פרדס יוסף בראשית שיא

דז"ך ונתהפך לו באותיות רי"ב החר"ש הי"ה לב"ם ע"ש, ונר' דטומאת ירושלים שהוא קפא כדאמרי' במרור שצריך למתקו בחרוסת משום קפא כמ"ש בפע"פ קט"ו ב', ואם תוסיף מספר קפ"א על דז"ך עולה רי"ב שהוא שכחה כנ"ל, וכשנגאלו מטומאת מצרים וחסר מהם השכחה כמ"ש למען תזכור את יום צאתך אז נאמר להם החד"ש הז"ה לכ"ם שהוא שם הזכרון, והנה הי' במצרים רד"ו שנה, ושר המשקים שכח את יוסף ב' שנים כפרש"י וישב ולולי כן הי' יורדים למצרים ב' שנים קודם והי' רי"ב שנים. השליט בהם השכחה לעולם ח"ו. וה' סבב ששכח שר המשקים. נמצא ע"י שכחותו נזכרו ישראל וזכרו הם זכר ימות עולם וזה מרומז ולא זכ"ר שה"מ את יוסף וישכחהו דייקי אבל ישראל נזכרו לטובה:

ושמעתי בשם הג"ר יצחק פייגענבוים ז"ל מווארשא. על המד"ר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר וזכרתני נתוסף לו ב' שנים, וק' בתחלה דרש לשבח יוסף. ובסוף מסיים בגנאי עו"ק דהא אין סומכין על נס וכ' וברכתיך בכל אשר תעשה, וצריך לעשות פעולה ע"י דרך הטבע, וי"ל דאי' דרק זה בזמן שאינו רואה שום התחלת ישועה צריך לעשות בעצמו, אבל ברואה שה' הצמיח לו ישועה בלתי עשייתו אז צריך לעמוד מנגד ולצפות לישועות ה. ולא לעשות שום פעולה, וא"ש שהי' מ"ה הסיבה שיחלום לשני שרי פרעה והוא יפתור אותם. וזה"פ אשרי הגבר למי ששם ה' התחלה שלא עפ"י הטבע ואז יעורר את האדם לתת עלי' מבטחו ודרשו זה יוסף ומעתה ל"צ לפנות אל רהבים ובשר ודם, וה' בעצמו יגמור הדבר. והוא אמר והזכרתני כו' לפיכך נתוספו ב' שנים ולולי זאת תיכף יצא מבית אסורים. ובס' נפש יהונתן פ' מקץ כ' הא דהי' ליוסף עונש שהבטיח באדם, וק' הלא הוא דבר הכרחי שישלח ה' הצלחה ע"י אדם כפי הטבע, ורק התי' אם הי' בוטח באיש כשר אשר ע"י יוכל לבא תשועה הי' טוב:

אבל עונשו הי' שהבטיח א"ע ע"י אדם רשע ע"ש דבר נכון בזה:

פרשת מקץ מא א) מקץ רש"י מסוף עי' ראב"ע רמב"ן ורא"ם ומ"ש בדבריהם בס' רמ"ז הרומז. ובטעם מן מבעל זרע ברוך. ובית שמואל עה"ת, ובמד"ר פרעה חולם וכל הבריות אינם חולמין אלא חלומו של מלך של כל העולם הוא. וראיתי הפשט דק' על שר המשקים מדוע לא הלך אצל יוסף ולהגיד לו חלום פרטה בשביל עצמו, וכאשר יפתר אותו ילך ויפתור לפרעה בשם עצמו, דהא שר המשקים ביזה את יוסף ומדוע הזכיר שמו. וזה שהק' המד' וכי כל העולם אינם חולמין והי' לו לספר החלום ליוסף בשם עצמו ע"ז תי' דחלום של מלך שאני, ואם הי' אומר ליוסף בשם עצמו. הי' פותר לו כמו להדיוט, וע"כ מוכרח הי' לומר בשביל פרעה, ואז ל"ה יוסף אמר לו הפתרון רק הלך בעצמו לפרעה. וע"כ הוצרך להזכיר את יוסף בפני פרעה:

עוד אי' במד' כ"מ שהגיע ליעקב הגיע ליוסף זה נולד מהיל וכן זה, זה נקרא בני בכורי ישראל, וזה הי' בכור. זה גלה לחרן וזה למצרים. זה נתרומם בחלום דכ' ויחלום והנה סולם. וזה ופרעה חולם, וי"ל דיש ב' תאוות גדולות המשגל וממון, וצדיק נקרא שומר הברית. וכן עניות מעבירות ע"ד קונו, והתאוה לממון גדולה מאוד. וז"פ על שתי לחם יבצעו תמימים. פרנסה נקרא לחם וכן משגל. ועל שתי לחם אלו אפי' תמימים נתפשים ונשברים בהם, ויעקב הי' פרוש מאוד כמ"ש ראובן ראשית אוני, וכן יוסף שומר הברית. ועל שניהם נאמר שנולדו מהול כלו' של"ה יכול תאוה לשלוט בהם. וכמ"ש במו"נ הטעם על מילה ועמ"ש בפ' לך (י"ז כ"ה) ונקראו בכור קדוש לעבוד עבודת הבורא. ואף שגלו והי' עניים בכ"ז הי' בצדקתם ועם לבן גרתי היינו גר ואעפ"כ ותרי"ג מצות שמרתי. וכן יוסף במצרים ולכן נתרוממו ג"כ ע"י חלום. וראיתי בשם הר"ם מפרעמישלאן., ז"ל. דפ"א נתעלה נשמתו וראה שהביאו לעולם העליון איש צעיר וקראו אותו זקן, ולזקן קראו צעיר. ושאל על זה. וא"ל שהצעיר עשה טוב בימים המועטים יותר מהזקן, וסיים הר"מ הפי' "ויהי" אץ ויהי אלא צרה "מקץ" כשיגיע סוף ימי' אם אינם רק שנתיים ימים. רק ימים מועטים, ועמש"ל בזה בפ' חיי שרה (כ"ד א'):