פרדס יוסף בראשית ש

ברורה. אלא מלמד שהי' מטפחה על כריסה ולא בושה כלל ולא הסתירה הריונה ולכך ניכר היטב, והוא פי' נאה ואמת, ועי' בס' לחמי תודה דק"מ ור"נ בזה:

שם זנתה תמר וגם הנה הרה לזנונים. ערש"י וק' אם זינתה אפי' לא הרה ג"כ דינה לשריפה. וכ' בס' פורת יוסף דתמר הי' פנוי' ומה שדנוה בשריפה שהי' זקוקה ליבום כמ"ש הרמב"ן והרש"ל, ובריש יבמות וכולן שנמצאו איילונות צרותיהן חולצות או מתייבמות דאינה זקוקה ליבום ובסנהד' ס"ט ב' קטנה שנתקדשה לא חשיבה כא"א דדילמא איילונית הוא, וא"כ תמר דהי' קטנה אינה חייבת מיתה דדילמא איילונית היא, לכן אמרו דהרה ש"מ דלאו איילונית וזקוקה ליבום וחייבות מיתה. וכ"כ בכת"א ע"ש עוד, ועמש"ל בפ' וישלח (ל"ד ל"א) בשם השיב משה. וראיתי בב"י אה"ע סי' כ"ו שכ' על הטור שאם בא על אשה בלא קידושין היא זונה האמירה בתורה, לאו למימרא לאוסרה לכהן רק שנקראה זונה כמו בתמר אע"ג דפנוי' הי' והגם שהי' שומרת יבם לא חשיבה כא"א למקרי זונה, דקודם מ"ת ל"ה יבום רק משום דאפי' ביאת פנוי' מקרי זנות לענין השם בלבד ע"ש ובד"מ, וצ"ע שלא הביא המד' ורמב"ן כאן. ועי' ג"כ בתוס' סנהד' נ"ו א' ד"ה אינה וז"ל והא דתמר לאו משום דדינא הכי דאפי' מיתה לא נתחייבה לא בדינא דידהו ודידן וכשהחמירו עלי' לחייבה מיתה כיבמה שזינתה אוקמי' אמיתת ב"כ בשריפה לפי שהי' בתו של שם עכ"ל, ועי' ג"כ בבעה"ת בתורה כאן אף של"ה עדים והתראה דדור פרוץ הי' וחייבוה. לעשות סיג. ועי' בבעה"ט מ"ש בזה:

שם רש"י אמר אפרים מקשאה בשם ר"מ בתו של שם הי' לפיכך דנוה בשריפה. והוא בב"ר פפ"ה סי' יו"ד וערמב"ן ויפ"ת ובס' ארץ חמרה מהמלבי"ם כ' הא דר"מ אמר כן לפמ"ש בסוטה ד"י דאמרה ליהודה יתומה אני. ויש לומר דכ' בתורה את אביה היא מחללת דוקא בחייו דמתבייש ולא לאחר מותו, אך ר"מ אמר הטעם משום שאומרים ארור שזה ילד וגידל וזה שייך אף לאחר מותו ומשו"ה דנוה בשריפה והמפו' הק' איך דנוה בשריפה הא הי' צריך התראה. ורק י"ל דקודם מ"ת הי' להם דין ב"נ ול"צ התראה. אבל יקשה דילמא לאו אבי' הוא ולאו כהנת היא ול"ש דאזלי' בת"ר לפמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' ס"ב. ופתיחה לתערובות חקירה ג'. ומלא הרועים ערך ב"נ דבב"נ לא אזלינן בת"ר וממ"נ ק' אי דין ישראל לה לא היה התראה. ואי ב"נ דילמא לאו כהנת, ורק א"ש עם התירוץ על קו' הג"ר צבי מהאלברשטאט שטאט ז"ל לתוס' חולין י"א ב' דממיתה למיתה לא אזלי' בת"ר, א"כ איך משכחת בת כהן בשריפה דילמא לאו אבוה ואינה כהנת. וג"כ מחויבת מיתה אחרת ולא אזלי' ב"ר, ועי' באור חדש הנספח לכת"א שהביא תי' דמיירי כגון שילדה ומחזרת אינה יולדת (ועבעה"ט פ' תצא כ"ג ג') ומוכח דהיא בת כהנת ע"ש וא"כ א"ש קו' הנ"ל דהוי לה דין ב"נ ול"צ התראה. ול"ש דילמא לאו אביה, ז"א דאם ילדה ברור דאינה ממזרת, וזה ג"כ שאמר זנתה תמר וגם הרה א"כ ראי' דהיא בת כהנת ודינה בשריפה וא"ש וע"ע בלוית חן בזה:

עוד תי' המפו' דמשכחת דקידש הב"כ ע"מ שתהי' כהנת, או ע"מ שלא תהי' נודרנית. והיא נדרה ואביה הפר לה הנדר או משכחת דאבי' קדשה בקטנותה לזה האיש ול"ש דילמא לאו אבי'. דאם לא אבי' לא חלו קידושין כלל, דהא אינה כהנת או היא נודרנית. ואם קידשה אביה בקטנותה ל"מ דלאו אבי' הוא כלל וממילא היא פנוי' ול"ה ממיתה למיתה דהוי ממיתה לפטור, ואזלינן בת"ר. אך עדיין ק' מסנהד' נ"א א'. וב"כ כי תחל לזנות יכול אפי' חיללה שבת ת"ל לזנוח ע"ש וכאן הדק"ל איך הי' ההו"א דעל שבת תהי' בשריפה דשוב יקשה דילמא לאו אבי' ולאו כהנת ול"ש תירוצים הנ"ל דרק שייכו בענין קידושין, ועי' במנחת אהרן סנהד' שם. ונלפענ"ד דמשכחת בב"כ בשריפה שהיתה אמו סוטה והשקוה אותה, והמים לא בדקוה וא"כ ראי' שלא זינתה בשום פעם והיתה כשירה. ואין להשיב ע"ז דילמא אבי' של כהן לא אבי' הוא ואין ראיה מזה שלא בדקוה ולעולם דהי' זונה ולאו אבי' הי'. אך ז"א דלגבי' שוב אזלינן בת"ר דלא הוי ממיתה למיתה, ורק רוב לחוד ואזלי' בעלמא בת"ר וא"ש היטב וממילא א"ש גם הגמ' סנהדרין דנ"א דמשכחת אף בחיללה שבת דאמה הי' סוטה ומים לא בדקוה וראי' דכשירה היתה:

והנה לפי תי' הנ"ל על קו' הגר"צ דמשכחת בקיבל אבי' קידושין בקטנותה והוי מחיתה ללא כלום. ק' מכאן בתמר לפי גמ' סוטה ד"י דיהודה שאל שמא קיבל אביך קידושין ואמרה יתומה אני הדק"ל למה בשריפה דהוי מחיתה