פרדס יוסף בראשית רפ

כרבים ומחויב להטות דעתו לדעת הרבים, (ועי' בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח כלל ו' סי' ב') ובפמ"ג יו"ד סי' ס"ב נסתפק אי אזלי' בת"ר בב"נ, ומרמב"ם בפ"ט ה"ו ממלכים ב"נ חייב על אשת אביו אפי' אחר מיתת אביו, וקשה דלמא לאו אביו הוא, וכקו' גמ' חולין די"א ומוכח דגם בב"נ אזלינן בתר רוב, וי"ל משום הא לחוד דאכלו מפרכסת לא הי' תופס אותם כנ"ל אלא מדראה בהם דברים אחרים שהביאו ר"ש ור"י תפס עליהם ממ"נ דברמב"ם ריש ה' אישות כ' קודם מ"ת הי' פוגע באשה בשוק ותהי לו לאשה ולאחר מ"ת יקנה אותה בפני עדים ע"ש, ויוסף ראה שלוקחים אשה ביחוד בעלמא ולא בחופה וקידושין, וז"ש ר"ש תולים עיניהם בבנות הארץ וכלשון הרמב"ם הי' אדם פוגע אשה בשוק, ותפס יוסף לדעתכם שמפרכסת מותר דדין ישראל לכם א"כ איך תקחו נשים בלא חופה וקידושין, ולכן הביא המדרש דברי ר"ש תיכף, אך מ"מ אין זה תפיסה עליהם, דהרמב"ם בפ"א ה"ד מאישות ס"ל דפלגשים בקידושין בלא כתובה, והראב"ד סובר ביחוד בעלמא בלא קידושין ובלא כתובה, וא"כ י"ל אף דלקחו בלא כתובה וקידושין דלמא בתורת פלגש ם נשאו ומותר אף לישראל כראב"ד, אבל קשה איך הי' מזלזלים לקרותם עבדים הא הי' בני פלגשים של יעקב והוי נשים ממש ובניהם לא הי' עבדים, וע"כ מוכח דס"ל כרמב"ם דפלגשים בקידושין בלא כתובה, וא"כ קשה איך לקחו ביחוד בעלמא, וע"כ ס"ל דדין ב"נ להם, וא"כ קשה איך אכלו מפרכסת, ושפיר מכל ג' דברים תפס עליהם יוסף ממ"נ:

וע"ע בבינה לעתים דרוש ס"ה דכוונת יוסף הי' לשמים להחזירם למוטב והי' רועה אחיו בצאן מדריך אותם במקום מוצנע במרעה הצאן, והם לא קבלוהו בסבר פנים יפות ורק ביזו אותו, וע' בקובץ דרושים ח"ב כרך א' סי' ו' דרוש ארוך מהגה"צ מסאקאלוב שליט"א, ובספר משכיל לדוד כ' דיוסף אמר תולין עיניהם בבנות הארץ, דפליגי בפלוגתת דר"ח ור"א בפ"ק דע"ז י"ז א', ח"א ניזל אפיתחא דע"ז דנכים יצרא, וח"א ניזל אפיתחא דזונות דנכפי' ליצרא, וכן השבטים אזלי אפתחי' דזונות, ויוסף ס"ל דאסור, ויוסף חשב אולי נתנחמו על מכירתו וחזרו משיטתם ואז יכול להתודע להם, משא"כ כשנודע לו דנמצאו בבתי זונות בבואם למצרים ראה שלא חזרו משיטתם, ולדעתם הוציא יוסף דבתם רעה בחנם, וא"כ כשיתודע להם יהרגוהו לכן אמר מרגלים אתם ולהרגני באתם, וכשאמרו לו שהלכו לבקש את יוסף, א"ל א"כ הוא הדבר אשר דברתי כי מרגלים אתם, כי לדעתכם גם יוסף חזר בו וגם הוא הולך אפתחא דזונות וכשתדעו שהוא עוד מחזיק בשיטתו תהרגוהו, ועי' בקובץ דרושים חוברת ד' סי' כ"ט אריכות בזה:

שם ברש"י שאוכלים אבמה"ח, והק' המפו' איך להאמין זה על שבטי יה, ואם לא עשו כן הוציא יוסף שקר בפיו, וגם ויבא דבתם משמע שאמת בפיו, דזה החילוק בין מוציא דבה הוא על שקר ומביא הוא שמגלה האמת וכמ"ש בכלי יקר ע"ש, וכ' בשל"ה כאן דאברהם עשה ס' יצירה ומסרו ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב לבניו דאין מוסרין סתרי תורה רק למיוחסי ישראל, ע"כ מסרו לבני הגבירה ולא לבני השפחות, ובסנהדרין ס"ה א' דר"ח ור"ה בראו עגלא תלתא בכל ע"ש ע"י ס' יצירה, ובודאי א"צ שחיטה ומותר לאכלו חי וכן עשו השבטים ויוסף סבר שהי' נולד מאב והביא דבה שאכלו אבמה"ח, (ועי' קדושת לוי בהעלותך (י"א י"ג) ומה שכתבתי שם בחיבורי) עוד איתא שם בגמ' רבא ברא גברא, ויש שמות שמצירופם נולד זכר ויש נקבה ואפשר דהשבטים בראו נקבה והי' מטיילין עמה ויוסף סבר שהיא נקבה מאב ואם, וגם כשעסקו השבטים בצירוף סודות ורצו להתחבר להם בני השפחות, אמרו להם בני הגבירות, אתם בני שפחות וכוונתם הי' לשם שמים דלא נמסרו סודות רק למיוחסים, ויוסף לא ידע וסבר שמזלזלים בכבוד אחיהם א"כ השבטים וגם יוסף הי' אמת בפיהם:

ועי' ג"כ בפר"ד דרוש א' בשם היפ"ת שאכלו בן פקועה בלא שחיטה דשרי ויוסף לא ידע דהוא ב"פ, והק' עליו דב"פ דכשרה בלא שחיטה דוקא לדידן דבשחיטה תליא ואפי' מפרכסת שרי, ב"פ חשוב כשחיטה, אבל לב"נ דבמיתה תליא ומפרכסת אסור א"כ גם ב"פ אסור, והעלה דמחלוקתם הי' דשבטים סברו שיצאו מכלל ב"נ אף להקל, ויוסף סבר דלא יצאו להקל, וחייבים בחומרת ישראל וב"נ עש"ה, ועי' בפ' וירא (י"ח ח') דאברהם האכיל למלאכים בשר בחלב מן בן הבקר שברא ע"י ס' יצירה, וא"כ לא הוי בב"ח ושרי, ועי' בס' וימהר אברהם מערכת ס' סי' קכ"ג:

והא דכ' במד"ר יתרו דטענו המלאכים שלא יתנו התורה לבנ"א, ואמר להם ה' הלא אכלתם בב"ח אצל אברהם, וי"ל דאליבא דאמת