פרדס יוסף בראשית שה

וז"ל אר"י בן חכינאי המתכבד בקלון חבירו א"ל חלעה"ב המתכבד בקלון חי העולמים עאכו"כ, וכ"כ בהקדמת שאילת שלום. להשאלתות להגרי"פ, וקדמם בפר"ח בס' מים חיים בפ"ג דתשובה וכן הביא הגר"ז מווילנא ז"ל בס' תולדות אדם פרק ה', וע"ע בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ג עש"ה:

ובגיטין דל"ו ב' הנעלבין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואין משיבים עליהם הכ' אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כפל הדברים ראיתי בס' נחלת עזריאל בקונ' פרפראות לחכמה פ' תרומה דיש הפרש המתבזה מחשוב בושתו מרובה. ומתבזה מבזוי בושתו קטנה, ואם שותק יש יותר ענוות כששותק לבזוי מלשתוק לחשוב. כי אם הי' השיב לחשוב הי' החשוב מתבייש. ואם השיב לבזוי לא הי' הבזוי מתבייש דלא איכפת לי'. ומשה ענו מכל אדם, אם חרפו אפי' בזוי הי' שותק וזה"פ הנעלבים מחשוב ואינו עולב. וכן שומעין חרפתן מבזוי ואין משיבין שלא השיב לו כלום. דאפי' אם הי' משיב לו ג"כ הבזוי ל"ה מתבייש ואעפ"כ לא השיב לו כלום, זה דומה למשה דהשוה לשמש כמ"ש פני משה כחמה פני יהושע כלבנה, ובס' זרע יצחק על משניות פ"א דאבות כ' דהכל קאי על אחד. דיש לומר מה שלא השיב להמבייש לו משום דאין לו מה להגיד עליו דבר ביוש וז"ש הנעלבין ואינן עולבין. ושמא אין לו להשיב לזה אמר אף שומעים חרפתם היינו ששמעו חרפתם של אותו איש המבייש לו, ואעפ"כ לא ביישו זה גדול מאוד וקאי שומעים חרפתן על חרפה של האיש המבייש לו והכל מאמר אחד ודפח"ח:

כו) הכר נא. ערש"י ובסוטה ד"י ע"ב אין נא אלא בקשה ועי' מהרש"א. וע"ש בענף יוסף על הע"י. דק"ל תיבת נא שאמר יהודה לאביו. ונא שאמרה תמר עפמ"ש בפג"ה דצ"ו דת"ח מהדרינן אבידה בטביעת עין, משו"ה א"ל יהודה לאביו אף דבעלמא ט"ע לאו מילתא הכר נא תיבת נא יתירא הורה שאתה ת"ח ונאמן אתה בטב"ע, וכן תמר אמרה נא ליהודה שהוא ת"ח. ויכר ויאמר צדקה ממני תיבת ממני הורה. מהא שאמרתי לאבא שת"ח נאמן בטב"ע צדקה אתה, וז"פ דשלחה לו לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. שהם דברים מיותרים, ורק הכוונה לאיש שהוא ת"ח ונאמן לומר אשר אלה לו בטב"ע, ועל זה בטחתי לזנות עמו שאולי הי' ע"ה לא הייתי בוטח בסימנן אלו שאינו נאמן להכירן בטב"ע, וע"ש בעיון יעקב דברים נכונים מכל ענין הפרשה:

כו) צדקה ממני. רש"י מחני יצאו בדברים עי' מכות כ"ג ב' ובמהרש"א, ובשו"ת חמדת שלמה אה"ע סי' ל"א. הקשה על הפוסקים דחיישינן לשאלה וכן על הגמ' גופא ממ"ש יעקב וגזר אמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו ולא חש לשאלה ולכאו' י"ל דיוסף הי' סמוך על שלחן אביו ולא הוי הכתונת שלו. ולא הי' לו רשות להשאיל ואחזוקי אינשי בגזלנותא לא מחזקינן. אמנם י"ל דמעולם לא נסתפק יעקב על יוסף שלא קיים מצות אביו ולא הלך לאחיו רק אזל לעלמא, דודאי יוסף הצדיק לא נחשד על כך רק שהי' הספק אולי נשבה בין עכו"ם ול"ה יכול לקיים מצות אביו, וכיון שכן יש לחוש שהשבטים הפשיטו כתנתו והשאילו לאחר ואותו האחר נטרף. ועשו"ת חכם צבי סי' קל"ד, דאף לשי' מהרי"ט דל"ח לשאלה כל הבגדים מ"מ היכי דיש חשש שנשבה חיישי' ודילמא השבטים הפשיטו ונתנו כל בגדי' לאחר, וא"כ יקשה על יעקב למה פתח פיו לומר טרף טורף יוסף ואי אמרי' כשי' מבי"ט (בח"א דקל"ח. והביאו ג"כ בב"ש בקונ' עגונות אות רכ"א) א"ש כיון דאחי יוסף הביאו הכתונת מאותו דרך שהי' יוסף הלך לשכם ע"כ לא חש לאחר כמ"ש שם במי שהלך למקום וה ולא חזר, ובאותו מקום נמצא ההרוג אפי' לא הכירהו כלל אמרי' מסתמא זה, ושרי' מדאו' ע"ש (א"ה ועשו"ת שב יעקב סי' י"א, ונוב"י מ"ק אה"ע סי' מ"ו):

ונפל ברעיוני לדקדק מ"ש יהודה צדקה ממני ואי חיישי' לשאלה ק' ג"כ דילמא נטלה היא החותם והמטה. מאותה הקדשה שהיתה בעינים על הדרך ודלמא זינתה עם אחר ואותה הקדישה עברה על תנאה והי' רוצית להחזיק הערבון ואולי במחיר כסף נתנה לתמר, (וכמו שבאמת ביקש יהודה אותה ולא מצאה) ואפי' שאלה דיחיד לא הוי שלחוש שאותה הקדישה נתנה לזונה אחרת שכבר כ' החכ"צ דהיכי דאיכא למתלי שאותו דבר גורם ל"ה שאלה דיחיד, וא"כ ה"נ י"ל, הואיל והיתה צריכה לכך לקחה ממנה, ולכאו' הי' נ"ל לפמ"ש רמב"ן דביאת יהודה הי' כעין יבום ובתחלה שסבר שזינתה עם אחר אמר שישרפו אותה הואיל והי' זיקת יבמין עלי', ולפי"ז י"ל דבצירוף חזקות צדקות ל"ח לשאלה, אך לפי"ז יקשה ממ"ש רש"י והוא מסוטה כ"ב