פרדס יוסף בראשית שג

והמשל"מ בפט"ז מעדות נסתפק אי מקשינן ג"כ דיינים לעדים לענין אי נמצא קרוב או פסול אי בטלה כל הדיינים ועי' בקצה"ח סי' ל"ו סק"ז מ"ש בזה. וע"ע בתוספות רעק"א על משניות יבמות פי"ב מ"ה אות צ"ז ותומים סי' מ"ו סקכ"ח, והנה בבעה"ת פ' שופטים (י"ז ו') מצאתי מפורש דגבי דיינים לא אמרי' נמצא קאו"פ בטילה ע"ש, ועוד מצאתי בשו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' קפ"ו דאף בדיינים קאו"פ בטילה, וכ' הטעם דמה דאמרי' בעדות נמצא קאו"פ בטילה הוא משום שענשן הכתוב לפי שנטפלו עם מי שאינו ראוי להעיד וזה הטעם איתא בין בעדות בין בדיינים. ומהרמב"ם הזה משמע כהרי"ף בהא דנמצא קאו"פ בעינן שיכיר הכשר בהפסול משו"ה ענשן הכתוב שלא הי' להן ליטפל להפסול. ומאד נפלאתי שהש"ך בסי' ל"ו סקכ"א חופש למצוא שהרמב"ם סובר כרי"ף ולא הביא התשובה הנ"ל דע"כ סובר כרי"ף:

ובס' ישועות ישראל הביא ירושלמי הוריות פ"א ה"ד דח"א חוץ משבעים הי' הממזר וכו' ומוכח דלא אמרי' בדיינים קא"פ בטילה ע"ש, ובס' פתחי משפט חו"מ סי' ג' תירץ זה דהטעם דבדיינים קא"פ בטילה דמקיש לעדים וכמ"ש בירו' בדיינים קרובים כנ"ל. והנה מה דאמרי' נמצא קאו"פ וכו' נלמד בהיקש ג' לשנים כמ"ש במשנה מכות ד"ה פ"ב, והנה קיי"ל בזבחים ד"ג ומ"ה דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים ובתר למד אזלי' (ועשו"ת זכרון יצחק סי' ס"ז) ולפי"ז הכא דאיירי לענין קרבן שפיר אמרי' דחייבין קרבן ול"א נמצא קאו"פ כו' דדבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בהיקש לענין קדשים ולענין קרבן הוי כקדשים וא"ש קו' הגאון מקוטנא ז"ל:

ומענין לענין באותו ענין שם בחו"מ סי' ל"ג סי"ז עדים שקרובים זל"ז פסולים והוא מסנהד' כ"ח בנים לעלמא מנלן ארמב"ח סברא הוא כדתניא אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו שניהם ואי ס"ד בנים לעלמא כשרים נמצא ע"ז נהרג בעדות אחי' א"ל רבא ולטעמך הא דתנן ג' אחים וא' מצרף עמהם ה"ז ג' עדיות והם עדות א' להזמה נמצא פ"ז משלם בעדות אחיו אלא הזמה מעלמא קאתי, ומסקינן מגזה"כ והרי"ף ורא"ש הביאו ירו' דפסולים מטעם הזמה. ותמה הר"ן בסופ"ב דכתובות במשנה ואלו נאמנין להעיד בגודלן. דבגמ' דילן אידחי זה ונלפענ"ד ונקדים הא דתמוה טובא. דרש"י פי' נמצא נהרג בעדות אחי:

וז"ל דאי לאו דאסהיד האי קרובו בהדי ל"ה מיקטל נמצא בנים מתים זע"ז, ותמו' דלמ"ל להביא הא דאין עדים זוממין עד שיזומו כולן, אף אם יהי' דאם יוזם א' יהי' נידן בהזמה אעפ"כ הוי ע"פ אחי' דאי לאו דמסהיד אחי' ל"ה כי אם ע"א, ובשלמא אם הי' ב' אחין וא' שפיר צריך להא דאין ע"ז עד שיוזמו כולן דאל"כ הי' נהרג ול"ש דנהרג ע"פ עדות אחי', ז"א דאף אם לא העיד אחי' הי' אחר ורק דאי צריך שיזומו כולן שפיר ע"י דהוזם אחי' נהרג גם הוא. ומצאתי לדודי זקיני בשו"ת ברית אברהם חו"מ סי' ד' שנשאל ע"ז והביא שנשאל זה הגרע"א ז"ל ולא השיב. והוא תי' דאין כוונת רש"י דע"פ עדות אחי' כו' ז"א דסו"ס נהרג על מה שהוא העיד שקר רק הפי' דאי לאו דמסהיד האי אלא הי' אחר במקום האח השני דילמא לא הי' הוזם דאפשר הזוממין חכירין רק אותו, ואת האחר ל"ה מכירין שראו אותו במקום אחר, ושפיר אי הי' אמרי' דאף שלא הוזמו כולן נהרג, הי' נהרג ול"ש דאי הי' אחר במקום האח השני ל"ה הוזם דמ"מ הוא הי' נידון, ורק אי צריך שיוזמו כולן שפיר מה שהוזם אחי' נהרג גם הוא וזה נכון, עוד תי' דבאמת בכל זוממין יכולים הראשונים לומר אנו לא העדנו כלל העדות הזה. וכמ"ש הר"ן בסופ"ב דכתובות, ורק הנכון דמודו דהעידו וזה פי' ברש"י דאי לאו דמסהיד האי שהעיד עדות הזאת ל"ה נהרג, וזה רק אי ע"ז שיוזמו כולן. אבל אי הוזם א' נהרג שהב' ל"ה אומר שהעיד הי' הראשון נהרג ע"ש ובמחכ"ת לא הבינותי דהא אף אי יהי' אמרי' דאי יוזם א' נהרג, ג"כ הוי ע"פ פדות אחי' דאם השני ל"ה אימר דהעיד זה העדות א"כ ל"ה רק ע"א בעדות זה. וכ"ע מודים דאם פ"א יעיד ויוזם אינו נהרג ורק אי ב' מעידים וא' הוזם נהרג אי אמרי' דל"ב שיוזמו כולן ודו"ק היטב, ועי' ג"כ בס' מנחת אהרן בזה:

ונלע"ד דהנה קשה מה פריך בגמ' מג' אחין וא' מצטרף לענין שני חזקה לפי הטעם דנהרג ע"פ אחי' והוי עדות שאאילה"ז, ועי' בר"ן שם שכ' דבמקום דלא בעי יכול להזיקו כשר כשעדים קרובים זל"ז. ומאוד קשה להפוסקים דבממון ל"ב יכול להזימה, א"כ מה פריך משני חזקה דשם בממון הוי עדות דל"צ יכול להזימה