת גופם רכים וחלשים. וגוף היותר בריא הוא בארץ קרה. אם נהרות וימים יסבוהו, יושבי אירלאנד ושאטלאנד יאריכו ימים יותר מכל אדם אשר על פני האדמה. אלקים ברא האדם שיהיה שלם בשכלו ובגופו ובאופן שיוכל בבחרותו לחיות חי נועם ואמרו:

ראשו ר"ל שכלו ונפשו מא"י, גופו, ר"ל הרכבתו מבבל מקום בצה ורפש ארץ יושבת על מים רבים, ואבריו משאר ארצות, כי יש ארצות ששמה חוש הראות חזק. כי יש מקומות שאחד יוכל לראות חבירו ממקום רחוק הרבה פרסאות, וכן כל החושים ישתנו לפי המקום אשר יחנו. עגבותי'. ידענו כי המה בשר רך ספוגי, ולהם יועיל אויר לח ורטוב, כאקרא דאגמא מקום רטוב ועמוק:

שם נעשה אדם. ערש"י שיהי' הגדול נמלך בקטן וכו' אי' בשם הר"ר העשיל ז"ל, דזה"פ כל המתגאה כאלו עובד ע"ז, דהמתגאה מה עושה עם פי' הפסוק נעשה אדם. דלדידי' יש ח"ו לטעות לב' רשויות, והוי כע"ז. ועי' באורי מהרא"י מהתה"ד רש"י פי' שפיר ובכור שור תי' בע"א דמצינו בכ"מ בל"ר והוא לשון שררה לפי שיצירה זאת של אדם היה חביבה הזכירה בל' שררה ויתורץ גם אמאי כ' וירדו בל"ר אאדם יחיד אלא משום דל' וירדו לשון מלכות כ' בל"ר וא"כ תשובות המינים בצדם גם אפסוק זה. אח"ז ראיתי בבכ"ש דשייך שפיר ל"ר לכתוב אחילתא דאדם לפי שהוא כולל זו"נ, כדכתיב זו"נ בראם, ויברא אותם ויקרא את שמם אדם עכ"ל:

ובכת"א כ' דבשבת דקנ"א אר"פ נקטינן ארי' אבי' תרי לא נפל, והא חזינן דנפל האי כדרב"ח דאין חיה שולטת באדם עד שנדמה כבהמה וכו' ופרש"י דכ' ומוראכם תרי, וכ' על כל חית הארץ אפי' אריה הרי דמוראכם נאמר על תרי אבל שנדמה כבהמה שולטת אפי' בתרי, וז"פ נעשה אדם כדמותינו וכצלמנו, כ"ז שיהי' להם דמות וצלם אלקים אז וירדו ר"ל שהם שנים ירדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה אשר בארץ. משא"כ בשאינם שנים או שאין להם צלם אלקים אז נעשה ירוד לפניהם:

כז) זכר ונקבה. רש"י שנבראו ב' פרצופין עי' רא"ם ומה שהק' עלי' אא"ז המהרש"א בכתובות ד"ח ועשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ד' שראה מעשה כזה ב' נערים דבוקים זב"ז קדקד ראשיהם, וכאו"א הי' לו כל אברי' וחושי', וב' פרצופין זה בצד זה, וקדקדם דבוק יחד, והם הי' בני שנה, וכאו"א יונק אוכל ושותה ומדבר וחושי' בפ"ע, וברך עליהם כדינו, ונסתפק לענין תפילין וירושה, והביא גמ' מנחות דל"ז במי שיש לו ב' ראשים, וע"ש בתד"ה או דהביא מדרש, דאשמדאי הוציא מארץ אדם שהי' לו ב' ראשים והוליד כיוצא בו וכשבאו לירש שאל ב' חלקים, ובאו לדין לפני שלמה ע"ש, וכ"ז בגוף אחד אבל בב' גופים המה שנים לכל דבר, וראי' ממעשה בראשית דהי' ב' פרצופים ונקראים ב' בריאות דכ' זו"נ בראם ויקרא שמם אדם. והעלה דצריך כל אחד להניח תפילין בפ"ע ויורשים ב' חלקים ואסורים לישא שיש חשש איסור א"א כיון שצריכים לישכב ביחד, ועוד אסור לשמש בפני בע"ח ואם הי' נקבות במקום שנושאין ב' נשים אסורין להנשא ע"ש, ועי' בס' מעשה טוביה פ"ו ממאמר עולם הקטן, שהביא מעשיות הרבה כזה ע"ש:

ובעיר לאסק בביהמ"ד נמצא שבו"י ישן ונרשם בהגליון מהגאון רע"ק איגר ז"ל בהיותו בלאסק דתמה דאם הי' נקבות למה אמר דאסורין להנשא דאסור לשמש בפני בע"ח למה לא אמר האיסור משום ב' אחיות, ובשבו"י החדש בהסכמת הגאון ר' יוסף שאול מלבוב ז"ל הביא שנשאל בזה והשיב לפ"מ דמבואר במנחות דכל מי שיש לו ב' ראשים הוי טריפה, וא"כ ה"ה בשהם ב' גופים וראשיהם דבוקים זב"ז, ואי' בנדה דכ"ג דבאחות אשה דלא מיתסר אלא בחיי' כל שטרפה א"ח אין איסור לאחות אשה, וכמ"ש בשו"ת מגיד מראשית יו"ד סי' ב' וא"כ ליכא איסור אחות אשה, ובפתחי תשובה אה"ע סי' ט"ו סקי"א הביא תשו' מגיד מראשית וכ' דאין ספק כלל דודאי מיקרי בחיי' עי' נדה כ"ג וברש"י ד"ה למימרא ותוס' וב"ש סי' ל"ז סק"ב וכ' להיפך מהגרי"ש שהוציא מגמ' דמקרי בחיי', וכן מצאתי בבית יצחק יו"ד סי' ס"ב אות ח"י שהק' על הג' מלבוב מתוס' נדה דפשיטא דבהמה במעי אשה לא תחיה שנה ובודאי טרפה הוי ורק מבעי' לי' אי יכול לחיות אף רגע לאתסורי אחותה, הרי דטרפה אסור באחותה אם תוכל לחיות במקצת וקרא כ' אשה אל אחותה ל"ת לצרור לגלות ערותה עלי' בחיי', וזו נשמת חיים באפה, ובגוף קו'