פרדס יוסף בראשית רצח

אולי הדין כמ"ד מזל גורם וימות גם שלה כי היא זקוקה לו מטעם יבום, ויבום הוא כארוס וממנ"פ בין מעין גורם ליכא חשש, ובין מזל גורם ג"כ ליכא חשש דאם הי' חשש כבר הי' מת שלה דזקוקת יבום הוא כאירוסין, כן בודאי הי' תמר פנתה, אך יהודה השיב לה שבי אלמנה עד יגדל שלה כי עתה לא נוכל לדעת אחרי שהוא קטן ולא חולץ ולא מייבם ולא נחשב כמו ארוס ומשו"ה לא מת למ"ד מזל גורם, ורק כשיגדל אז יתברר הדבר גם למ"ד מזל גורם, וכשראתה גם כשהגדיל שלה ולא מת אף שהי' זקוקה לו ונחשב כארוס וליכא שום חשש בין מעין גורם או מזל הפקירה עצמה ליהודה, ומה שבאמת לא קיים יהודה הבטחתו י"ל שהי' מסופק בדברי' ולא האמין לה שלא באו עלי' כדרכה ויוכל להיות שמעין גורם ומשו"ה לא השיאה לשלה, וכשנבעלה ליהודה וראה שעדיין בתולה הודה יהודה צדקה ממני היינו שצדקה בדברי' יותר ממני, כי על כן לא נתתיה לשלה בני וחשבתי אותה לקטלנית עתה נוכחתי שהצדק אתה, וז"ש ולא יספה לדעתה שלא פסק שנתברר גם אצלו שאיננה קטלנית ובאמת מותרת לו אחרי שבניו באו עלי' של"כ, וקודם מ"ת לא הי' קידושין רק בביאה כדרכה והענין נחמד, וע"ע בהשמטות לשו"ת חדות יעקב תנינא סי' נ' מדודי הגאבד"ק לאסק שליט"א מ"ש ברש"י זו, ובענין קטלנית ע"ש בחדו"י סי' נ"א מה שהשיב לי דודי הנ"ל ובחידושי כתבתי בזה הרבה ואכמ"ל:

יד) בפתח עינים. ערש"י ובאיי הים סוטה סי' כ"ז וכתנות אור:

שם והוא לא נתנה לו לאשה, עי' בהגהות מראה כהן בש"ס ווילנא יבמות דפ"ז על רש"י במורם חן הקדשים ולא תימא ביושבת תחת בעלה כו', וי"ל דנפק"ל כי מהמסורה גדולה בפ' וישב "והוא" בטעם זקף גדול, וגם הוא בתרומת קדשים בזקף גדול, ותמר הי' בתו של שם שהי' כהן ולא הי' לו בנים מער ועונה, וגם לפ"ד יהודה לא היתה זקוקה ליבום כלל, וכמ"ש והוא לא נתנה לשלה לאשה ואפ"ה הוא בתרומת קדשים לא תאכל אף שהי' אלמנה בלא בנים ואינה זקוקה ליבום ג"כ, והי' לה לחזור עכ"פ לתרומה. אבל מ"מ לחזה ושוק שהוא תרומת קדשים ל"ת, לפי שאינה חוזרת כלל:

טו) כי כסתה פניה. ערמב"ן ועי' בכלים פכ"ד משנה ט"ז ובס' סדרי טהרות שם רט"ו מהג' מראדזין מ"ש בזה, ועי' פר"ד דרוש י"ז שהביא הרא"ם שהק' איך הותר לו לבא על הזונה, ותי' דערבון הי' רק לפיוס בעלמא, אבל מ"מ קדשה אח"כ בכסף או בשטר ואח"כ בא עלי', והקשה עליו הא המקדש בלא עדים אפי' שניהם מודים א"ח לקידושין, וזרעו של יעקב הי' קרובים, וכ' שקדשה בפני גרים, ואיתא בב"ר פפ"ד סי' ג' שגם יצחק ויעקב הי' מגיירים גרים, וצ"ל שהי' להם דין ישראל דאם ל"ה רק גרי תושב אכתי פסולי עדות הם ע"ש, ובאמת קדמו בבע"ת שהקשה כן וכ' שבא עלי' בקידושין:

ובסוטה ד"י ע"א כשתבעה א"ל שמא נכרית את אמרה ליה גיורת אני, שמא א"א א"ל פנויה אני שמא קיבל אביך קידושין א"ל יתומה אני, ועשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ק"י שהק' לו ח"א כיון דאמרה גיורת אני, מה שאל שמא קיבל קידושין הא גר שנתגייר כקטן שנולד ואין לה אב כלל דפקע הקורבה, והשיב די"ל דקיבל אביה קידושין קודם שנתגיירה וכיון שהי' קטנה כשנתגיירה יכולה למחות אח"כ והוי קידושין למפרע ע"ש, ותמוה דב"נ אין להם קידושין אלא בעולת בעל, וא"כ קודם שנתגיירה ל"ש החשש כלל שקיבל בה אביה קידושין ועמ"ש בזה בכלי חמדה פ' תולדות, ובראב"ן סי' נ"ח כ' דדוקא בזכרים אמרי' גר שנתגייר כקטן שנולד אבל בנקבות לאו כקטן שנולד ומה"ט גיורת אסורה לכהונה ע"ש שהעלה דלאחר מ"ת אין חילוק בין זכרים לנקבות:

טז) הבה נא. רש"י הכיני עצמך, עי' טורי זהב יו"ד סי' קצ"ב הא דכלה צריכה ז' נקיים רק מדרבנן בשם הה"מ ע"ש, ובזה ניחא הא דאיתא בסוטה בתמר שאמרה טהורה אני, וכן ברות שנכנסה למטתו של בועז אחר שטבלה, וקשה הא צריכה ז' נקיים ולהנ"ל ניחא דעדיין ל"ה גזירה זו, ועי"ל דבתמר ורות ל"ה חשש שמא תראה מחמת חימוד דמיד שנתפייסו יהודה ובועז אז הי' עמהם במטה. ובשו"ת שער אפרים סי' ע"ה כ' לא ידעתי מנ"ל הא שבמטה הי' כשנתפייסו ומפשטא דקרא לא משמע כן ותו הרי משעה שתבעה וידעה הבירור תיכף נתעורר לה החימוד וצריכה ז"נ וכמ"ש בעצמו סוס"י קצ"ב בשאלה של אלמנה כו' וג"כ ל"ה פת בסלו אדרבא לבה הומה יותר ומחמדה שהרי לא נגע בה באותה הלילה ולא ידעה בבירור אם יגאלנה או טוב. ודמי' ממש לשאר כלה. ואם נאמר שקושייתו רק על תמר ורות ולא על יהודה ובועז,