פרדס יוסף בראשית רצ

מדד"ג. ולפי"ז מיושב רש"י הנ"ל דקטן פסול לעדות משום עשאאי"ל דאינו ירא מהזמה ול"ש דיחייב כשיגדיל, ז"א דמתי יוזם. בעת קטנותו ל"מ דאין מזיחין אלא בפניהם וקטן כשלא בפני' דמי וכמ"ש בב"ק דקי"ב ע"ש, ורק יוזם כשיגדיל א"כ יכול לומר בעת קטנותו עדות שקר העדתי ויופטר לשלם דאין עונשין לקטן כנ"ל, ואף כשיוזם לכשיגדיל הא ל"מ הזמה כמ"ש דהיכי דאמר ע"ש העדתי ל"ח הזמה דאינו בזוממי זוממין דהוא מודה להמזימין, ושפיר קטן פסול לעדות דאינו ירא מהזמה דלא ישלם לעולם מחמת הזמה דיכול לומר בקטנותו ע"ש העדתי ול"מ הזמה אחר זה, ובחי' הארכתי, ואף שהוא רק לחדודי כתבתי אותם מחמת שחביבים עלי דברים שכתבתי בימי חורפי:

לא) וישחטו שחטו שעיר עזים. רש"י דמו דומה לדם אדם, עי' שו"ת חות יאיר סי' ל' שמעתי מקשים מגיטין נ"ז בנבוזראדן דשחט על דם זכריה פרים ואילים וכבשים ולא אידמי, ותי' לחלק דשאני אם שניהם מונחים לפנינו אז אין דומין אבל אם א' לפנינו אז יש לטעות והביא ראיות ע"ש. ובס' זכרון יעקב הק' עליו כיון דבאמת אינם דומין אלא אם א' לפנינו אז יש לטעות א"כ השבטים איך לא חששו שמא אביהם לא יטעה, או דיהי' לפניו דם אדם אחר ויהי' ניכר בזה רמאות בני', לכן י"ל דודאי שניהם דומין אפי' המה לפנינו ומה שלא הי' דומים לדם זכריה משום דזה הדם הי' מונח שנים רבות קודם ביאת נבוזראדן, ובודאי אם הביא דם עזים שהי' נשחט מימים רבים כמו זה הי' דומה. ואלו לא נשתוה מפני הזמן רב שביניהם. ואי"ל א"כ למה הביא דם פרים ואילים לראות אם דומים, אימא ג"כ יש חילוק דאלו נשחטו עכשיו ודם זה מונח מכבר, י"ל כיון שהי' דם תוסס כמבואר שם, ובמד' איכה ואין דרך דם לתסוס אם מונח מימים רבים, אם לא ששחטו זמן מועט קודם לכן, לכן הביא בהמות לראות אם שווין. משא"כ ביעקב בודאי יטעה ויסבור שזה דם בנו שנהרג באותו זמן ששחטו גדי עזים, או אפשר דעיקר תמיהת נבוזראדן הי' בתסיסת הדם והשיבו לו שזה דם קרבן ולהכי בדק בבהמות אלו אם גם דם זה תוסס ולא אידמי לי'] ר"ל שלא הי' תוסס כמו זה אף דבמראה שווין מ"מ בתסיסה לא דמי, שוב מצאתי בחי' מהר"ם שיף גיטין נ"ז וז"ל בחזקוני דם עזים דומה לדם אדם מקשה מהכא, ול"ק חדא כששניהם יחד זה לעומת זה אז ניכר ההבדל כמו כאן. גם כאן מרתח כדי לנקום נקם. ובמראה דוקא שווין עכ"ל:

לג) חיה רעה אכלתהו טרף טורף יוסף ערש"י שתפו להקב"ה עמהם. וימאן להתנחם, יש לומר הפשט דהכיר בדבריהם שהם שונאי יוסף מדלא הזכירו שמו יוסף רק בנך כמ"ש בשאול (שמואל א' כ' כ"ז) מדוע לא בא בן ישי אל הלחם, ומשו"ה לא האמין להם. וז"פ טרף טורף יוסף שאתם טרפתם ממני את שמו יוסף הסימן שאתם גורמים בדבר, עוי"ל הכפל טרף טורף. אף דחיה ההוא סופה לטרוף כמ"ש בפ' נח מיד כל חיה אדרשנו (ט' ה') עי"ש ברמב"ן עכ"פ בזה לא יתרפא צערו מיוסף:

ובשו"ת מהרי"ק שורש ל"ו הביא האגדה שעשו בני יעקב חרם שלא יגלה א' מהם לאבי' ולא הי' עשרה כי ראובן ל"ה שם. שתפו להקב"ה וכשבא ראובן שתפוהו גם עמהם וכ' וז"ל מה הי' כחם יפה לשתף להקב"ה, ודאי שתמי' גדולה הוא, אמנם נלע"ד דמה ששתפו להקב"ה הי' על ספק שאולי יסכים הקב"ה עמהם כאשר הוברר למפרע שהסכים שלא גילה ליעקב, ואל תשיבני מרש"י נצצה בו רוה"ק סוף תתגרה בו פוטיפר ולמה לא גילה לו הקב"ה לפי שהחרימו, משמע שאלמלא השיתוף הי' הקב"ה מגלה לו וכן משמע מל' האגדה שהביא רמב"ן בדיני חרמי צבור שלו, ואף הקב"ה אף שכ' מגיד דבריו ליעקב דבר זה לא הגיד מפני החרם ע"כ. נלע"ד דודאי מתחילת הסכים עמהם וכמ"ש רש"י בחומש כנגד כ"ב שנים שלא כיבד אביו ואמו נגזר עליו במדת הדין שיצטער כ"ב שנה, ומ"מ ראוי הי' יעקב להפך הגזירה בתפילתו כדאי' בסוכה די"ד למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר כו' דמהפכין ממה"ד למדה"ר, וכ"ש כאשר נודע ליצחק שאלי' כ' ויעתר כו' והוא הי' יודע ובוכה על צערו של יעקב כמ"ש שם רש"י ולמה לא התפלל כו' א"ו ששתפו להקב"ה והסכים בחרם, וכיון שנגזר בחרם הי' נגזר הדין שיש עמו שבועה שאין נקרע, כמ"ש בר"ה די"ח דגז"ד שיש עמו שבועה אינו נקרע אפי' בצבור, וכן פרש"י בפ' חקת (כ' י"ב) וז"ל ולכן לא תבואו בשבועה נשבע בקפיצה כדי שלא ירבה בתפלה על כן, הרי לך שאלמלא השבועה הי' מרבה בתפלה ונקרעה הגזירה אלא השבועה עכבה וג"כ נאמר