פרדס יוסף בראשית רצה

ב) כנעני רש"י תגרא ועי' ראב"ע עי' פסחים נ' פ"א ובמהרש"א, ועי' אוה"ח נאמר לשתוק ולכתוב ודאי, ותמוה ועי' בס' עזרה להבין בקונ' איר הגנוז שם והאמת אתו, ובס' הנותן בים דרך דל"ב בשם ס' תחלת חכמה שער ג' פ"א כלל קט"ו, מרגלא בפומא דבעלי ישיבות לומר "לשתוק ולכתוב" לא אמרינן פי' שאין להקשות על הכתוב בתורה ישתוק מתיבה זו ויכתוב תיבה אחרת וכו'. ומעתה הלא כוונתו של אוה"ח בולטת וברורה דלענין גלוי מילתא כזה הנה מודים בודאי לשתוק ולכתוב, וע"ע בכללי הגמ' להמהרי"ק, ויבין שמועה כלל רצ"ח, ובהלכות קטנות ח"ב סי' ע"ז:

ד) אונן ובת' יונתן וקרת ית שמיה אונן ברם עלוי עתיד אבוי לאתאבלא, עי' ביו"ד סי' שע"ד ברמ"א סעי' י"ג, י"א דאין מתאבלין על בן הראשון או בן הבכור שמת לאדם, והמנהג בזה מנהג טעות אלא חייבים להתאבל עליהם, ונובע מכל בו וריב"ש סי' צ"ה עי' בב"י ודרו"פ, הנה מקור למנהג זה יש לו שורש בתיב"ע כאן דעל מיתת ער לא הי' חייב להתאבל, ותיב"ע נובע ממדרשים וברייתות, ועי' הגהות יד שאול הביא מתו"מ סי' רע"ז סעיף י"ג ע"ש, והטעם לזה דבכור קדוש ולא שייך לאביו, ועי' ג"כ בספורנו בא (י"ג ב) דפדיון בכור כשאר הקדש למען יהי' מותרים בעבודת חול ע"ש, אבל מגמ' בכורות די"ב ב' אי' דמותר לעבוד בבכור אדם, וכ"כ בירושלמי פ"ב ה"ח מקידושין דמותר בהנאה קודם פדיון, וכ"כ בפסקי מהרא"י מהתה"ד סי' רל"ה:

ה) והי' בכזיב, ערש"י ע"ש שפסקה מלדת, עי' ס' תולדות אפרים פ' פנחס, שתי' בזה בפ' פנחס בשם כזבי בת צור, הא דנקט שמה בתורה, הא די בת צור כו' וי"ל דנקראת כזבי ג"כ דדרכם לקרות ע"ש המאורע, והודיע הכתוב אף דהיתה בת זקונים לאביה וחביבה עליו כמ"ש רש"י בוישב (ל"ז ג') אפילו הכי הפקירה:

ובדעת זקנים מבעה"ת כ' דדרך האיש לקרוא שם לבנו הראשון ואשה לשני וכן על הסדר, ולכן נאמר בער ויקרא ובאונן ותקרא, וע"כ לשלה שהי' שלישי הי' ליהודה לקרא שם ולמה כ' ותקרא שלא הי' שם שהלך לכזיב, ועי' ס' טעמי המנהגים ח"ג דפ"ו בשם עקרי הד"ט סי' כ"ו דיתן שם רק על שם אביו ואם האשה מתבקשת שיתן שם על שם אביה יקראוהו בב' שמותיהם והביא בשם ס' פרי הארץ בשם רז"ל דנדב נקרא ע"ש חמי' שאלישבע היתה בת עמינדב ואביהוא ע"ש אבי' ור"ל אבי הוא ונענש על הקדמות שמות עש"ה, וע"ע במדרש תלפיות ענף יהודה, ובנפלאות מתהשי"ת פי"ט, ומהאריכות לא העתקתי:

ז) ויהי ער רע, ערש"י ובס' זרע ברוך יבמות ל"ד קשה חדא דשינה לשון בער לא כ' עשה כמו באונן, ועוד הא אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה ובער כ' וימיתהו ה', וי"ל דבפ"ק דחגיגה ד"ה א', אמרינן הן בקדושיו לא יאמין פעמים נלקח הצדיק קודם זמנו מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב, נמצא מיתה שהיא לטובת הצדיק שייך שפיר לייחד שמו עליו. לפי"ז י"ל דבפעם א' דכ' דשימש של"כ לא עשה עדיין איסור עי' תוס' ד"ה ולא דבאקראי בעלמא שרי. רק שגלוי לפני ה' שיהי' רגיל לעשות כן לכן לקח אותו קודם זמנו. נמצא זה הי' לטובתו, אבל באונן דאשת אחיו מותרת עליו רק משום מצות יבום להקים שם וכיון ששימש של"כ שלא להקים עשה תיכף איסור בביאה ראשונה. וכדאמר אבא שאול יבמות ל"ט ב' הנושא יבמה לנוי קרוב דהולד יהי' ממזר אף דבא עלי' כדרכה. ויהי' הקמת שם. ויובן ויהי ער רע בעיני ה' ולא כ' אשר עשה דלא עשה עדיין איסור. וזה וימיתהו ה' אבל באונן כ' וירע בעיני ה' אשר עשה דעשה תיכף איסור אשת אח, ולכן לא כ' אצלו וימיתהו ה' דהי' מיתה עבור חטאו ואין מייחד שמו על הרעה ע"ש. ועי' ס' אוהל דוד יבמות ל"ד. ופר"ד דרוש א' דמי התיר לתמר להכשיל חמיה שיבא על כלתו. וכ' דכשלא כדרכה ב"נ אינה קונה ולא הוי כלתו כלל עש"ה ובאיי הים יבמות ל"ד אריכות:

ועי' בבעה"ת דנענשו אף שהי' קטנים וערמב"ן, ופי' מהרש"א סוטה י"ג ב'. ער ואונן ל"ה רק ז' שנים כדאיתא בסדר עולם. ומשמע דמתו בחטא אביהם שלא גמר המצוה ע"ש בגמ' אע"ג דבקרא מפורש שמתו בהשחתת זרע. הא והא גרמו כדאיתא בברכות מ"ז. וסנהדרין כ"ז א'. פוקד עון אבות על בנים בשאוחזין מעשי אבותיהן בידם, ואי לא חטא יהודה ל"ה נענשין דל"ה בר עונשין ע"ש. ונודע מה שהערה הנוב"י מ"ק אה"ע סי' נ"ז אמאי ל"מ בישראל קידושי קטן הא בדעת אחרת מקנה ל"צ כוונה לקנות והרי האשה מקנית לו גופה. ותי' האחרונים דהוי כי תלקח. והתורה כ' כי תקח אשה צריך