פרדס יוסף בראשית רצא

הכי בענין זה דיעקב דהי' ביד יצחק ויעקב לבטל הגזירה דכ"ב שנה אם לא דהסכים ה' בשבועה, ותדע שכן הוא דהרי באותו אגדה מסיים וז"ל ואב"ע החרם הוא בשבועה. ושבועה הוא החרם, ותימה דמה ענין דר"ע לכאן, א"ו נראה שבא לומר למה לא הרבו יצחק ויעקב בתפלה, ומתרץ מפני שהחרם הוא השבועה וגז"ד שיש עמו שבועה א"א לבטלו. ואם נפשך לומר דמ"מ מנ"ל לרש"י שלולי החרם הי' מבטלים הגזרה, נאמר שכך הי' הגזירה מלפניו שלא לבטלה כלל אפי' בלא השבועה כנגד כ"ב שנה שלא כיבד או"א, נלע"ד שא"כ שעדיין הי' הגזירה מלפניו קיימת מכל וכל לפני הקב"ה עד כי לא הי' רוצה לבטלה גם בלא שבועה א"כ לא הי' רוה"ק נוצצת בו לשום בפיו דברים של גילוי, כגון הך דחי' רעה אכלתהו סוף שתתגרה בו אשת פוטיפר, וכן משמע מל' רש"י שכ' ולמה לא גילה לפי שהחרימו כו' נראה דמתוך מה שהי' נצצה בו רוה"ק הוצרך לומר שמפני החרם הי' וכדפירש, והשתא א"ש מה שפי' רש"י בסמוך לו ימים רבים כ"ב שנה על כ"ב שנה שלא קיים כבוד או"א ומה קשה לו כאן לפרש כן, אלא ודאי בא לתרץ למה הסכים הקב"ה לחרם שלהם, ובמה הי' כחם גדול הצעיר יוסף קולין בר' שלום:

לד) ימים רבים. ערש"י ובס' עפר יעקב כ' למה נענש כ"ב שנה. והא אמו נתנה לו רשות להתעכב ימים אחדים ז' שנים כמ"ש בב"ר. ולא הי' לו ליענש רק ט"ו שנה. י"ל כיון שנתעכב שם יותר ממה שהרשוהו נענש גם על מה שהורשה. א"נ אי' במד' שקודם לכחו לארם נטמן י"ד שנה בבית שם ועבר, ובאותן י"ד שנים נכנסו הז' שהורשה וא"ת א"כ הו"ל ליענש כ"ט שנה, כבר תי' המפו' שלא נחשב לו לעון מה שישב ללמוד תורה דת"ת כנגד כולם. ובספר חסידים סי' תקע"ג כ' מ"ש אב שמחל על כבודו כבודו מחול רק מדיני אדם אבל בדיני שמים חייב. ובפי' אזולאי כ' דבזה ניחא משז"ל דנענש יעקב כ"ב שנה על בטול כבוד או"א, ויש להעיר על יצחק דהוא בעצמו צוה וישלח יעקב. וילך חרנה למה לא מחל לו כבודו שלא יענש יעקב, ולהנ"ל ניחא דגם שמחל ואהני לדיני אדם. אבל אכתי פשו דיני שמים. וה' מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. וע"ש בפי' אזולאי בסי' י"א עמ"ש בס' חסידים דיוסף מחל להשבטים וק' מ"ש בזהר חדש דגלות מצרים עבור חטא מכירת יוסף, וגם גזירת המן עבור זה, וגם עשרה הרוגי מלכות באו י' שבטים בגלגול, וק' הא יוסף מחל להם, וי"ל דחטאו בב'. עם יוסף וחטאו ג"כ עם ה' דהי' חילול השם לעיני מצרים ופרעה. אף שיש לצדד שלא ידעו הדבר על בוריה וסברו שגנוב הוא משם. אך מ"מ לא יבצר שא' ידע או הבין, וא"כ מה שמחל יוסף אהני על מה שחטאו לו ולא מה שחטאו לשמים, וע"ע שם בסי' קנ"ב, ובספרו שיורי ברכה יו"ד סי' ר"מ, ועי' ג"כ בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקנ"ד דהא דכבודו מחול היינו שנפטר הבן מעונש אם לא כבדו אבל מ"מ אכתי מצוה איכא. ועי' פתחי תשובה יו"ד סר"מ סקט"ז:

שם ערש"י החשבון כ"ב שנה, עי' באבות פ"ה מכ"א בן י"ג למצות פי' רע"ב מדכ' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת (נשא ה' ו') ובשכם כ' שמעון ולוי איש חרבו (וישלח ל"ד כ"ה) ולוי הי' אז בן יג"ש, ועי' תיו"ט בשם רש"י נזיר כ"ט ב' וכ' עליו ולא דייק רש"י בחומש וישב ויתאבל שפי' ו' חדשים בבית אל שהוא אחר מעשה שכם. וע"ש בתוספת רעק"א מה שתמה בזה, ובתוס' חדשים ובמחזור ויטרי במשניות דפוס ווילנא, ובאמת דברי רש"י ורע"ב אי' בב"ר פרשה פ' איש חרבו אר"ע בני יג"ש הי', וע"ש ביפ"ת ובנחמד למראה במדרשים דווילנא ותעמוד על בירורן של דברים. והנה המפו' הק' דהא לוי לא הי' אז רק י"ב וחצי וכ' דהו"ל מופלא סמוך לאיש, וקשה דמופלא רק לענין נדרים ותרומות ולא לשאר מילי, דהוי קטן וכמ"ש בנדה מ"ו ב'. והאריך בזה אחי הרה"ג ר' שלמה ואב נ"י בקנטרסו "ערוגת בושמי נרד" בס' חדושי מהרא"ך ח"ב מאא"ז הגה"ק מהר"א הכהן ז"ל אבד"ק סאכאטשוב, ע"ש בערוגה ד':

לב) ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו. רש"י א"א נמנע מלקרא לחתנו בנו ולכלתו בתי, עי' הגהות יד שאול יו"ד סי' רמ"ה ברמ"א אפי' בנו ובן בנו עשו"ת רמ"א דפוס אמשטרדם בסופו מהגאון ר' שאול ז"ל תשובה בענין זה והעלה דחתנו כבנו, ויש ראי' לזה משבת כ"ג ב' לפירוש השני ברש"י שהי' חמיו וקרי לי' נפיק מיני' דחתנו כבנו ע"ש. ועב"ר פפ"ד ויקומו כו' א"א נמנע מלקרא חתנו בנו,