פרדס יוסף בראשית שיב

ה) עולות בקנה א'. וכ' ברמב"ן בפ"ג דהשבע הי' רצופות לכן כ' בקנה אחד. וכ"כ בביאורי מהרא"י מהתה"ד. ועי' בס' שמע שלמה דק' למה בשני רעב לא רמז שיהי' רצופות ואי מדכ' צומחות אחריהן דאף מפוזרות אחריהן מקרי, וי"ל דרמז בקנה אחד דהתבואה לא נתקיים באוצר רק השמירה ע"י אדם א' הוא פרעה ולא ביד אחר כמשחז"ל דנרקבה. וז"פ בקנה א' מל' קנין ע"י קונה ואדון א'. גם בחלום הפרות רמז שאינו מתקיים אלא ע"י פרעה ועולות מן היאור רמז לפרעה שאמר לי יאורי ע"ש. ובמח"כ לא ראה מ"ש בכלי יקר דז' שני הרעב ל"ה רצופים כי אחר ב' שנים כשבא יעקב פסק הרעב וחזר במותו כמ"ש רש"י בפ' ויגש (מ"ז י"ט). ולכן לא נאמר בקנה א'. וכ"כ בתוספתא פ"י דסוטה כיון שמת יעקב חזר הרעב ליושנו וכו':

ובבעה"ט כ' בקנה א' במסורה הכא ובמנורה שהשובע הי' אור לעולם ולכך ראה בטובות בקנה א' ובשדופות לא ראה בקנה א' ע"ש. וי"ל הפשט דאיתא במגילה כ"ח ב'. שמעתתא צריכה צלותא כיומא דאסתנא, ואם אדם טרוד בפרנסתו אין יכול לעסוק בתורה ואיתא בירושלמי מעשה בר"י דאבד לי' כיסי' ולא ידע להשיב בד"ת וא"ל וכי משום דאבדת מעותיך אבדת דעתך. והשיב דעתא בלבא תליא וליבא בכיסא תליא ואם אין קמח אין תורה. ובפרט להעמיק ולחדש חידושים. וכמ"ש בשם הכתב סופר ז"ל נושא אשה ואח"כ לומד תורה ורחיים בצווארו ויעסוק בתורה. הכוונה כשישא אשה ירבו הצטרכותו והאשה צווחת הב הב. ואז אינו יכול לסלסל ולפלפל בתורה שזה נקרא עסק התורה כמ"ש הטו"ז או"ח סי' מ"ז סק"א. וע"כ אמר נושא אשה שולומד" תורה בלא עיון, ושואל רחיים בצוארו "ויעסוק" בתורה. וזה אי אפשר. וזה המסורה אם בקנה אי מלאות וטובות אם יש לו כל טוב אז בקנה המנורה הוא מאיר כפתור ופרח ויוכל לעשות ציצים ופרחים:

ומענין חלומות עי' באברבנאל כאן. ובעל עקדה שהאריכו, והובא ג"כ בעין יעקב ווילנא בפ' הרואה. והעלו דיש חלומות המתהוים פ"י סיבת גופני. כגון ע"י עיכול המזון המעלה אדים או פ"י חולשת המזג מבריאות הגוף, ואלו חלומות שוא אין בהם ממש. אמנם יש חלומות אשר הם הוראה והודעה מן השמים. עד שארז"ל בברכות נ"ז א' שחלום א' מס' מנבואה ע"ש. ובמהרש"א ברכות נ"ד ב'. בבר הדיא שפתר כרצונו. והק' בעל עקדה דאיך תתחלף החלום כפי רצון הפותר. וכ' המהרש"א דאין זה דבר זר לקבל דיש כח בנפש האדם לפעול בעיניו לטוב כמ"ש טוב עין הוא יבורך. וכן בהפך ברע עין כבלעם. וכמ"ש בברכות ד"ז א' אל תהי' ברכת הדיוט קלה. וא"ת קללת הדיוט קלה בעיניך במגילה ט"ו א'. כ"ח א'. וב"ק צ"ג א' ע"ש. ובאמת קדם בזה. בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ת"ח וז"ל לפי הנראה מן הכתוב והסכמת חכמי התורה דיש דברים נעלמים לא נתבררה לנו סיבותם. וז"ש ברית כרותה לשפתים. ואמרו כשגגה יצאה מלפני השליט ונח נפשי' דיהודה וכאלה רבים. ואם נמשך בזה אחר הטבע מה תזיק הקללה ומה תועיל הברכה. וגם חכמי הפילוסופיא א"י ליתן טעם לסגולות הנגלות לעין כל בעשבים ואבנים כמאגנעט שואבת הברזל והברזל ישוטט על פני המים ולא ינוח עד שיהי' פניו אל פני האבן היש מגיד טעם בזה בכל חכמתם. ופתרון החלומות כאחד מהם עכ"ל, וכ"כ בשו"ת הרמב"ן סי' רפ"ו:

והנה יש מקומות בש"ם דמשמע דיש ממש בחלום כמ"ש בנדרים ח' א' נדוהו בחלום צריך עשרה להתיר לו, ובסנהדרין ל' ע"א דבא בעל החלום וא"ל כך הי' במקום פלוני ומעשר הן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, הרי דיש סתירה לזה בש"ם גופא, והפוסקים פסקו לתרוויי' ערמב"ם פ"ז ה"ו ממעשר שני פסק להא דסנהד' וכ"פ בחו"מ סס"י רנ"ו, וברמ"א יו"ד סוס"י רנ"ט, ואפ"ה פסק הרמב"ם בפ"ז הי"ג מת"ת. וביו"ד סי' של"ד סעיף ל"ה דנדוהו בחלום צריך התרה, וע"ע בתוספתא פ"ה דמע"ש וירושלמי פ"ד ה"ו שם:

ובשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ח התעורר בזה, ובתחלה רצה לומר דאם החלום הוא מעצמו יש בו ממש רק אם הוא מאחר א"ב ממש ז"ש ובא בעל החלום כלומר האיש החולם חלום. אך לפי הכלל ד"ח לא מעלין ולא מורידין כולל כל החלומות ובברכות נ"ה ב' איתא רבא רמי כ' החלומות שוא ידברו, וכ' בחלום אדבר בו ל"ק כאן ע"י מלאך וכאן ע"י שד, והאריך בזה והעלה דספק יש בחלומות אי יש בהם ממש ולכן במעות מעשר ספקו לקולא הואיל והמעות הוא בחזקת שאינו מעושר משא"כ בנדוהו בחלום ספק איסורא לחומרא ע"ש. ובשו"ת שיבת ציון סי' נ"ב כ' דרוב חלומות שוא רק מיעוטא דמיעוטא הן הודעה משמים. ולכן בסנהדרין דרוב מעות הם