פרדס יוסף בראשית רצט

ז"א סברא כלל ואפכא מסתברא, אכן נלע"ד שיהודה ובועז פסקו כראבי"ה ומביאו הב"ח דאם בדקה עצמה ביום התביעה ולא ראתה תבעל לאלתר וכן עשה יהודה שא"ל הבה נא ופרש"י הכיני עצמך ודעתך לכך. והיינו שהזהירה שתבדוק עצמה קודם. ורות נמי פשיטא שבדקה עצמה קודם. או שי"ל שישבה נמי ז' נקיים אף שמסדרן של פסוקים אינו מוכרח עכ"ל. ועי' בכרו"פ מ"ש בדבריו, וע"ע בצל"ח ברכות דכ"ב. ואא"ז ז"ל בחות דעת כ' דדוקא בנשואין צריכה ז"נ דרק מחמת חיבת נשואין מחמדת ע"ש וא"ש קו' הט"ז. עוד כ' דאם נותנת מוך מקודם אינה חומדת ע"ש. ועי' בתורת השלמים ח"ש בזה ובפתחי תשובה סק"ג. ובס' תפארת למשה. וראיתי בספר שערי טהרה על ה' נדה מהגאון ר' ישראל ז"ל אבד"ק לאטשוב שכ' ג"כ כהחו"ד. עוד כ' לפמ"ש הט"ז סי' קצ"ג סק"ג דהתם הולכת אנה ואנה ובודאי ל"ש לבקש בשום מקום אם יצא ממנה דם. משא"כ כששוכבת במטה ואפשר לראות וכו' א"כ כיון דמיד שנתפייס יהודה ובועז הי' עמהם במטה ומהני בדיקה לראות אם יש דם עש"ה. וע"ע בנחל קדומים על רות מ"ש בזה. ובספר מלא העומר שם אריכות בזה:

יח) ופתילך ערש"י ורמב"ן כ' וז"ל מלבד ופרשו השמלה (תצא י"ב י"ז) כו' הידוע בתלמוד. ועי' בס' מיני תרגומא דכוונתו בכתובות ח"ו ב' לראב"י דברים ככתבן אבל רבנן פליגי ומפרשים שבאים עדים ובוררין כשמלה חדשה. ואונקלוס נראה שפסק כראב"י ורש"י כ' אליבא דרבנן ורמב"ן כ' שם דהלכה כראב"י וכ"פ הרמב"ם בפי"ג ה"ו מנערה פ"ש:

כא) ל"ה בזה קדשה. ערש"י ראיתי מהה"ק הר"מ מפרעמישלאן ז"ל הא דלידת משיח הי' ע"י צנורות מטונפות ע"י בנות לוט ואח"כ פ"י יהודה ותמר. ובעז ורות. ואמר משל אם רוצים להעביר סחורה יקרה על הגבול שלא לשלם מכס. מלכלכין הסחורה בטיט שידמה שהוא סחורה ישינה ואח"כ רוחצין ונשארה נקיה. וז"פ ל"ה בזה קדשה. ל"ה ח"ו ענין זנות רק מוכרח הי' להיות כן. ולולא זאת ל"ה הס"א נותנת לבוא נשחת דהע"ה על העולם השפל. ועמ"ש בפ' ויצא (ל' ט"ו) ושאר מקומות:

כד) כמשלש חדשים. רש"י רובו של ראשון וכו' עי' שפ"ח דוקא ביולדת לט' צריך ג"ח אבל תמר דיולדת לז' ל"צ רק ב"ח ושליש. (וערש"י תולדות כ"ח כ"ד, וכאן כ"ז) ועי' בנדה ד"ח ב' משמע מסומכוס דאף לז' צריך ג' חדשים. וע"ש ברש"י. ועי' בב"ר שהביא פלוגתא בזה, ועי' בסנהדרין ס"ו א' וברא"ם הרחיב הדיבור בזה ועי' במהרש"א נדה. ובשו"ת נודע ביהודה ח"ת אה"ע. סוס"י י"ט, ובשו"ת בית שלמה אה"ע סי' ו' אריכות ברש"י ורא"ם ונוגע להלכה עש"ה:

ועשו"ת השיב משה אה"ע סי' ס' דרך שני נתיב י"ב שכ' הא דבג"ח ניכר הולד דוקא אם אינה יכולה להסתיר הריונה אבל בזונה שמסתרת ניאופה בודאי אינו ניכר כ"כ מהר לבריות. ושם בנתיב י"ג כ' דא"ש מד' תמוה פפ"ה סומכוס אומר משום ר"מ מנין שאין העיבור ניכר במעי אשה אלא מג"ח מהכא ויהי כמשלש חדשים ר"ה בשם ר"י לא סוף ג' שלמים אלא רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם. ולא סוף דבר ג"ח שלימים וגם הנה הרה לזנונים אלא מלמד שהי' מטפחת על כריסה ואומרת מלכים אני מעוברת. גדולים אני מעוברת ע"כ. וצ"ב הקו' והלא סוף דבר ג"ח שלמים ומה תי' מלמד כו' ובמת"כ פי' כי מי הגיד לבריות שהרה אעפ"י שניכר בג"ח ה"מ לאשה עצמה שיודעת שהרה ולאחרים לא ניכר אלא מלמד כו'. ובמח"כ אין אלו אלא דברי נביאות דהיאך מצינו זה דהכרת ג"ח רק לה לבדה. ואדרבא מוכח ממשנה להיפך בר"פ החולץ ספק בן ט' או ז' לאחרון. והקשה בגמ' לימא הלך אחר רוב נשים, ומשני דזו לא הוכר עוברה כו'. ואי כמת"כ מנ"ל למגרע כח הרוב דאזלי' בכל מקום מכח דלא הכירה דילמא ידעה ולא אמרה תיכף שלא תאסר עצמה על בעלה, וחשבה אולי בינו לבינו תפיל ולא יורגש ותשאר בהתירה. או שתלד בס' ותאמר שהוא בר ז'. ואף עכשיו דכבר אסרי' לה מ"מ אינה רוצית לומר להחזיקה נפשה ברשיעה וידעה ושותקת, אלא מסתמא דניכר לעין כל. והיא קו' עצומה ועו"ק למה נקט המדרש בקו' האי קרא וגם הנה הרה כו' דהא ביה מיירי. והנ"ל דלפמ"ש א"ש דזונה שאני כיון דכ"ע לא אסקי אדעתיי' שזינתה ומילתא דלא רמיא עליי'. והיא יודעת בניאופה ודאי דחשבה מחשבות לבל יודע. וראי' מיבמות מ"ב א' דמשני אשה מחפה עצמה כדי שירש בנה כו' והיינו קו' המדרש ולא סוף דבר ג' שלמים פי' דבזה לא נשלם עדיין פי', הפסוק וגם הנה הרה לזנונים. דלזנונים דייקא דאינו ניכר כ"כ מהר כמ"ש והוכחתי מש"ס בהוכחה