פרדס יוסף בראשית רפא

לא הוי בב"ח רק המלאכים לא ידעו מזה וסברו דהוי חלב ממש, והנה חלב מבת פקיעה הוי כחלב שחוטה דמותר ג"כ עי' בשעה"מ פ"ג הי"א מאיסורי מזבח, וחדושי רעק"א יו"ד ספ"ז, ובפתחי תשובה שם סקי"ד, ובנוב"י מ"ת יו"ד סי' ל"ו ע"ש, וע"ע בכרו"פ סי' פ"א סק"ז שהק' לילף דחלב מותר מדנתן אברהם למלאכים דנדמו לו כערביים,, והא ב"נ אסור באבמה"ח, וכה"ק ברי"ט אלגאזי והבאתי לעיל בפ' וירא, ולהנ"ל א"ש דהי' ע"י ס' יצירה ול"ש בב"ח, ועי' של"ה וירא, שאברהם האכילם מדוגמת בשר מן השמים שצלו המלאכים לאדה"ר כמ"ש בסנהד' נ"ט ב' וא"כ בבשר כזה ל"ש איסור בב"ח:

וראיתי בזה שנסתפקו בבהמה הנוצרה ע"י ס' יצירה אי כשרה להקרבה, ועי' בפ"ה דאבות ופסחים נ"ד דאילו של אברהם נולד בין השמשות. וכ"כ רש"י וירא (כ"ב י"ג) ובתרגום יונתן, א"כ שמעינן דאף בלא לידה כשר להקרבה, ועי' זבחים צ"ז ב', ומנחות פ"ב ב' למדו שחיטת עולה צריכה כלי מהפסוק ויקח את המאכלת ע"ש, ובחולין ט"ז מנין לשחיטה בתלוש שנ' ויקח את המאכלת. ועי' רמב"ם פ"ד ה"ז ממעה"ק, ובמנ"ח בקומץ מנחה מצוה קל"ב, ובס' מקיץ נרדמים דמ"ה. ועי' רש"י ותוס' חולין פ"ד ב', ובכורות י"ד א', אי בן פקועה כשר להקרבה, ועשעה"מ פ"ג מאיסורי מזבח בזה. וברי"ט אלגזי בכורות סי' יו"ד, ומנ"ח מצוה כ"ב ורצ"ג, וע"ע בשו"ת חכם צבי סי' צ"ג באדם הנוצר ע"י ס' יצירה אי מצטרפין למנין ע"ש, ולפי התרגום אונקלוס ויונתן בראשית לנפש חיה לרוח ממללא. וא"כ ע"י ס' יצירה אין לו כח הדיבור, ועי' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ב כ' ג"כ דהוי בכלל חרש דאין מצרפין, ועי' מהרש"א סנהדרין ס"ד ברבא דברא גברא שלא הי' לו כח הדיבור, ועי' בירושלמי סופ"א דסנהדרין. וב"ר לך פל"ט סי' י"ד אם מתכנסין כל באי עולם לברא אפי' יתוש אחד א"י לזרוק בו נשמה ע"ש:

וע"ע בס' ויקן יוסף אות יו"ד אם יוכל לפדות בכור בהמה בשה שנברא ע"י ס' יצירה, והק' מהא דלא מצאו פרה אדומה כי אם אחת ושקלוה כל משקלה זהב, ואמאי לא בראו ע"י ס' יצירה, וי"ל כיון דבעי שחיטה לשמה וכאן ל"ש שחיטה ועוד דבעי שתים או בת שלש וארבע מ"ש, (ועי' בתורת חיים חולין ע"ד שבן פקועה כשר לקרבן פסח אע"ג דל"צ שחיטה) וע"ש אות ל' שחקר באלמנה כזו. ואשת אליהו אי אסורה לכה"ג ואם צריכה יבום להקים שם אחי', וע"ע בברכי יוסף או"ח סי' נ"ה דהביא ראי' מגיטין ל"ח בר"א ששחרר עבדו. ולא ברא ע"י ס' יצירה, וראיה מזה דלא מצטרף למנין. ועי' בחתן סופר ח"ב דק"ח, ובס' עט סופר כלל פ' פרט ב' מ"ש בזה, ועי' ב"ש אה"ע סי' ו' סקי"ז הנרבעת לרוח או לשד אע"פ שפרים ורבים אינה אסורה לבעלה, והוא מתשו' מהר"ם מלובלין סי' קט"ז, ועתשו' ר' חיים כהן סי' ח' ובשו"ת חיים שאל סי' נ"ג, ובשו"ת מחנה חיים אה"ע ח"ג סי' נ"ה ע"ש מעשה נורא. ועמ"ש בפ' ויקהל (ל"ה כ"ז). ובפ' לך (י"ג כ"ד), ובדברי הפר"ד בבן פקועה בב"נ עי' אריכות בס' אמרי הצבי על ב"ק דמ"א אות ל"ו, ובקונטרס פלפול חברים שם מ"ש בזה, ועי' מה שכתבתי בזה בפ' בראשית (א' כ"ז) הערה חדשה:

והנה על קו' רא"ם איך אכלו השבטים אבמה"ח דהוא מז' מצות. י"ל שאכלו ע"י תערובות חד בתרי דמדאו' בטיל כמ"ש הרא"ש פ"ז דחולין סי' ל"ה ורק מדרבנן ל"ב, ואף דאבות קיימו כל התורה אפי' ע"ת כמ"ש ביומא דכ"ח, זה דוקא גופי תורה, ועירוב שאני שבא לכבוד שבת ויו"ט. אך לשאר מצות דרבנן לא חששו, וכ"כ הג' חיד"א בפתח עינים חולין ד"ה, והובא בשד"ח כללים סי' קפ"ו, ובפאת השדה סי' א' דלא קיימו תקנות חז"ל כמו מציאת אשה לבעלה, וכ"כ ברדב"ז ח"ב סי' תרצ"ו הא דנשא יעקב ב' אחיות דנתגיירו ומה"ת מותר ב' אחיות מאב ורק מדרבנן ולא חששו, ובני הרה"ח ר' דוד נ"י אמר לפמ"ש החת"ס עה"ת דמפרש עירובי תבשולין שלא עירב בשר בחלב, והרשב"א בתשו' סי' צ"ד כ' שנפל ט"ס בגמ' שלפנינו וצ"ל עירובי תחומין וכן גרס בס' האשכול, ועי' בס' דברי דוד מהטו"ז. ולפי"ז לק"מ דהא תחומין ג"כ דאורייתא הוא והנכון אתו ויש בזה באחרונים הרבה. ועמ"ש בזה בפ' תולדות (כ"ו ה'). ומקץ (מ"א נ') ויחי (מ"ט ל"א), ועי' במהרש"א ב"ב ט"ז א', שהק' הא הנה ידעתי כי אשה יפת מראה את והביאו רש"י ומד' דעד עתה לא הכיר בה, הא אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה. כמ"ש בקידושין מ"א א' ע"ש, ולפמ"ש א"ש דלדרבנן לא חשש והאיסור רק מדרבנן:

ועי' ג"כ בתשו' הרמ"א סי' י' דאפי' אי אברהם קיים אפי' מצות דרבנן מ"מ האבות אחרי' לא הי' זהירין בדרבנן ע"ש. ויש