פרדס יוסף בראשית רצד

יו"ד. על מחז"ל במגילה ט"ו א', צדיק אבד לדורו משל למרגלית כו'. כמו אבדה אם מחפש יוכל למצוא כן הצדיק אם אנו נשוב להשי"ת יחזיר אבידה בזריחת שמש אחר. ואחז"ל ברכות י"ח א' צדיקים במיתתם קרוים חיים. וי"ל הפ' וישב וימאן להתנחם שהגזירה על מת שישתכח ולא על חי, וקשה דא"כ הי' לו לידע שיוסף חי. גם מ"ש רש"י סימן אם ימות כו' תמוה מה פחד הי' ליעקב מגיהנם. הא בעת שנסתלק הב"ח לא רצה לילך לג"ע רק לגיהנם לסבול עם הרשעים או להוציאם וציננו לו גיהנם ל' יום. וכן הבעש"ט אמר אם רצון ה' לדונו בגיהנם יעבוד השי"ת בזה. גם קשה אם לא הרגיש בעצמו חטא למה פחד וי"ל דאיתא ביומא ל"ח בזכות צדיק אחד עולם נברא ע"ש הרי דאם יש בדור צדיק גדול העולם עומד בזכותו, וע"כ הא דמת לכפרה היינו אם בחייו לא הי' כ"כ זכותו גדול שיהי' העולם עומד ויכפר על הדור. והנה ליעקב קראו ה' אל. וגם בניו הי' צדיקים גדולים והי' סימן אם יחי' בניו אז ראי' דהם גדולים מאד ובזכותם יכול העולם לעמוד וא"צ כפרה להדור. אבל אם ימות א' מבניו ראי' דלא הי' כ"כ זכות להם להתקיים העולם ע"י. וצריך צדיק למות לכפר. וכל זה אם הבן צדיק אבל אם חוטא יכול להיות שבעונו מת. ומדלית זכות ליעקב להגן על הדור בחייו שלא יסתלק צדיק בחיי יעקב בודאי יש חסרון בו ויש לו לפחוד מגיהנם. והסימן על זה גזירה על המת שישתכח וצדיק במותו הוא חי ועל חי ל"ה גזירה שישתכח, א"כ זה הסימן אם יהי' נשכח אין לו לפחוד מגיהנם. אבל אם לא ישכח בודאי צדיק הי' ולמה מת ויש לו לפחוד מגיהנם. ואין הכוונה על הגיהנם רק ע"י החסרון שבו עש"ה. ועמש"ל בשם מכלל יופי:

שם ויבך אותו אביו. רש"י יצחק עי' בספר שמע שלמה דקשה לי' דתחלה בכי ואח"כ אבלות לזה כ' דקאי על יצחק. וצ"ע הא דכ' ולמה לא התאבל יצחק שידע שחי, ות"ל שפטור להתאבל כמ"ש הרמב"ם דדוקא על הקרובים שכהן מטמא אדם מתאבל, וי"ל כיון שקודם מ"ת הי' מחמירים האבות והי' מקיימים אפי' דברי דרבנן תדע דמה"ת ליכא רק יום א' וז' רק מדרבנן וכ' ויעש לאביו אבל שבעת ימים ה"נ הי' ליצחק לקיים מ"ש חכמים כל המתאבל על קרובו מתאבל על מת שמת לקרובו עש"ה. ובס' צבי לצדיק הביא בשם החכם צבי ז"ל עפמ"ש במו"ק כ"ז ב' כל המתאבל על המת יותר מדאי על מת אחר בוכה. ובאו בני יעקב ואמרו לו הלא אתה בוכה יותר מדאי וא"כ אנו מתים ח"ו. וימאן להתנחם ואמר לא די שאיני חס עליכם. אלא אפי' על עצמי איני חס כי ארד אל בני אבל שאולה לכך ויבך אותו אביו יצחק:

לו) הטבחים. רש"י שוחטי בהמות המלך. ערמב"ן וכן וירם הטבח (שמואל א' ט') לרקחות וטבחות שם אבל יותר קרוב דעת האונקלס רב קטוליא בעבור היות בית הסהר בביתו ומצינו טביחה להריגת אנשים הכינו לבניו מטבח. (ישעי' י"ד כ"א) טבחת ולא חמלת. (איכה ב' כ"א) וראי' לדבר הכ' בדניאל ב' י"ד) לאריוך רב טבחי' די מלכא די נפק לקטלא לחכימי בבל עכ"ל. ועי' בספר מיני תרגומא מ"ש ראי' מדניאל צ"ב דגם בב' פסוקים שבתחלה יש ראי' ואולי דלמה אונקלס לא כ' כרש"י משום דלא מצינו לאומנות פחותה כמו טבח בהמות ושיהי' קרוי שר, וע"כ דלהריגת אנשים שצריך שיהי' נאמן שלא להחניף אף לשרים גדולים הפושעים במלך שפיר נקרא שר הטבחים ומביא ראי' מדניאל דאריוך הי' שר טבחים היינו שר להריגה, וכ"א שם בפט"ז ענא מלכא לאריוך שליטא פרש"י רב טבחים, ויל"ד דרמב"ן בתחלה מביא ראי' לרש"י משמואל ולא מקרא דטבוח טבח (ברא' מ"ג ט"ז). וטבחו (שמות כ"א ל"ז) שורך טבוח, (דברים כ"ח ל"א) שו"ר במזרחי שכ' לא הורגים מחויבי מיתה כאונקלוס כי ל"מ ל' טביחה על הריגת אנשים, וטבחת ולא חמלת שהרגם כמו טובח בהמות בלי חמלה ואין טענה מאריוך רב טבחי' דל' ארמי לחוד ולה"ק לחוד עכ"ל, ותמוה שלא זכר הרמב"ן ועוד מה יאמר בראי' דישעיה, ועוד מצינו ראי' לדבריו לטבוח ישרי לב, (תהלים ל"ז י"ח) נתנם לטבח (ישעיה ל"ד ב'), וטבח גדול בארץ אדום (שם פ"ו), לטבח תכרעו (שם ס"ה י"ב) מלאו ידיכם לטבוח, (ירמי' כ"ה ל"ד) ירדו לטבח, (שם מ"ח ט"ו, ונ' כ"ז) וביחזקאל (כ"א ט"ו כ' ול"ג) ועוד דמורים על הריגת אדם ודע עוד דבשבת ק"ח א' משל לב' בנ"א א' הרגו איספקלטור רש"י שר טבחים בל' יוני, ובערוך איתא ת' יונתן רב ספקלטוריא:

רח א) עדולמי. עי' בס' נפלאות מתורת השי"ת פי"ט ול"ז דברים נפלאים מכל ענין הפרשה, ומהאריכות לא העתקתי: