פרדס יוסף בראשית רפט

לשלם כשיוגדל. והוא קו' מושכלת. ואי"ל דיש לחלק דרש"י כ' רק בדינא דגרמי דשרף שטר דהוי ממונא. אבל בהזמה דהוי קנס פטור כשהגדיל אך לפמ"ש אא"ז הש"ך בסי' שפ"ו ושאר פוסקים דאף דד"ג קנסא הדק"ל:

ונלפע"ד ונקדים דברי הרמב"ם בפ"כ מהל' עדות דבמלקות לא אמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשה, ואף אם לקה והוזמו מחויבין, וכ' התומים סי' ל"ח די"ל סברא על מיתה דכאשר עשה פטורים. דאם יעידו על א' שהרג ויוזמו והוא יודה שהרג אין דנים בהם דין הזמה דיכולין לומר דהבע"ד מודה לדברינו, וכעין מ"ש בב"ק דע"ה ע"י בפניכם טבחתי ומכרתי דהוי עשאאי"ל. והטעם דע"ז חידוש ואין לך אלא חידושו היכי דאינו מודה וזה טעם דאם נהרג אמרינן דילמא אי הי' חי הי' חודה לדבריהם, אבל כשחי אמרי' אם בדעתו להודות יכול גם עתה להודות משו"ה במלקות דחי אמרי' אף כאשר עשה דל"ש דילמא הוי מודה דיכול גם עתה להודות ע"ש ופח"ח, וא"כ נולד מזה דבר חדש דאם יעידו על א' שחייב מיתה ויודה לדבריהם פטור ממיתה דהוי עשאאי"ל דאם יוזמו אין נידונין דהבע"ד הודה לדבריהם, ואין זה חידוש כל כך דהרי דעת רש"י במכות ד"ה ע"א דבכל חייבי מיתות אם הודה אף דבאו עדים אח"כ פטור משום מודה בקנס, ואף שתמהו בתוס' שם דא"כ כל חייבי מיתות ב"ד יודו ויופטרו, אכן דברי רש"י נכונים כמ"ש בב"ק דפ"ה ב' ע"ש בפנ"י שם שמתרץ דבריו, ועי' ג"כ בשו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ד בהגה:

וגם היטב דיבר בזה בתשובות הרי"מ בחי' זבחים דע"א בתד"ה לפי. שכ' כלל כל היכי שבדיני ממונות מועיל עדותו. בד"נ מועיל להכניס אותו לכיפה, כמו עדות מיוחדת ובלא התראה, וא"כ הודאה דמהני בממון מועיל בד"נ להכניסו לכיפה, וא"כ ל"ש דיודו ויופטרו. דיראים דאם יודה יכניסו אותו לכיפה וימות שם ע"ש, ועי' בזה בס' אהבת דוד לזקיני הגאון מלאסק ז"ל קונטרס א' שמעתתא ד' עש"ה, וכן י"ל אף לתוס' דאם הודו ואח"כ באו עדים דמחויבין מיתה, ח"מ אם יודו תכ"ד של עדים יופטרו דאינו בהזמה וכנ"ל ול"ש כל חייבי מיתות יודו ויופטרו דהא בעי תוכ"ד ואם יארע שיודה באחת יופטר:

ובהתומים הנ"ל יש לפשוט. אם העידו על א' שחייב חיתה ואח"כ מת הנידן מעצמו ולא ע"י ב"ד אי שייך כאש"ז ולא כאשר עשה, ועשו"ת בית שמואל אחרון חו"מ סי' י"ז שפשוט בעיניו דחייבים העדות מיתה אף שמת קודם שהוזמו במיתה חטופה ע"ש ולפמ"ש התומים פטורים העדים דכל הטעם דלא כאשר עשה דילמא הוי מודו להו, וא"כ אין חילוק בין נהרג ע"י ב"ד או מת מעצמו סו"ס לא יוכל להודות וכמובן:

והנה בסי' כ"ט ול"ח איתא עדים שאמרו עדות שקר העדנו אין נאמנין דכיון שהגיד א"ח ומגיד רק מחויבין מדר"ג ע"ש, וזקיני ז"ל באהבת דוד דל"ז הביא בשם הר' יהונתן ורשב"ש סי' תס"ג שכ' דאין המלוה גובה מלוה ולוה חוזר לעדים. רק המלוה גובה תיכף מעדים ואינו יכול לגבות מלוה פ"ש. ומאוד תמוה דהנה כיון שהגיד א"ח ומגיד והגדה ראשונה קיימת, ולמה לא יוכל המלוה לגבות מהלוה, ומה לו לילך להעדים. וכמ"ש הסמ"ע סי' ל"ח סק"ב ע"ש ולפענ"ד דיש להסתפק באומרים עדות שקר העדנו ואח"כ הוזמו על עדות הראשון אי מועיל הזמה, ונראה דל"מ ואמינא טעמא דמסתבר דלא הוי בזוממי זוממין דאי יוזמו אותן המזימין יהי' פטורין, דאף דשקרו וגרמי לעדים לשלם. אך ז"א דהא העדים מודו בעצמו ששקרו ובכה"ג אין דנים בהם דין הזמה וכמ"ש התומים הנ"ל, וג"כ ל"ש דהם גרמו בעדותם השקר שעדים ראשונים שלחו, דהא אף בלא הזמה הי' חייבים דהא כבר אמרו עדות שקר העדנו, וא"כ ל"ש הזמה בזוממין וממילא גם העדות הראשונים מה שלוה מפלוני בטיל, דל"ש בהזמה דאינו בזוממי זוממין. ומשו"ה כ' הראשונים הנ"ל דא"י המלוה לגבות מלוה דהא בשעה שאמרו ע"ש העדנו בטיל כל העדות. דל"ש כיון שהגיד א"ח ומגיד, ז"א דאינו בהזמה עדות הראשון דאינם בזוממי זוממין. ומשום זו אין יכול המלוה לילך להלוה, ושוב ראיתי בש"ך סי' ל"ח סק"ב שתי' שי' ר"ח דהו"א דל"מ הזמה ע"ש. ובתומים סי' כ"ט סק"ה תמה דא"כ לעולם העדים יאמרו ע"ש העדנו, דל"מ חזרה והזמה ל"מ עש"ה. ועי' בחידושי הרי"מ סקי"ג העיר דליכא בזוממי זוממין דיכולין לומר דבלא"ה לא הזיקו דע"ש העדנו חייבין מדד"ג ע"ש ויל"ע בזה) רק להעדים יכול לומר אני איני מאמין מה שאתם אומרים ע"ש העדנו. רק לעדות הראשון דכיון שהגיד כו'. ואף לפי דבריכם בעצמם, אתם שקרים בממנ"פ או עדות הראשון שקר. או מה דע"ש העדנו שקר, ושפיר חייבין מדד"ג