פרדס יוסף בראשית שח

גדול ממנו, ומחשבה רע אינו מצרפו למעשה, ובא הכ' להודיענו שהי' להם יצה"ר גדול מאד, ואעפ"כ כבשו יצרם, אבל בדוד שנזכר שם מעשה. שפיר הפכו בזכותו ע"ש אריכות גדול ומענין דוד עם אביגיל. ובעיון יעקב על ע"י סוטה ל"ו כ' דאי' בריש ברכות לעיין מר במילי', א"ל ומי חשידנא בעיניכו א"ל ומי חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא הכלל מגמ' אף דאסור לדון לחוב מ"מ שלא יאמר דה' עושה בלא דין מותר לחשוד, א"כ גם ביוסף שהי' י"ב שנה בבית אסורים. והאיך יעבוד ה' בלא דינא לכך קאמר דלצרכי' נכנס. ומ"ד מלאכתו ממש ס"ל דנענש בשביל דסלסל בשערו וה' מדקדק כו' כחוט השערה. וע"ש בענף יוסף. ובהגהות מהר"צ חיות:

ובס' עמק יהושע ח"ב דרוש ז' כ' עפמ"ש ביומא ל"ה ב' שאשת פוטיפר משדלתו בדברים חובשך בב"א. א"ל ה' מתיר אסורים. מסמא עיניך א"ל ה' פוקח עורים וכו', וכיון שרצתה לכפותו ביסורין ומלקות שא"ב קצבה דחמיר ממיתה כמ"ש בכתובות ל"ג אלמלא נגדו' לחמ"ו פלחו כו' חשב שאין לו למסור נפשו אף על ג"ע כיון שהי' קודם מ"ת ולא הוזהרו על קד"ה, ובא דיוקנו כו' ור"ל דלאחר מ"ת חיוב למסור על ק"ה, ואף במלקות שא"ב קצבה כמ"ש תוס' שם, מיד ותשב באיתן קשתו. וא"ש המד' וימאן יוסף לדבר מצוה ממאנין לעבירה מכ"ש, לפמ"ש שהי' תמו' בעיניו שיוסף לא יתפייס דעדיין אין מצווין על ק"ה, והנה צריך להבין מפ"מ נתנה תורה רשות שאם לא ירצה לייבם יחלוץ הא גדולה מצות יבום שדוחה אשת אח. רק כמ"ש אבא שאול ביבמות ל"ט ב' הכונס יבמתו לנוי פוגע בערוה ובניו ממזרים פ"ש, בראשונה שהתכוונו למצוה יבום קודם, ולזה מי שאינו מרגיש שמתכוון למצוה טוב יותר לחלוץ, ולכאו"ק דא"ש אמר רק היום שניתנה חליצה לכן כונס לנוי פוגע בערוה, אבל למה ניתנה תיכף חליצה. ואם ל"ה מתכוון בשליחות למצוה הי' אנוס באונס של מצוה, ורק דבשבת קמ"ו א' אי' ממ"ת פסקה זוהמתן, והעבירות הם כמאכלים מקולקלים לחולה ולכן כיון דג"פ מעבירות שיהרג ואל יעבור ולכן אע"פ שיהי' אנוס. אפ"ה אם כוונתו לנוי הוי כפוגע בערוה וקרוב להיות הולד ממזר ומזיק לנפש שיפעול פעולה רע בהנפש. וזה השיב יוסף אם לדבר מצוה ממאנין היינו בחליצה מאן יבמי, אע"פ שיהי' אניס אם א"א ליבם רק לשם מצוה, לד"ע לכ"ש, ולא יועיל מה שאנוס שתענש אותו ביסורין מ"מ העבירה בעצמותה מזיק לנפש. ומוליד רק רע עכ"ד בקיצור:

ובס' מתנה טובה שבת מ"ט. תי' מד"ר ואתחנן אמר משה עצמותיו של יוסף נכנסו לא"י ואני איני נכנס, וק' מה תלוי זב"ז וי"ל כיון דנכנסו בודאי לא חטא, ומלאכתו ממש ובבעה"ט משפטים (כ"א ח') כ' ב' במסורה בבגדו בה. ותתפשהו בבגדו, והיינו כיון שפירש טליתו עלי' שוב אינו רשאי למכרה. ור"ע דסבר כיון שבגד בה א"ר למכרה, מפרש ל' בגידה איהו נמי יליף בגד דהתם מהכא שגם שם הוי בגידה שסובר דלצרכי' נכנס ע"ש, ואיתא הא דמ"ר סירב בשליחות דס"ל כר"א כיון שפירש טליתו א"ר למכרה, ורצה שה' בעצמו יגאלם ואז לא יהי' יכול למכרם לגלות כיון שפירש טליתו א"ר למכרה כמו שיהי' בגאולה העתידה ב"ב, ואי' במד' דמשו"ה לא נכנס מ"ר לארץ שסירב בשליחות, וזה טענת מ"ר עצמות יוסף נכנסו. וע"כ מלאכתו ממש ובגדו ממש. וא"כ גם גבי אמה בגדו ממש כיון שפירש טליתו א"ר למכרה, ויש לי תירוץ על סירב בשליחות ולמה אין אני נכנס. והשיבו ה' דמטעם אחר הוא, שיוסף הודה בארצו והוא לא הודה כדאי' שם ועי' בקובץ דרושים ח"ב כרך א' סי' כ"א אריכות בזה מהג"ר אלי' קלאצקין האבד"ק לובלין וכעת בא"י ובש"ך עה"ת כ' הא דלעשות צרכי' נכנס, דוגמת מ"ש ביקש דוד לעבוד ע"ז בסנהד' ק"ז ב' כן חשב יוסף פן יחולל שם שמים ויאמרו למה ה' עושה ככה ליוסף שאחי' רצו להרגו מוטב אעשה עבירה ולא יתחלל ש"ש ויאמרו סופו מוכיח על תחילתו שהי' ג"כ רשע. ובמדרש תלפיות ענף יוסף כ' דא"ש בזה מחז"ל הלב שלא חשב בעבירה כו' וק' דהא נכנס לעשות עבירה ורק שאע"פ שגמר בלבו לעשות עבירה לא לתאותו רק לש"ש שלא יתחלל:

ובס' ארץ חמדה להמלבי"ם פ' וירא הביא המד' ודוד בא עד הראש שבקש לעבוד ע"ז. א"ל מלך שכמותך יעבוד ע"ז, א"ל מלך שכמותי יהרגנו בנו, א"ל מ"ט לא דרשת סמוכין יפ"ת לבן סורר ומורה ע"ש ובסנהד' ק"ז א', וצ"ע שדוד ביקש לעבוד ע"ז, וי"ל למשל שהי' מלך אכזר אשר בחטא קטן שעשה א' מעבדי' הי' דן במיתה, ואירע ששר המשקים שפך מעט מכוס המלך על השלחן בשוגג, וכשראה שפני המלך נשתנה, וחמתו בוערה בו. לקח הכוס ושפכו