פרדס יוסף בראשית רפו

ורחקו עצמכם ומשם שמעו יען כי רק יראת שמים אקרא ע"ש, עוי"ל שהאומר מוסר לעם צריך שיגיעו לאזנם ולא רק בעת שמעם הדרשה. רק כאשר ילכו לביתם יקיימו מה שאמר להם המוכיח, וז"ש לכו בנים שמעו לי בעת שתלכו מכאן שם תשמעו לדברי. וע"ע בבל"ע דרוש נ"ה ומהאריכות לא העתקתי:

נא) וישמע ראובן. והק' המפו' איך נופל לשון שמיעה כשאנשים מדברים יחד, וראיתי עפמ"ש בתענית כ"א א', באלפא ור' יוחנן דאזלי למסחר שמע ר"י דאמרי מלאכי השרת חד לחברי', נקטלינהו שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, ר"י שמע ואלפא לא שמע, אר"י ש"מ לדידי קיימא לי שעתא, ורש"י פי' ונראה מה יהי' חלומותיו רוה"ק אמרה, וראובן שמע ושאר אחיו לא שמעו לכך אמר ראובן ש"מ לדידי קיימא שעתא להציל אותו:

ובמדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה, ותמוה, וי"ל דראובן חפץ להציל את יוסף. וגם החשמונאים קנאו לעיר ה' ונתנו נפשם להציל אך יש חילוק גדול דראובן רק חפץ ומחשבתו הי' לטובה אבל במעשה לא הי' הצלה. אדרבה נתנו לבור עם נחשים. ויש להמשילו לדבר שנותן ריח טוב. אבל אין בו טעם טוב באכילה כי במעשה לא נהנה יוסף ממנו. והחשמונאים הוציאו מחשבתם אל הפועל וגרשו האויב, ויש להמשיל לדבר שיש בו ריח וטעם טוב דגם מעשיהם הי' טוב. ועל המד' הזה עי' בקובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' ל"א ובח"ב סי' ו' דרוש גדול מהגה"צ מסאקאלוב שליט"א, ומהאריכות לא העתקתי:

כב) למען הציל. רש"י רוה"ק מעידה וכו' עי' בס' לחמי תודה דקס"ט בזה, ובחתם סופר חו"מ סי' א' נסתפק באונס מחמת נפשות להעיד שקר על חבירו להורגו אי יהרג ואל יעבור או לא. דלכאו' כיון דמעיד לא מקרי רק גורם דקיי"ל עדי שקר לא חייבין לשלם רק למאן דדאין ד' דגרמי ופשוט דאין הגורם כהורג בידים וכמ"ש הרמב"ן בפ' וישב גבי ראובן, ול"ש מה חזית דדמא דידך הא חזית וחזית דאותו יהרגנו בידים והוא לא יהי' רק גורם, ואולי יעמוד לזה רוח והצלה וא"כ נראה דיעבור ואל יהרג ע"ש שסיים בצ"ע. ועמ"ש בפ' בראשית (א' א'):

כד) והבור ריק רש"י אבל נחשים כו' וערמב"ן ובעה"ת ובשבת כ"ב א', וחגיגה ג' א', ובמהרש"א על קו' רא"ם וגו"א, דהא נפל לבור שיש נחשים מעידין עלי' ביבמות קכ"א ב' והביא בשם פענח רזא דהוא אמר להשליכו לבור אחר דכ' השליכו אותו לבור הזה. והם השליכו אותו הבורה דמשמע בור אחר ע"ש, ובזה"ק קפ"ה א' אי הי' נחשון ועקרבין אמאי כ' בראובן למען הציל אותו מידם. אלא אמר דטב למנפל לגודא דנחשין דאי הוא צדיקא הקב"ה עביד לי' ניסא אבל בידי דשנאי לא ע"ש, לפי שהאדם הוא בעל בחירה ואין רצון ה' לבטל את בחירת האדם ולכן קשה לעשות נס לצדיק ג"כ באופן זה, ועי' ג"כ באוה"ח בזה, וא"ש קו' הרא"ם הנ"ל. ועי' בהגהות מראה כהן בש"ס דווילנא שבת כ"ב:

ובס' ברכת אברהם על מס' עירובין דס"ג כ' עפמ"ש רז"ל שאלו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרים. השיב אני פרצתי גדרו של עולם במה שדחפה לחוה לעץ, כן כל מדבר לה"ר בכלל פורץ גדר עד שהורגת ג' ולכן ישכנו נחש לנחש. ולפי"ז נתכוון ראובן להראות לאחיו במופת שאין ליוסף חטא לשה"ר והראי' שינצל מנחשים שהם מוכנים לנקום במי שדובר לשה"ר עש"ה, ובאמת מבואר כן בזה"ק דמשו"ה השליכו לבור נחשים משום דנחש מחית על לשה"ר, ועי' בכל"י, וי"ל דבברכות ל"ג א' במעשה בר' חנינא בר' דוסא עם ערוד שהוא מין נחש וכ' ברש"י מצאתי בה"ג כשהערוד נושך אם הערוד קודם למים מת האדם ואם האדם קודם מת הערוד ונעשה נס לרחב"ד ונבקע מעיין מתחת עקבו עכ"ל, ולפי"ז הודיענו התורה שיוסף לא חטא בלשה"ר דהשליכו לבור של נחשים ולא המיתו אותו. וא"ת משו"ה לא המיתו אותו שיוסף קדם למים ע"ז אמר מים א"ב אבל נחשים ועקרבים יש בו ואפ"ה לא שלטו בו. ופפי"ז י"ל בפ' עקב (ח' ט"ו) המוליכך במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש וק' מה התירוץ על הסכנה דנחש אשר הוציא מים מצור ולהנ"ל ניחא דאם יש מים ג"כ ניצל מנחש דיכולו לרוץ ולהקדים למים ועי"ז ימותו הנחשים מקודם כמו ברחב"ד, ועי' בסי' מ"ט:

ובמדיר פפ"ד דהפשיטו ד' בגדים ממנו וכ' ביד"מ. ע"פ הזהר דהי' ד' בגדים שכהן הדיוט משמש בם. ובגדי כהונה מכפרים על לה"ר ודוקא בעודם עליו. אבל באינם עליו