פרדס יוסף בראשית שיח

ב' הבא על זונה לסוף בא לככר לחם שנא' כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, ומצרים הי' שטופי זמה וגזר עליהם מילה להחליש כח התאוה וביערות דבש ח"א דרוש ב'. דירא יוסף דישראל יבואו בגלות ואולי ילמדו מהם לבטל מצות מילה לכן גזר על המצרים מילה ואז גם ישראל ימולו ולא יהי' להם חרפה בגוים:

ובני היקר הרה"ח וכליל המדעים מ' דוד נ"י אמר לפמ"ש בב"ב ד"י אם ה' אוהב עניים למה אין מפרנסן וכמו במלך שכעס על עבדו וגרשו ובא א' והאכילהו בודאי המלך כועס על זה והשיב ר"ע ישראל נקראו בנים ומלך שכעס על בנו ופרנס אותו א' יש לו נחת רוח מזה. נמצא דצדקה רק לישראל וכמ"ש צדקה תרומם גוי זה ישראל. וחסד לאומים חטאת. וכמו במלך עם עבד. ועי' מזה בפר"ד דרוש י"ז. וגם יוסף עשה עמהם חסד לכן צוה למולם ויהי' כישראל ולא יהי' חסד לאומים חטאת. ונכונים דבריו:

נו) פני. רש"י אלו עשירים, עי' בע"י ווילנא בעץ יוסף סי' קס"ה:

מב א) למה תתראו ערש"י ורא"ם, ומהרש"א תענית ד"י ע"ב, ועי' בספר בנין דוד על איכה לזקיני הגאון ז"ל מלאסק בפתיחה אות ג', ובכלי יקר דברים (ב' ב') עה"פ פנו לכם צפונה, ע"ש דברים יורדים חדרי בטן, ועמ"ש בפ' בראשית (ג' י"א):

ג) עשרה רש"י אבל לשבור בר כולם לב אחד, עי' תולדות נח דרוש ב', דמה ילמדנו דהי' להם לב אחד למלא רעבון ביתם וי"ל דהי' ק"ל למה הוצרך לומר דירדו לשבור בר והלא לזה שלחם אביהם. לכן מפרש שבא לרמז שדרכן של צדיקים כשעושים דבר שיחשבו שטוב עשו, ואח"כ כשיראו שבא להם צער מאותו ענין ישימו על לבם שלא קרה להם זה רק למען שיראו שלא טוב עשו תחלה, וכאן תמהו שלא הי' ברכה בתבואה שלהם ולא הי' צריכים לנוד למצרים אם לא כי יד ה' בזה, ובטח על שמכרו אחיהם למצרים לכן הוכרחו עתה לבקש עזר משם, וז"ש וירדו עשרה שבא להם מרדות וחשבוה לירידה, ולכן קרא אותם אחי יוסף שנזכרו אחות יוסף להם והמה התנכרו אליו, וכן בבואם לפני יוסף הגדיל יותר הכאב שלהם וחרדו, וז"ש יוסף להם מדוע לא יחרדו שאר האנשים שיבואו לכאן ואתם חרדים בטח מרגלים אתם:

ד) רש"י שהשטן מקטרג בשה"ס עי' ברש"י ב"ב כ"א א' ד"ה לא. ובהגהות מהג"מ מתתי' שטראשין מציין שהוא בירושלמי שבת פ"ב, (והוא שם בהלכה ו'):

ז) מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אוכל, המלבי"ם כ' דלא הי' להם להשיב רק מארץ כנען ומה שהוסיפו לשבר אוכל הם דברים מיותרים שאמרו דבר שעל זה לא שאלם כלל, ומזה מצא תואנה לחשדם למרגלים שהרגישו בעצמם איזה פשע ואומרים שבאו עבור אוכל, ובס' דברי יוסף כ' דהי' קשה להם מ"ש מאין באתם דהול"ל מאין אתם כמ"ש ביעקב ששאל לאנשי חרן אחי מאין אתם (ויצא כ"ט ד') כיון שהי' אנשים שלא הי' מכירם מעולם. ול' מאין באתם ל"ש רק אם מדבר לאנשים שמכירים שלא רצה לידע רק סבת בואו, כמ"ש המלאך להגר מאין באת, וחשבו שיוסף אמר בקיצור ושאל על שניהם ביחד על מקום מולדתם וגם סבת ביאתם, ולכן השיבו על שניהם:

ח) ויכר יוסף. ערש"י, וי"ל בפירושו דהכיר בהם שאינם מכירים אותו, לפיכך אמר להם שהם מרגלים שיהי' להם צער ויכופר עונם, אבל אם לא הכיר בהם שהם אין מכירים אותו הי' חושב כשם שהוא הכיר אותם כן הם מכירים אותו ולא יהי' להם צער מה שדיבר קשות שהבינו שרק לפניהם מדבר כן, אבל לא ירע להם שלא יהי' תפארת לפני המלך והמדינה לספר המעשה שאחיו מכרוהו, ובתורת חיים ב"מ דל"ח כ' דק' דהא כל השבטים חוץ מבנימין נולדו באותן ז' שנים של עבודת יעקב, נמצא דיששכר וזבולון לא הי' גדולים מיוסף יותר משנה או ב' ומסתמא ל"ה חתומי זקן כמוהו, ונראה דהש"ס לא יהיב טעמא אלא מה שהאחים לא הכירו את יוסף אבל מה שיוסף הכיר אחיו לא איצטריך טעמא, דבמד"ר איתא דיוסף גזר שכל מי שיכנס יכתוב שמו ושם אביו לערב הביאו הפתקים זה קורא ראובן כו', ועוד כיון שקצתם חתומי זקן בשעה שיצא יוסף מאתם הכיר גם אחיו של"ה להם חתומי זקן ע"ש ובחי' גאונים בע"י דפוס ווילנא:

ט) ויזכור יוסף. עי' כלי יקר בפי"ד, שלכך העליל עליהם מרגלים שהי' ירא פן יחקרו אחר המושל כו', ובכתבי דו"ז הגה"צ מהר"צ הכהן ז"ל האבד"ק זגיערזש ראיתי דזה