פרדס יוסף בראשית רפה

מטטרו"ן עם הקב"ה ולא הוה נחת רוח למטטרו"ן שר הפנים עד שבא בן עמרם ותיקן הדברים וז"ל של מרע"ה אשריך שלמה בר יצחק שכל מגמת פניך לשם שמים. ויתנכלו אותו כבר נתתי חלקם של אברהם יצחק ויעקב, אתו עמו נתתי בחלקי כלומר אליו נתתי חלקו של הקב"ה, ומי שיודע זה הוא יודע הפלוגתא של הקב"ה עם מטטרו"ן, אבל האות של ירד קח בידך. והתי"ו של ויתנכלו אז תעשה שלום בין יוסף ובין אחיו בעוה"ז ועוה"ב יוסף מחציו ותי"ו מלא. וה"א חורה י"ה שהוא ראש, גם תדע למה אמר יהודה דוקא להביא הכתונת לאביו, ואז תדע ג"כ גלגול עצמות של יהודה במדבר מ' שנה, וסימן לכל זה שהקב"ה ית' עוסק בכל יום בב' של בראשית ובלמ"ד של לעיני כל ישראל, וכשהלכתי מקברו בשעת הנחת תפילין מ"כ על התפילין שלי שכל מי שאינו יודע החילוק בין הסרת טבעת של פרעה שנתן ליוסף ובין הסרת טבעת של אחשורוש שנתן להמן אל יהי' עוסק בנסתרות הללו. אם נתינת טבעת מורה על כי לא נתן עליו זו רק להמן ר"ל להימן. והוא נענש על מחשבתו הרעה אשר חשב, ולכן נפרע ממרום מיד מדה במדה ודינו בחנק. שכל מי שגם דינו בחנק, מיד עלתה בלבי נטריח עד יום מות', ובעת מיתתי השתחויתי ג"פ נגד השכינה, ושמעתי בין כל השתתוי' אומר אלמלא הוצא שם בן נח לאברהם לחם ויין באותו הסעודה אז לא נהרג משיח בן יוסף במלחמות גוג ומגוג לזה הצער בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, דו"ק ותתן צרי למכתך ומרגוע לנפשך:

וזה העתקה ששלח הכותב ר' זלמן מבריסק אשר העתיק מו' שלמה שמעון ר"מ ואבד"ק אשר הוא העתק מס' ישן נושן בק"ק קרעמניץ, ושלח לר' זלמן אהוב ז"ל ואני העתקתי אות באות נאם אברהם בר יחיאל לורי' ז"ל, ושוב מצאתי שחיבר ותיקן ר' שלמה זצ"ל אבי האלוף מ' יוסף קלון ע"פ כ"ד שמות שהביא השערי תורה בשער הראשון, וז"ל אני ראיתי שכ' רבינו התייר הגדול שלמה נראה לאחר מותו לבן הרב ר' מאיר וא"ל באתי ללמדך עיקר וכלל גדול בשם המיוחד ופירושו הוא הי' הוה ויהי' ובדבר הזה תבין כי אין לי רשות עוד לעמוד אצלך עכ"ל ס' איתן המזרחי אות באות:

שם ובחת"ס כ' דישבו בדין אלו מזכים ואלו מחייבים. אלו דחייבוהו מיתה כרודף דכוונתו בדיבה שיקללם אביהם, כאשר הי' באמת בסוף ארור אפם כי עז, וזה ויתנכלו אותו להמיתו שחשבו מזימותי' להמיתו והול"ל להמיתנו, אך כ' הסמ"ע למה נקרא מסור ולא מוסר כי הוא מסור לכל ובסופו ליטול את שלו, ע"כ אמר להמיתו, וזה ויתנכלו אותו שדנו מחשבותיו המה כרודף ויתחייב הוא מיתה ומסור דינו שלא בפני' לכן ובטרם יקרב אליהם והמזכים אמרו הנה בעל החלומות בא שחלם למלוך עלינו ואין כוונתו להמיתנו. והי' ב"ד שקול והשליכו אותו לבור אם הצדק אתו יהי' ראוי לנס ע"ש:

והנה מ"ש בשם סמ"ע הביא ג"כ התוספות יו"ט בפ"י מ"ג דנדרים בשם מהר"ל מפראג דמסור לשעתו הוא הפועל ומוסר אחרים. אבל קראוהו מסור להורות כי בא יבא יומו ויהי' הוא נמסר, ועפי"ז כ' טעם לשם ארוס אע"פ שבאמת הוא המארס ומקדש אשה מ"מ עי"ז מתחייב בכמה דברים שאיש נתחייב לאשתו ויצדק שם ארוס שנכנס בחיובים ושב הוא לפעול ע"ש, ובס' נפלאות מהרא"ל מהסבא קדישא משפאלי ז"ל אות כ' הביא כי המלשין נעשה תיכף מסור לגמרי בידי הס"א, ומן הרגע שעשה העבירה נמסר ברשות הס"א גופו נשמתו ורכושו. ואף גם התורה ותפלה שלו פ"ש:

יט) ויאמרו עי' בזה"ק קפ"ד ב'. מענין נט"י דינים אשר לא נמצא בפוסקים וע"ע בזה"ק מקץ קצ"ח ב', בענין אי יטול מיד ימין לשמאל או משמאל לימין וסותר עצמו מפ' תרומה קנ"ד ב', ועי' בב"י או"ח סי' ד' מה שתירץ דברי' הקדושים:

כ) לכו ונהרגהו. הלשון לכו אינו מדויק דהול"ל קומו ונהרגהו ועי' באוה"ח. וי"ל דויאמרו איש אל אחיו בטח שמעון ולוי הי' כמ"ש שמעון ולוי אחים והם הי' הגדולים כי ראובן לא הי' שם, ואחרי שראו מרחוק כי יוסף נגש אליהם אמרו אל שאר אחיהם, לכו מכאן כי לא תוכלו לראות במות הילד ולעמוד על דם אחיכם יותר טוב לכו למקום אחר. ובתהלים ל"ד לכו בנים שמעו לי קשה ג"כ הול"ל בואו בנים דהרוצה שישמעו לו יקרא שיבואו אלי'. ובבינה לעתים דרוש ס"ה כ' כי המדבר דברים מגונים ישתדל שישמעו אותם רק האיש שרוצה לדבר אתו, ולא זולתו פן יהי' לבוז, אך המדבר דברי חכמה ידבר בקול לחבירו דמה לו אם גם ישמעו אחרים, וז"ש לכו בנים שמעו לי איני קורא אתכם לשמוע לי בקרוב, אלא לכו מאצלי