פרדס יוסף בראשית שיט

ההמשך ויזכור את החלומות שיהי' מושל כמ"ש אם משל כו' אף שהם אמרו בלשון תמי' מ"מ כיון שאמרו כן הוי כמו שפתרו לו דכל החלומות הולכין אחר הפה, ומשו"ה כשחלם לו שנית ויספר, לא אמרו לו כלום, וכאשר ידעו שפתרו שיהי' מושל יחקורו ע"ז ויודע להם, ומשו"ה אמר כי מרגלים הם וייראו לשאול ע"ז ומשו"ה לא נתן להם רשות לסבב בעיר כמו שמוכח מקרא ואת הארץ תסחרו ופרש"י תסובבו:

י) לא אדוני. רש"י שהרי עבדך באו לשבור אוכל. וק' ל' שהרי שמשמע דמזה שבאו לשבור אוכל מוכח שאינם מרגלים ועשפ"ח, ובס' לקוטי מהר"ם כ' ע"פ משחז"ל אלעזר לא הלך למדין למלחמה לפי שנתגדל שם ובירא דשתית מיני' מיא לא תשדי קלא. עי' רש"י ובעה"ת ומד"ר מטות (ל"א ו') וז"ש לא אדוני שהרי כו' ובודאי לא באנו בתור מרגלים משום דבירא כו':

יא) כולנו. עבה"ט מסורה וראיתי בס' אוהל מועד ח"ב די"ב ע"פ ירושלמי פ"א דפאה מפ"מ גוליירין של ב"ד יורדין למלחמה ונופלין וגוליירין של אחאב נוצחין. אלו משום שיש להם דלטורין נופלין. וכמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו. דאף שעע"ז אם הם באחדות הנח לו. וז"פ המסורה נחנו פשענו ומרינו עכ"ז אם כולנו בני איש אחד נחנו באחדות אז נחנו נעבור חלוצים ונוצחין. ובקובץ דרושים חוברת ד' סי' כ"ט הביא עפמ"ש בסוף קידושין ראיתי חי' ועוף כו' ומתפרנסין שלא בצער אלא הריעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי. וז"ש כולנו בני איש אחד נחנו. ומדוע נחנו נעבור חלוצים לעבוד ביגיעה כל היום ללחם תקנו. ולא כחי' ועוף המתפרנסין שלא בצער. והתירוץ על זה נחנו פשענו ומרינו הריעותי את מעשי כו' ובאלשיך סו"פ מטות כ' כולנו בני א"א אנחנו וא"כ אף אם לא נעסוק בתו"מ ייטיב לנו ה' בזכות אבינו הצדיק. רק אנחנו נעבור חלוצים לעבור חלוצי צבא זכות עצמינו. אף דאמת שהי' אפ"ל גם אם נהי' נעדרי זכות עצמינו יגן עלינו זכות אבות. אך זה הוא אם גם עונות לא יהי' לנו אבל אם אנחנו פשענו ומרינו אז לא סלחת כי עון עצמנו לא נמחק פ"ש:

ולענ"ד נראה להוסיף לפמ"ש בב"מ פ"ה א' כל שהוא ובנו ובן בנו ת"ח שוב אין תורה פוסקת מזרעו, והק' אא"ז המהרש"א דסותר למאמר דאין התורה בירושה, וכ' דאם הוא ג"כ עוסק בתורה מועיל גם זכות אבות אבל לא כשהוא סומך רק על זכות אבות ע"ש. ולפי"ז א"ש המסורה וכפי דרך האלשיך הנ"ל. ועי' בהקדמה לשו"ת נודע ביהודא מהדו"ק מבנו הג"מ יעקבקא ז"ל. עוי"ל כאשר הי' מלחמת התבל בשנת תרע"ד וכמה מאחב"י עברו חלוצים בראש הגדוד. ועכ"ז גברה השנאה בעולם לנו. ורק למען שאנו יהודים וכמו שהלשין המן הרשע ודתיהם שונות מכל עם וכמרז"ל למה נקרא סיני שמשם ירדה שנאה לעולם, וז"ש המסורה נחנו נעבור חלוצים ונטלנו חלק בהמלחמה. פכ"ז נחנו פשענו ומרינו האשם תלוי בנו באין סבה רק יען כולנו בני איש אחד נחנו בנים לה' והבדל הדת גורמת השנאה. וה' ירחם טו) חי פרעה. פרש"י ועי' חתם סופר שבת די"ז אר"ט אקפח כ' תוס' שהוא לשון שבועה כמו חי פרעה. מ"מ נ"ל שהוא לישנא דמשתמע לתרי אפי. דגם יש לפרש להיפך שנשבע בחי פרעה שיצאו מזה. וכן יתפרש חי אני נאם ה' וימלא כבודי את כל הארץ כמ"ש רמב"ן בפ' שלח (י"ד כ"א). והענין מתפרש לפי המקום. והעומדים לפני יוסף חשבו שנשבע בחי פרעה שלא יצאו, ובאמת הי' כוונתו להיפך שאם יצאו חי פרעה ואם לא ימות. והרי הוציאם לאחר ג' ימים ואפי' לשמעון לא אסר רק לעיניהם ואח"כ הוציאוהו כפרש"י, כי קשה בעיני לומר שיוסף נשבע בחיי המלך ומעל בשבועתו. ומ"ש חי פרעה כי מרגלים אתם נמי אמת הוא כי השביעם על תנאי שאם לא יביאו אחיהם הקטן אז הם מרגלים בחיי פרעה, וכבר ידע שסופם להביא בנימין עמהם כמו שהתבונן מחלומות אשר חלם וכמ"ש רמב"ן א"כ נשבע באמת ולא שיקר כלל. ומ"ש רש"י כשנשבע לשקר בחיי פרעה חלילה להבין כפשוטו הרי ביארתי שאין כאן שקר כלל. ועוד רש"י דקדק בלשונו כשרצה לישבע על שקר ולא כ' כשנשבע לשקר אלא על שקר. ר"ל כשהי' מגזם דבר שהי' נראה בעיני הבריות כשקר וכיזב כמו הכא שהתעולל עלילות על בפלי צורה ואנשים חשובים לומר מרגלים. והי' נראה בעיני השרים כמגזם ומשקר. וכדי לאמת דבריו שיאמינו בו בל"ס נשבע בחי פרעה כי אז ידעו שאמת, דנאמן הוא לאדוניו. ולא ישבע בשקר בחי פרעה. וז"ש על שקר פי' על דבר שהי' נראה כשקר החזיק דבריו בשבועה חמורה בחי פרעה ומצוה להוציא מלב המלעיגים עכ"ל. ובס' חוט של חסד מבעל שבט מוסר כ' דלא הי' נשבע לשקר