פרדס יוסף בראשית שז

שם שום סיבה. וביוסף אדרבה הי' סבות הפכיית. אם מנאמנות. הלא ראה כי ה' אתו, ובלי ספק איש אשר ה' אתו לא יכזב בחבירו. ואם מהצלחה. ראה שהוא איש מצליח, וגם מצא חן בעיניו פ"כ ויפקדהו עש"ה:

ה) ויברך ה'. עמ"ש בפ' ויצא (ל' כ"ז) בשם מהרש"א ברכות מ"ד:

ח) וימאן וכו'. בס' עולת חודש לבעהמח"ס תשובה מאהבה כ' דאי' בב"ב קס"ה א' רובן בגזל ומיעוטן בעריות כו', וא"כ ק"ו השתא אממונא לא חשיד יוסף שרוב העולם נכשלין, מכ"ש איך אעשה עבירה אשר רוב העולם אינם נכשלין, וכ"כ בנח"ק ע"ש וע"פ הגמ' פ"ב דחגיגה הבא על הערוה והוליד ממזר מעות של"י לתקן ע"ש, וע"ע בדבר"ש מ"ת לפמ"ש החו"ה דיש הבדל בין גניבה אם האדם מוחל ליכא חטא למקום. אבל החוטא בא"א אף שחבירו מוחל אבל חלק המקום מי ימחול, וז"ש יוסף הן אדוני לא ידע כו' וזה א"א במחילה ע"ש:

ועי' פני יהושע ב"מ דס"א ע"ב שחידש הא דהיכי דיש ממונא ומלקות דינו במלקות. ז"ד היכי דליכא הפקעת ממון, אבל בהפקעת ממון ל"ש מלקות. דאטו בשביל המלקות נפקע ממונו של זה, ולפי הנ"ל י"ל דכל המלקות בשביל החטא שבינו לחבירו ואם רוצה חבירו הי' נפקע הלאו זה ול"ש שילקה דהא עיקר החטא בא בשביל חבירו ולכך משלם. וא"ש מה שהק' בשו"ת מי באר סי' ע"ט מירושלמי פ"ב דכתובות בהמצית גדישו ש"ח ביו"ט לוקה, וק' דהא הוי כגזל והפקעת ממון ול"ש מלקות ע"ש ולהנ"ל א"ש דשם המלקות משום שהצית ביו"ט הבערה שלא לצורך ול"ש שנגרר אחרי הממון ואף אם ימחול הממון מגיע לו מלקות לכן המלקות עיקר. וע"ע בתוס' מכות ט"ז ד"ה התם, ובס' עשרה מאמרות מאמר חקור דין ועי' בזה בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' רל"ה:

וזקיני הגאון מלאסק ז"ל בס' אור דוד על מגלת אסתר (ו' א') הביא דתמוה לשון חטאתי דהוא לשון עבר. דהול"ל אחטא לאלקים. ועוד דמשמע דרק משום דהוא חטא גדול אינו רוצה, אבל אם היה חטא קטן הי' חוטא ורק דלצדיקים גדולים יצה"ר א"י לפתות לחטא כי אם בדרך ערמה, ויוסף צ"ג הי' ובא היצה"ר בערמה ואמר לו דאחז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צ"ג יכולין לעמוד וא"כ מהנכון אתה יוסף שתחטא ותהי' אח"כ בעל תשובה, וע"ז ענה יוסף הנה לעשות תשובה די אם אדם עושה עבירה קטנה ולא צריך רעה גדולה כ"כ, וכיון דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, הנה כבר חטאתי באיזה עבירה קטנה ואוכל לשוב בעבורה ודפח"ח:

וא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו. רש"י יום איד שלהם כו' ח"א מלאכתו ממש וכו' עי' בס' בני יששכר ניסן מאמר ג' קשה א) דהול"ל ויהי היום מה הל' כהיום הזה. ב) דמה נפק"מ אם בא לעשות מלאכתו או בא סתם אל הבית ג) הול"ל ותאמר שכבה עמי מה הל' לאמר, וי"ל היום הזה יש לפתרו על יום השבת כמ"ש בפ' ויקהל זה הדבר וגו' ויש לומר בהיפך דיום השבת הוא בבחי' עוה"ב ונקרא "ההוא" וימי המעשה נקראו בל' יום הזה, עלמא דאתגליא כמ"ש היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות וכמ"ש ביוסף למען עשה כיום הזה. וז"ש ויהי כהיום הזה דהיינו שהי' אז שבת יום ההוא, אבל השעה הי' כעין יום הזה כעין ימי המעשה דיוסף אזיל לשיטתי' דראוי להחמיר בדבר הנאסר לב"נ כמו מפרכסת, ולכך אף ששמר שבת עכ"ז נהג כעין יום הזה שעשה איזה מלאכה שלא יעבור על יום ולילה לא ישבותו, ע"כ ויבא לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית כו' דאלו הי' שם מי נוכל לומר דאפשר דצוה לו לעשות מלאכה והגם ששמר שבת אינו מחויב למסור נפשו על זה אבל שלא הי' שם מאנשי הבית ובא בעצמו לעשות מלאכתו, הבינה אשת פוטיפר דרוצה להחמיר כב"נ ותתפשהו בבגדו שהי' לבש בגדי שבת, וראתה ב' הפכיים. שומר שבת ועושה מלאכתו דייקא ולא מלאכת אדוני' והוא בלי הכרח הבינה דסובר דאין רוצה לצאת מכלל ב"נ להקל ע"כ עושה איזה מלאכה, מחילא מחויב ג"כ לעשות מבוקשה ולא למסור עצמו על זה דב"נ אינו מצווה על קדוש השם ועובר על ואך את דמכם כו', וז"ש ויבא לעשות מלאכתו ותתפשהו בבגדו "לאמר" ר"ל מכח ב' הפכיים יהי' לה הוכחה, "לאמר" לו שכבי עמי כי אינו רשאי למסור נפשו:

ועשו"ת מהרלב"ח סי' קכ"ו האריך בהא דלצרכו נכנס. דמנ"ל לדרוש לגנאי על צדיק דמצינו להיפך אף שמפורש לגנאי דורשים לשבח כמו בדוד עם בת שבע, וכ' דהיה להם משמעות לדרוש כן, דאל"כ לחה נ"מ לספר דבא לעשות מלאכתו, עוד י"ל דכל הגדול מחבירו יצרו