פרדס יוסף בראשית רפז

אינם מכפרים כמו בציץ. והם רצו לדונו על לה"ר שדינו שנחש מכישו ואם הי' הכתונת עלי' הי' מגין עליו ע"כ הפשיטו והשליכו לבור:

ובמד"ר אי' ב' בורות הי' א' מלא צרורות וא' מלא נחשים, ובכת"א כ' דעיקר שנאתם הי' בשביל החלומות ובפ' הרואה נ"ה ב' רמי כ' בחלום אדבר בו וכ' החלומות שוא ידברו ומשני כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד, ושם בדס"ב א' אי' הצנוע בבית הכסא ניצל מנחשים וגם חלומותיו מיושבים עליו ופרש"י שאין מזיקין מבהילים אותו, וכ' בפ' מי שאחזו ס"ח א'. שמזיקין מצוין בבורות, ולפי"ז הי' רוצים לבחון אם חלומו ע"י מלאך אי ע"ד שד, ולכך השליכו אותו לבור של נחשים וגם מזיקין מצוין שם ויתברר אי ינצל ראי' שחלומוחי' מיושבין עליו, ולא באו ע"י שדים ורק ע"י מלאך ואי לא ינצל מסתמא אין חלומותיו מיושבים עליו ובאו ע"י שד ושוא ידברו. ובכל"ח כ' עפמ"ש ריב"ב ביבמות שם דנפל לבור של נחשים אין מעידין עליו שמא חבר הוא ויודע ללחום. ויוסף ידע חכמת כשוף ובטח יודע ללחוש. ובסנהד' נ"ו ב', אי' ב"נ מוזהר על כישוף והמזרחי כ' דב"נ אסור להציל עצמו במה שמוזהר אף במקום סכנה וחייב למסור על זה דלא כ' בב"נ וחי בהם, והשליכו אותו אם יציל עצמו א"כ סובר דהשבטים להם דין ישראל ויכול להציל עצמו במקום סכנה א"כ מותר להם מפרכסת. וא"כ עי"ז יתחזק שנאתם שהוציא דיבה עליהם שלא כדין ע"ש. ובאמת קדמו בפרט הדבר בריב"א על בעה"ת וז"ל דלטובה נתכוון דאי' ביבמות נפל לחפירה של נחשים אין מעידין שמא חבר הוא ויוכל להנצל וכו'. וא"ש המד' הילד איננו ואני אנה אני בא במעשה בלהה. דסבר דהנחשים אכלוהו ולא רצה להציל עצמו וע"כ דידע יוסף דיש להם דין ב"נ להחמיר דאסור להציל עצמו במקום סכנה. וב"נ אסור בפלגש אביו. וא"כ חטא במעשה בלהה:

ובהקו' הנ"ל איך כ' על ראובן למען הציל אותו מידם אם השליכו לבור נחשים איה ההצלה, י"ל עפמ"ש בפ"א מ"ד דתמיד הולך במזרחו של כבש כעשר אמות וכו' וע"ש בתוס' יו"ט שהק' הא בעינן ושמו אצל מזבח והי' לו לקרבו אצל המזבח ועדיין הוא רחוק ממזבח כ' אמה, וכ' מדכ' והשליך אותו אצל המזבח ולא מקרי השלכה פחות מכ' אמה ע"ש, ועי' במעילה י"א ב' ובתוס', ומעתה דכאן כ' וישליכו אותו הבורה ואין השלכה פחות מכ' ויותר מכ' לא שלטה בו עין כמ"ש בריש סוכה ולכן לא ידעו שיש בו נחשים. וי"ל בזה סמיכת המימרות בשבת דכ"ב, נ"ח שהניחו למעלה מכ' פסולה והסמיך מים אין בו אבל נחשים י"ב. ומ"מ ל"ק דכ' למען הציל אותו מידם מדכ' וישליכו ע"כ יותר מכ' אמה ולכך לא ראה ראובן ולא ידע שיש בו נחשים ושפיר העיד עליו הכ' למען הציל, ועי' ג"כ בזה דבר נכון בקובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' מ"ח ומהאריכות לא העתקתי:

כה) רש"י נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע. עי' בס' תולדות אפרים דס"ג שמזהיר מאד להתרחק ממקום טומאה גם בבית הכסא כשאין צריך עוד לנקביו לא ישהה, וכמו בגד משי רבב כל שהוא מפסיד. והריח עושה רושם בשכלו כברכות מ"ג ב' ריח נשמה נהנת ממנו. ובסנהדרין ד"ע ע"א חמרא וריחא פקחין, ובהוריות י"ג ריח מאוס קשה ללימוד, ותיבתו של משה נעשה בחומר מבפנים שלא יריח זפת וכן ביוסף כאן ועי' נדרים מ"ט ב' בר' יהודה. דכ"ד בתי כסאי מביתי' עד בי מדרשא ונכנס לכאו"א ולא שהה באחד אלא ברגע שכלה ההכרח יצא ממקום מטונף. ועי' מג"א סי' ד' סקי"ח:

כו) מה בצע. רש"י ממון י"ל דההורג נפש מג' סיבות. א' לקחת ממנו, את ממונו, ב', ששונא לו שעשה לו רעה הרגו מנקמה, ג', להתפאר בגבורתו ועי"ז יפול פחדו על כל אדם. ואמר יהודה שלא ימצאו כל הסיבות הללו, על הא' אמר מה בצע הלא אין לו כסף, ועל הב' כי נהרוג את אחינו ול"ש נקמה בעצמנו ובשרנו, ועל הג' אם להתפאר בגבורות. הלא וכסינו את דמו אנו מוכרחים להעלים הדבר לכן טוב שנמכרנו, ועי' בס' מנחה בלולה. ועפר יעקב, וראיתי עוד דאי' בגמ' אין מקבלין תנחומין על החי וגם אין שכינה שורה מתוך עצבות, וא"כ לכך לא נתגלה ליעקב מכירת יוסף דאין שכינה שורה כנ"ל, אבל אי הרגו ליוסף ואז הי' קיבל תנחומין והי' השכינה שורה על יעקב והי' מגלה לו שאחיו הרגוהו, וז"פ מה בצע להרוג אחינו הלא אנו צריכים לכסות דמו היינו להעלים ממנו ואם נהרגנו ישרה השכינה על יעקב ויגלה אותו:

ובתנחומא ופסיקתא פ' תשא כשישבו לאכול אמר יהודה לאחיו המוציא אתם