פרדס יוסף בראשית ל

הכ"מ בפ"ב ה"ב משופר. והר"מ בס' המצות כ' שיכוון לקיום המין, וי"ל דילפינן זה מקרא פרו ורבו ומלאו את הארץ, ר"ל דהכוונה יהיה למלאות הארץ ולא למלא תאוותו:

ועי' בב"י ס', א' בשם ירו' פ"ב דיבמות דבבן ממזר יצא פ"ו, ועי' ברמ"א וב"ש סקי"א בשם ס' חסידים סי' ת"ק ועי' בחיים שאל סי' ע"ד. ובמהרי"ט אלגזי בפ"ח דבכורות אות ס"ב הק' דהוי מצהב"ע ומביא ירו' פי"ג משבת בקורע בשבת על מתו יצא דלא גופו עבירה וכן במוציא מרה"י לרה"ר מצה עי"ש ובשעה"מ ה' לולב. ובמנ"ח מצוה א' כ' דמהב"ע רק אם בשעת המצוה עושה ג"כ עבירה כמו בלולב הגזול בשעת הנטילה עובר על והשיב את הגזילה אבל בהוציא מצה מרה"י לרה"ר דבשעת קיום המצוה ליכא עבירה לא הוי מהב"ע, וא"ש בפ"ו המ"ע רק הבנים והבעילה רק הכשר מצוה, וראיה דאם לא הוליד או במתו הבנים לא קיים המצוה, ובעת לידת הבנים ליכא עבירה ע"ש. וע"ע בשו"ת שבו"י ח"א סי' ב' מזה, ואם אדם טרפה חייב בפ"ו תלי' אי טרפה מוליד חייב בפ"ו, עי' בפר"ח בס' מים חיים והביאו בשעה"מ פי"א ממ"א, וכרו"פ סי' נ"ז:

ועי' בשאילתות דר"א גאון סי' קס"ה דאפילו נכרים מיפקדי אפ"ו ע"ש. ובסנהדרין נ"ו א'. לא חשיב פ"ו בין ז' מצות וע"ש בדנ"ט, ב'. ובתוס' חגיגה ב'. ב'. ד"ה לא כתב ג"כ דפ"ו אכולהו ב"נ כ' אף לכנען, וכבר תמה שם ע"ז במהרש"א, ועי' בשאילת שלום אות קמ"ג, ובתשו' ש"י ח"ב סי' קי"ד ע"ש. ובפשוט י"ל דלק"מ דנכרי מחויב בפ"ו אבל לא לישא אשה, וישראל חייב ליקח אשה לפ"ו:

ובשו"ת אבני נזר אה"ע ח"א סי' א' ראיתי דבר נפלא דהקשה הא דאם לא קיים פ"ו ושהה עשר שנים דמחויב לגרשה, הא אין מחויב ליתן הין רב עבור מ"ע אפילו מצוה עוברת כמ"ש באו"ח סי' תרנ"ו והא לגרש אשתו הוא יותר מהון רב כמ"ש בסנהדרין דכ"ב א' לדוד התירו יחוד ולא לגרש, וק' למה יגרש בלא קיים פ"ו אף אם יעבור אמ"ע דפו"ר ל"צ ליתן הון רב, ואשה היא הון רב, ותירץ דכל א' מישראל מחויב לקיים תרי"ג מצות ובא בגלגול עד שיקיים כל תרי"ג מצות, ולכן אף במצוה עוברת כגון לולב אם לא יקיים בשנה זו יקיים בשנה הבאה וכן בכל המצות יוכל להיות זמן שיקיים אותו המ"ע. אבל אם אינה בת בנים ימות בלא בנים ולא יקיים מ"ע דפ"ו ויוצרך לבוא בגלגול עי"ז במצוה כזו צריך ליתן כל הונו, ואף לגרש אשתו צריך עש"ה. ועמ"ש בפ' ויחי (מ"ט א'):

כב) ויברך עי' בעה"ת הקונה דבר חדש מברך שהחיינו, עי' בס' חסידים סי' אלף כ' כשאדם גומר דבר צריך ברכה שהרי לאחר שברא העולם ברכו שר העולם שנ' ישמח ה' במעשיו, ובפי' אזולאי כ' דמי שגמר ספרו או נותן לדפוס מברך ועי' מה שכתבתי בזה בהקדמה:

כד) תוצא הארץ ערמב"ן, ועי' בבנין יהושע על אבות דר"נ פ"א בזה. ובספר תולדות נח דרוש י"ז דבר יקר:

כו) נעשה אדם בצלמנו, עי' במהרש"א סנהדרין דל"ח. ובע"י סי' ס"א וענף יוסף שם בשם תו"ח, וע"ע בכתובות ד"ח א', ובתד"ה חדא יצירה ובמהרש"א. וביבמות דס"ה ב', ולא העתקתי כי מצוי לכל, וע"ע בבינה לעתים דרוש כ"ג, ובארצות השלום דרוש ד' בזה:

ובב"ר פ"ה בשעת בריאה חסד אמר יברא שכולו חסד, אמת אמר אל יברא שכולו שקר, צדק א' יברא שעושה צדקה, שלום א' אל יברא דכולה קטטות, נטל ה' אמת והשליכו ארצה, וקשה למה לא השליך השלום ורק מיד כאשר הושלך האמת חדלו הקטטות והי' שלום, אבל כמה גרוע זה השלום אשר לקח מקומו במחיר האמת, וכאשר הושלך האמת באו בני אדם והגביהו ועושים סחורה עם אמת, הם בעצמם רחוקים מאמת, ורק יסחורו בו, ורוצים לזכות אחרים עם אמת, ועי"ז יהי' מחלוקת וע"ז אמר החכם אמת קנה ואל תמכור' קנה בעדך, ולא תמכור, וע"ש בסנהדרין דל"ח. אדה"ר גופו מבבל ראשו מא"י ואברי' משאר ארצות, עגבותי' מאקרא דאגמא. הנה לדעת חז"ל אוירא דא"י מחכים, וכמה מהנוסעים לא"י בעלי ההרגש יספרו כי ירגישו רגשי קדש רעיונות נשגבים, ובהיסתוריה כ' שהנסיך רודאלף יורש העצר האוסטרי סיפר כי בדרכו על אדמת הקדש הרגיש חרדת קדש ובהגיעו שערי ירושלים כמו רוח ממרום לבשה אותו ונפשו רחפה על התענוגים רוחנים אשר לא לבני אדם המה. וידוע כי טבע ומזג הארץ יפעלו על רוח האדם, יש ארץ שמגדלת טפשים, ויש חכמים, יש מגדלת משוררים תופשי כנור ועוגב, ויש מגדלת גבורים אמיצי לב, ויש מגדלת רכי לבב יפחדו מקול עלה נדף. יושב הארץ אשר הטבע תופיע שם בהדרתה בעצים רעננים ופירות נהדרים יתעוררו בו רגשי שיר וזמרה, לא כן יושב ארץ שם יקננו פריצי חיות ובני שחץ האנשים האלו המה בטבעם קשי לב אכזרים. לכן