פרדס יוסף בראשית רפח

מברכים ואת יוסף אתם מבקשים להרוג ופליאה ובס' מרגניתא דרב להגר"ב פרענקיל כ' דבברכות דל"ח א' פלוגתא אי לברך מוציא לחם מן הארץ או המוציא דמ"ס המוציא לשעבר משמע ומ"ס המוציא להבא, וי"ל דהני תנאי כהני תנאי בערכין ט"ו ב' מה תקנתן של בעלי לשה"ר אם ת"ח יעסוק בתורה שנ' מרפא לשון עץ חיים, וח"א סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד, וי"ל טעם על שהע"ה שאמר מרפא לשון עץ חיים. ודרשו חז"ל זאת תורת המצורע המוצא רע, התורה רפואה עלשה"ר. א"כ מ"ד סיפר יש לו תקנה שיעסוק בתורה אף שכבר הוציא רע יעסוק בתורה. ס"ל כמ"ד המוציא לשעבר ומ"ד סיפר אין לו תקנה ורק התקנה שלא יבא ללה"ר יעסוק בתורה ס"ל המוציא להבא משמע, וה"פ זאת תורת המוצא רע כשרצונו לספר לה"ר יעסוק בתורה וינצל, ושנאת השבטים בשביל לה"ר ויוסף למד תורה כמשחז"ל כי בן זקונים כל מה שלמד משם ועבר מסר לו, וז"ש אם המוציא אתם מברכים ולא מוציא ש"מ דהמוציא לשעבר משמע, וא"כ סיפר יש לו תקנה, א"כ למה אתם הורגים ליוסף שיש לו תקנה:

כז) לכו ונהרגהו. עי' במפו' ור' בחיי כ' אף דמדינים מכרוהו ולמה נקרא מכירת יוסף על שם השבטים רק שהי' בסבתם ונקרא על שמם, ועי' באריכות בבינה לעתים דרוש נ"ז. וע"ע בס' חסידים סי' י"א, אין חסיד רק מי שמעביר על מדותיו וכן יוסף מחל להם ולא שלם להם גמולם, וע"ש בפי' אזולאי דאם מחל להם למה אחז"ל דגלות מצרים הי' עבור חטא מכירת יוסף, וגם גזירת המן אי' במדרש שהי' בחטא זה, וגם עשרה הרוגי מלכות באו י' שבטים בגלגול וקבלו ענשם, וכ' דחטאו בב'. עם יוסף וחטאו לה', שהי' חילול השם בעיני פרעה ומצריים אף שלא ידעו בבירור המעשה, וי"ל גנוב גנבתי שהי' הולך יחידי בשדה ונגנב ומכרוהו. מ"מ לא יבצר שאחד ידע או הבין, ואף שמחל להם פש גביי' חטא לשמים ונענשו. ומדקדקין עם צדיקים כחוט השערה:

כט) אנה אני בא. במד' במעשה בלהה. עמש"ל, וי"ל דאי' ברש"י אנה אברח מפני צער של אבא, וידוע דתשובה באותו מקום. ובאותה אשה, והתאונן אנה אני בא במעשה בלהה, כיון דמוכרח לברוח שוב לא יכול להיות תשובה באותו מקום ובאותה אשה ובס' חדרי תורה כ' דקודם כ' שנה אינו נענש בידי שמים. ואי' דראובן בשעה שעשה אותו מעשה הי' בן י"ז שנה וחשב שלא מגיע לו עונש, אכן בער ואונן נענשו אף שהי' קטנים כ' הרא"ם שהי' חריפים ביותר ונידונו קודם מכ' וראובן שבא לבור וראה שיוסף איננו אף שהי' בן י"ז למד מזה שמענשין אף קודם כ' לפום חורפי'. ואחזו רעדה שיענש ג"כ על מעשה בלהה. וז"ש "הילד" איננו כלו' אף שעדיין ילד ונענש, ואני אנה אני בא במעשה בלהה, ועי' בקובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' מ"ח מ"ש בזה:

ל) הילד איננו. עי' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' צ' שהוציא מכאן דילד נקרא גם יותר מי"ג שנה דהרי יוסף הי' בן י"ז ומשו"ה פסק הרמב"ם בפ"א מגניבה דקטן שגנב פטור לשלם אף כשהגדיל דלא כמו שהוציא הגהות אשרי פ' החובל סי' ט', וסופ"ב דב"ק מרש"י ב"ק צ"ח ב' דכפי' רפרם לר' אשי לשלם, וכ' רש"י ששרף שטר חבירו בילדותו הרי שחייב מה שהזיק בעת שהי' קטן. ולפי הנ"ל י"ל שהי' אז יותר מי"ג שנים, כי כוונת רש"י רק להסיר מן ר"א הנבלה בהיותו חשוב, ומצינו ג"כ רבי שנית לן בילדותך ומסתמא לא הי' קטן רק ההיפך מזקנתך. וכ"כ הרמב"ם שם דמ"מ בשעת מעשה לא הי' בר דעת ע"ש וכ"כ בפ"ד ה"כ מחובל. וחו"מ סי' תכ"ד סעיף ח'. ופסקי מהרא"י סי' ס"ב. ובטו"ז או"ח סי' שמ"ג סק"ב. ובגידולי תרומה שער ל"ו ח"ב סי' ו', והובא ג"כ במשל"מ פ"ד הי"ד ממלוה ד"ה והיכי שהקטנים ע"ש, וע"ע בשו"ת הרדב"ז ב' אלפים שי"ד. ותשו' מהרמ"ע מפאנו סי' פ"ט. ותוספות יו"ט פ"ז מ"ג דתרומות, וחי' רעק"א חו"מ סי' רל"ה סעי' ט"ו, ושו"ת רע"א סי' קמ"ז. ובס' חסידים סי' תרצ"ב, ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קע"ז, ומשנת חכמים סי' ב' בצפנת פענח אות כ"ד, ושו"ת בית יעקב סי' ג':

ובחידושי להלכות עדות כתבתי בזה דהנה מה שקטן פסול לעדות כ' רש"י בב"ק פ"ח א', מטעם עדות שא"א יכול להזימה דקטן לאו בר עונשין הוא. (ועי' בהגהות רע"א שם. ובתשובותיו סי' קע"ו) ובדף ע"ה ב' כ' דעדות שא"א יכול להזימה מחשש שקר אי אינו בהזמה לא ירא ויעיד שקר ע"ש, ולפמ"ש רש"י הנ"ל בדצ"ח ששרף שטר בילדותו, והוציאו מזה דקטן חייב לשלם בגדלותו מה שהזיק בקטנותו, וא"כ קשה אמאי פסול לעדות קטן דהטעם משום עשאאי"ל, והא כאן לא ישקר קירא דיחייב