פרדס יוסף בראשית שי

ב"נ, וישראל מחויב לסכן עצמו בג"ע ולא שמע לאשת פוטיפר עש"ה:

יב) וינס ויצא החוצה. עי' הפלאה שבערכין על הערוך דיוקין. דמלת ויצא מיותר. וי"ל דר"ת ו'ירא צ"ורת אביו מרומז שנראה לו דיוקנו של אבי'. עוד מצאתי דבכוונה שנראה לו דיוקנו דיעקב גימ' קפ"ב ור"ת ק'נאין פוגעין ב"ו עי' סנהד' דפ"א. וכ"כ בס' מיני תרגומא להגאון הנ"ל ובס' עץ הדעת טוב ברמזי תורה כ' כי יצה"ר מסית לאדם שחטא. בודאי לא יהי' לך תקומה עוד ע"כ עשה מה שלבך חפץ ומלא עצמך מהנאת עוה"ז מאחר שכבר אתה אבוד מעוה"ב וזה ותתפשהו בבגדו. ר"ל בבגד בעבירה שהוא בגידה לאמר שכבה עמי שבין כך וב"כ אתה אבוד מעוה"ב. אבל ויעזוב בגדו בידה ר"ל מה שכבר בגד א"א להחזירו אבל מהיום וינס ויצא החוצה שלא לעבור עוד. ועי' בקול יעקב קהלת (י"א ט):

טז) אדוניו רש"י של יוסף עשו"ת חתם סופר יו"ד סי' רע"ג שכ' דאין אדון בלא עבד, ואין אלקים דיין ושופט בלא נשפטים, ע"כ יאמר על אדון ודיין אחד בלשון רבים אלקים, ואין זה מוסיף ריבוי על אחדותו ית' כי יאמר על שהוא דיין א' על נידונים רבים וכמ"ש אדני יוסף. אבל אל יאמר על כח וגבורה ול"ש לומר אלים דמשמע שיש בו כחות הרבה ע"ש להלכה אודות ס"ת:

יט) ויהי כשמוע ערש"י וערמב"ן שתמה על סריס פרעה איך הזדקק לפוטיפרע. ועשו"ת חתם סופר אה"ע ח"א סי' י"ד וי"ז, דאחר סירוס המלכים עדיין לא הוסרה תאותו מכל וכל. וכן משמע מתוס' מגילה י"ב ב' ד"ה ממוכן. וגם דניאל הי' מסריסים ונשא ע"ש באריכות הלכה:

כב) ויתן שר בית הסהר כו'. ואת כל אשר עושים שם הוא הי' עושה. וראיתי, דדרך האיש העולה לגדולה לשכור אנשים, והוא אינו עושה רק מצוה לאחרים. ועי"ז ישנאהו שהוא הולך בטל ואותנו יצוה לעבוד ינסה גם הוא לעבוד אכן,, יוסף אף שניתן לידו כל האסורים. מ"מ לא נהג שררה. וכל דבר שהם הי' עושים גם הוא הי' עושה:

כג) אין שר וגו'. ערש"י ובס' זכרון אפרים כ' ע"פ זה"ק עה"פ מה יש ליכי בבית דאין ברכה שולט אלא באם יש עכ"פ דבר מה, ועי' בט"ז ה' חנוכה סי' תר"ע סק"א וז"ש אין שר רואה את כ' מאומה בידו שיוכל לחול הברכה ואעפ"כ ואת כל אשר עושה ה' מצליח:

מ ד) ימים במשמר. עי' קובץ המאסף שנה י"א סי' פ"א. ולעיל פ' חיי שרה (כ"ד נ"ה):

יד) כ"א זכרתני ערש"י ועי' בינה לעתים דרוש ז' שיעלה בדעתו להזכירו לפני פרעה ולא ישכח ביקשו שתיכף יחקהו בזכרונו וציורו ולייחס ענין יוסף לאיזה דבר מורגל אצלו המזדמן לנגד עיניו. ובראותו אותו יזכור את יוסף ועי"ז יזכירו לפני פרעה בבא שעת הכושר. וספר הכ' שלא נעשתה מחשבתו יען לא זכר שר המשקים את יוסף לא עשה לו שום זכירה מקומיית. וממנו נמשך כי שכחהו להזכירו לפני פרעה:

טו) כי גנב. עי' תולדות נח דרוש י"ד הפשט רואה אנכי שאין מעשי רצוים כ"כ בעיני ה' שהרי גנב גנבתי. ואם הייתי נרצה הי' מתקיים בי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ול"ה אדם יכול לנגוע בי לרעה. וגם רואה אני מזלי הרע שהרי גם פה לא עשיתי מאומה אם לא שמן השמים נלחמו אתי. אבל ה' רוצה להראות כי הוא יקר בעיני' כאחד מבני עליה שלא יצטרכו להשתדלות האדם כלל, ועשה ששה"מ ישכחהו ואעפ"כ יצא מבית אסורים עש"ה:

טז) שלשת חרי. ערש"י ובס' נטריקן קו י"ג אריכות גדול בזה:

כג) ערש"י וראב"ע שכחה בלב וזכירה בפה, ועי' מגילה י"ח כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור ומה אני מקיים זכר בפה. וז"ש ולא זכר את יוסף לא די שלא זכר אותו בפה אלא וישכחהו גם מלבו. ועי' ס' מיני תרגומא. דקוראין פ' זכור רק פ"א בשנה דכ' לא תשכח ושכחה לאחר י"ב חודש. וכמ"ש בברכות נ"ח במת שנשתכח מלב לאחר יב"ח, והפי' ולא זכר שה"מ היינו מיד. ולאחר יב"ח וישכחהו ורק ויהי מקץ ע"י חלום פרעה זכר אותו. ועי' בינה לעתים דרוש י"ח דיוסף מעולם ל"ה בוטח בשה"מ. והפשט וישכחהו לא קאי על שה"מ רק על יוסף ששכח את שה"מ ע"ש אריכות. ועי' ג"כ בירחון הבאר סי' ע"ד. ועי' חתם סופר שבת קמ"ז. קם למקרי בספרא בשם הגר"ש מאסטראפאלי ז"ל דשר של שכחה רי"ב שמו, ושל זכרון דז"ך שמו גימ' א"ל, ואותיות שניות של החד"ש הז"ה לכ"ם