פרדס יוסף בראשית שיז

הי', ופריך אברהם נמי עקר הי' ומשני ההוא דיצחק מבע"ל לייחס שנותיו של יעקב אבל קרא דאברהם אי לאו ללמוד על מי שאינו עקר שאינו רשאי לשהות יותר מי' שנים למ"ל דכ' רחמנא מקץ ע"ש, אלמא דקרא דאברהם ל"ש גבי' מ"מ ללמוד על אחרים קאתי, וא"ש מ"ש תוס' ביוכבד דהוי רק חסידות, ותמוה הא ר"ל אמר אסור לשמש אלמא איסורא איכא ולא חסידות, ועוד כיון דנפקא מקרא ליכא למימר חסידות, אבל לח"ש א"ש דודאי בין יוסף בין לוי של"ה להם בת ולא קיימו פ"ו מותרין הי' לשמש. וקרא יתירה בטרם כו' ללמד על אחרים קאתי עכ"ל בקיצור. ובכל דבריו קדמו הראשונים וכנ"ל, וגם מ"ש דמיוסף הביא ראי' על אחרים שכבר קוימו פ"ו, הרי כ' כל זה בב"י דאסמכתא בעלמא הוא מיוסף דהא ל"ה לו בת ולא קיים פ"ו וצ"ע שלא הביא דבריו, ורק הראי' מיבמות נכונה מאד, ובגוף החידוש קדמו באור החיים כאן במקומו שכ' דדרשת חכמים הוא באם אין ענין וקו' תוס' תענית מלוי ל"ק לצד שהי' חסר נקבה לא נמנע מלשמש כהלכה ע"ש:

וע"ש עוד באוה"ח דלא אמרו איסור אלא לצד צער ישראל ולא צער האומות וללוי אין חיוב למנוע עצמו לצד צרות האומות כי ליעקב הי' תבואה כמחז"ל ול"ה שולח בניו רק למראית העין דכ' למה תתראו, והגם שאמרו ששלמו שערי מכדא זה הי' אחר שנה ראשונה, אבל שנה ראשונה הי' להם תבואה וכו' ועמ"ש בפ' תולדות (כ"ו ח') וישב (ל"ז ב') ויחי (מ"ט ל"א) וצ"ב דבריו הקדושים דהנה לידת יוכבד הי' בסוף השנה השני' ובכן תחלת עבורה אחר שנה ראשונה וצע"ג. אמנם בעיקר הקו' דל"ה להם בת ולא קיימו פ"ו לב"ה, איתא בירושלמי פ"י דיבמות דמה דפליגי ואמרו דזו"נ בעינן היינו אף זו"נ אבל בשני זכרים גם ב"ה מודו דיצא ע"ש, וראיתי לח"א שהביא זה בשם הגאון מ' יעקב שור ז"ל האבד"ק קוטב. והביא ראי' מב"ב קמ"א א' דהק' למימרא דבת עדיפא מבן ונדחקו ע"ש, וק' דלא משני דהמשנה מיירי שיש לו בנים ואין לו בת עדיין דבזה בת עדיפא לי' לקיים מצות פ"ו. א"ו דבב' זכרים לכ"ע יצא ובש"ס יבמות דס"א דלב"ה דוקא זו"נ. ועי' בתוס' ורשב"א שם. היינו דוקא לענין שיהי' רשאי לבטל דבזה בעינן לב"ה שיהי' לו ג"כ בת. אבל לקיים מצות פ"ו גם בב' זכרים קיים. ועפי"ז א"ש הא דיוסף ושפיר יליף מיני' דאסור לשמש. ויוסף קיים כבר פ"ו בב' בנים. וזה דבר חדש. ועי' רמב"ם פט"ו ה"ה מאישות, ואה"ע סי' א'. ובשו"ת הרדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' ל"ו. ובשו"ת לחם רב סי' י"ז:

והנה מה שהקשה השאג"א דל"ש לשון אסור אם אינו אלא חסידות. עי' ס' קהלת יעקב בחלק לשון חכמים אות נ"א הביא מר"ן סופ"ק ע"ז הא דארז"ל אסור לעשות שותפות עם עכו"ם רק מדת חסידות ואפי' איסור דרבנן ליכא מדאמרי' במגילה כ"ח א' תיתי לי דלא עבדי שותפות עם עכו"ם הרי דשייך לשון אסור אפי' רק ממדת חסידות. ומצאתי עוד בס' בית האוצר חלק א' כלל קפ"ט הביא ראי' מברכות ל"א א'. אסור לאדם שימלא שחוק בעוה"ז, וע"כ דרק מדת חסידות דאם הוא איסור ממש מה רבותא דר"ל דלא עשה איסור עי' כזה בחולין ל"ז ב'. וע"ע בריטב"א מגילה כ"ת וז"ל וכ"ת מה רבותא דהא איסורא דאורייתא הוא ובכלל לא ישמע על פיך כדאיתא בסנהדרין, אסור לאדם שיעשה שותפות עם עכו"ם שמא יתחייב לו שבועה, ותורה אמרה לא ישמע על פיך. והנכון דההוא לאו איסורא ממש דאו' או דרבנן אלא מדת חסידות בעלמא וכעין שאמרו אסור לאדם שילוה בלא עדים. ואסור להלות עכו"ם ברבית. וכעין איסור דמשחרר עבדו עובר בעשה וכפרש"י בסדר נזיקין עכ"ל. הרי שהריטב"א חשב עוד איסורים ואמר דהם רק חסידות. והנה מ"ש דאיסור משחרר עבדו ג"כ מדת חסידות הוא חידוש גדול ומכל הפוסקים לא משמע כן וצע"ג:

וע"ע רמב"ן גיטין ל"ו וז"ל וכי אתי לקמי' דרב וא"ל מידי פרוזבול הי' לך למה להו פרוזבול ואם תאמר שלא ישמוט במדת חסידות א"כ פשיטא דמהימנא דאי בעי לא מישמטא והיכי אמרת לא שביק היתירא ואכל איסורא הא לא איסורא הוא כלל עכ"ל ומוכח דלא שייך למיקריי' למדת חסידות בל' איסור וצ"ע בכל זה. וע"ע ברדב"ז ח"ב סי' תרצ"ו. ושד"ח כללים סי' קפ"ו. ובס' חקר הלכה כלל ב"נ. ובעיון יעקב על הע"י. ומ"ש בדבריו בכלי חמדה ע"ש:

נה) רש"י א"ל שימולו. ועי' בגו"א. ובאלשיך פ' ויגש כ' דנגזר רעב מחמת מזלם וז' פרות נגד ז' כוכבי לכת והנימול הוא למעלה ממזל ולכן אין מזל לישראל בשבת קנ"ו א'. וצוה שימולו לבטל מהם קללות רעבון מצד המזל. ובתפארת יהונתן כ' דאיתא בסוטה ד"ד