פרדס יוסף בראשית רצז

חתיכת מצה זו ושופר ולולב אלו מיוחדין למצותו דאפשר למצוה זו לקיים ע"י דברים אחרים ודמי לסתמא דגט דלא חשיב לשמה וכ' תוס' זבחים ד"ב דאפי' זינתה לאו להתגרש בגט זה עומדת. אבל בדבר פרטי המיוחד ועומד למצוותו כמו אכילת קדשים ופסח ל"ל כוונה דדמי לסתמא בקדשים דחשוב לשמה כיון דעומדין לשם זבח ע"ש. וא"כ ביבום דא"א לקיים המצוה רק בגופה ל"ב כוונה כמו בפסח. וצ"ע בכל זה. ובדברי היע"ד עי' מה שכתבתי בפ' תולדות (כ"ה כ"ו):

יא) עד יגדל שלה. רש"י ל"ה בדעתו להשיאה לו דמוחזקת שימותו בעלי'. וכ"כ רמב"ן ולא ידעתי למה יתבייש יהודה והיא אסורה לשלה דתרי זימני הוי חזקה כו' והכ"מ בפכ"א הלכה ל"א מאיסורי ביאה, ושו"ת מהר"ם אלשקר סי' ע"ט הביאו בשם רמב"ם דקטלנית ל"ש ביבמה. וכ"כ בתשו' הרמב"ם פאר הדור סי' קמ"ו, ותשו' ר"א מזרחי ח"א סי' כ"ב. אולם בשו"ת חכם צבי סי' א' הביא רש"י ורמב"ן כאן דאף ביבמה שייך קטלנית. ואי"ל דשאני מצווה ועושה ותמר לא היתה מצווה ועושה ז"א דלא תהי' גרוע מצוה דאורייתא שרצו אבותינו לקיים ממצוה קלה דרבנן דאמרינן בו שלוחי מצוה אין ניזוקין ובברכ"י אה"ע סי' ט' האריך בזה והשיג על הח"צ דהרא"ם גופי' בפ' וישב האריך ברש"י דבתרי זימני הוי חזקה, ובתשובה פסק דל"ש קטלנית ביבמה. אע"כ דשאני תמר דל"ה מצווה ועושה, ודוקא במצווה ועושה שומר מצוה ל"י דבר רע, וכ"כ בתשו' מהרלב"ח סי' ל"ו אך להח"צ תניא דמסייע לי' תשו' רד"ך בית שני חדר י"ג. ועי' פתחי תשובה סי' ט' סק"ד:

ובנוב"י קמא אה"ע סי' יו"ד כ' הא דשומר מצוה ליד"ר תלוי אי מצות יבום קודם. וא"ש מ"ש יהודה שבי אלמנה כו' ותמוה דאטו בוש להורות הדין שאסורה להנשא דהוי קטלנית. וי"ל דבאיסור אזלינן בתר רוב ולא בסכנה בחולין ד"י ע"א. ולר"מ דחייש למיעוטא קטן אסור לייבם שמא ימצא סרים רק דקיי"ל כרבנן דאזלינן בת"ר ביבמות ס"א ב' וקי"א ב' ובתמר דשלה הי' קטן שם נזדמנו שניהם איסור וסכנה וחדא תליא באידך, אי הוי סריס ליכא מצות יבום, ויש איסור אשת אח וג"כ סכנתא דקטלנית, ואם אינו סריס יש מצות יבום וליכא סכנתא והורה יהודה כהלכה שצריכה להמתין עד יגדל שלה לדעת שאינו סרים. ואף דלאיסור אזלינן בת"ר מ"מ פן ימות, ובסכנתא ל"א בת"ר וממילא לא דחה אותה בקש, וע"ע בספר לחמי תודה בחי' מכות דכ"ג דבר נכון, ובשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' רי"ח, ובשו"ת שם אריה יו"ד סי' כ"ו ואה"ע סי' י"ז שהאריכו בזה, ועי' לעיל בפ' וירא (י"ח א') ובחת"ס אה"ע ח"א סי' כ"ד. ובשואל ומשיב קמא ח"א סי' י"ד. ובד"ש מ"ת כ' דבקטן ל"ש שומר מצוה ליד"ר דתוס' ביבמות הקשו איך קטנה מתייבמת בחייבי לאוין דהא אינה ראויה להוליד, ותי' דאם ראוי' להוליד לכשתגדיל ג"כ מתייבמת ע"ש, וז"ש לענין עדל"ת דכל שהוא בר הקמה דוחה לל"ת. אבל לענין סכנה דבעינן שיהי' שומר מצוה וכיון דקטן אינו מוליד ולא יקום זרע ואולי ימות קודם שיגדל ל"ש דהוי מצוה, וז"ש שבי אלמנה עד יגדל שלה כי אמר פן ימות דל"ש שומר מצוה, וא"ש הא דסוטה ד"י ולא יסף עוד לדעתה כיון שידעה שוב לא פסק ממנה, וערש"י ומהרש"א דנדחקו, ולהנ"ל א"ש דיהודה קיים יבום ורק אולי היא קטלנית וסגי בביאה ראשונה דעושה מצוה כמ"ש תוס' שם, אבל בשכבר נשאה ל"ש קטלנית כמ"ש באה"ע סי' ט' דכל שנשאה א"צ לגרשה וז"ש כיון שידעה שוב לא פסק ע"ש:

וגם י"ל באופן אחר לפי"מ שנסתפק הרמב"ן ביבמות ל"ט. לאבא שאול אם דוקא במתכוון לשם זנות הוי כפוגע בערוה, אבל אם אינו מתכוון לשם זנות, אבל גם למצות יבום לא נתכוון ל"ה כפוגע בערוה או ל"ש ע"ש, וא"כ כאן דבאמת יש איסור קטלנית רק ששו"מ ליד"ר, אבל עכ"פ צריך לכוין לשם מצוה ובסתם יש חשש סכנה, וקטן דלאו בר מיעבד מצוה פשיטא דאסור, וענ"ב קמא אה"ע סי' נ"ד, ושפיר אמר עד יגדל שלה, עוד ראיתי בשו"מ שם שחידש דל"ש קטלנית רק בשהי' לה ב' אנשים מחולפים אבל כשהי' לה אחים ומתורת יבום לא נחשבו רק כאחד, וסמך לדבר ממ"ש בקידושין די"ג דלא מצינו יבם דנקרא אחר וע"ש בתוס' ומהרי"ט, ועוד דהיכי דמתו במכת מדינה איתא בש"ע סי' ט' דל"ש קטלנית, וער ואונן בחטאים מתו ולא גרע ממכת מדינה ותלינן בזה ואמר עד יגדל שלה בני ביראת שמים:

עי"ל ע"פ פלוגתא ביבמות ס"ד ב', אי מעין גורם או מזל ונ"מ אי אירס ומת, דלמ"ד מעין ליכא, ולמ"ד מזל גורם איכא, ובתמר ל"ש מעין גורם דהיתה עדיין בתולה. וכרז"ל תמר נתעברה מב"ר והם באו עלי' של"כ אך