פרדס יוסף בראשית כח

ממש, אם כן מוכח דאסור לקרות בשמו:

ועי' ברכות ד"ד במפיבושת רבי לא מפיבושת שמו אלא איש בושת וכו' דהי' ק' איך קראו בשמו, ועי' סנהדרין ד"ק ע"א מפ"מ נענש גיחזי, שקרא רבו בשמו אשר החיה אלישע, וכ' ברש"י בשמו, שאומר פלוני ואינו אומר מורי ר' פלוני, ועי' בכ"מ פ"ה ה"ה מתלמוד תורה שכ' דקרא מסייע דאמר יהושע אדוני משה. וראיתי בפר"ד דרוש ט"ו שחידש דדוקא כשמזכיר התואר מקודם כמו ואדוני משה, אבל לומר משה אדוני, שם העצם קודם אסור ומשו"ה גבי דוד שאמר מפיבושת רבי היה אסור. ומשו"ה קאמר לא מפיבושת שמו, ועי' בשבת קט"ו א' אר"י מעשה באבא חלפתא, ועי' בזה בדרוש וחידוש להגרע"א שם ובהגהותיו ליו"ד סי' ר"מ ובצל"ח ברכות ד"ד. וע"ע בבכורות כ"ו א'. ב"ק ע' א'. וגיטין י"ד ב' דר' דוסתאי מזכיר את ינאי אביו בשמו, ועי' בית דוד על גיטין, ובס' יוסף אומץ סי' פ"ז כ' ואם אומר אבי או מורי בין קודם שמו בין מאחרי' שרי וכדאמר ר' יוסי אבא חלפתא, יוחאי אבא, וכן ר' דוסתאי ינאי אבא, והובא ג"כ בעקרי דינים יו"ד סי' כ"ו ע"ש ועל זה השיב לי אדמו"ר שליט"א מכתבו כמו שנדפס בהסכמה שלו בפתיחת ספר זה:

ועי' מהר"ם שיף חולין ד"ס דמתחלה הי' משתמשין יחד ביום ובלילה, ואם עכ"פ הי' הפרש בין יום ולילה נאמר שהשתמשו יחד ביום, ובלילה שקעו שניהם ולא הי' להקב"ה לקבוע אחד ביום ואחד בלילה בלא מיעוט, שא"כ ל"ה הפרש בין ביום ולילה, והי' חשכה כאורה וע"י המיעוט נעשה החשך, ופייסה שתהי' מושלת ביום ובלילה, וערש"י ולא הביא הפיוס דאת הכוכבים פרש"י בחומש, אולי ניחה לה הממשלה לבדו ואולי תלמודא דריש מאת הכוכבים צדיקים יקראו כו' כמ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד עד כאן לשונו:

ובהגהות מהר"צ חיות שם כ' על בעה"ת הנעלבין כו' ראה והקטין צורת הלבנה ולפי הגי' והתקין צורת הלבנה. אין הכוונה על אחר הקטרוג רק על שעת הבריאה, דהתקין הלבנה שתהי' מאירה כאור החמה למען לא יטעו האומות שהשמש הוא אלקי אחרי שאין כמוה בעולם הגלגלים ועפי"ז מבואר מ"ש אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח, בחולין ד"ס ע"ב ועי' אלפס שבועות סופ"א בזה. ולהנ"ל א"ש דקודם שנתמעט הירח והי' אורו מבהיק כמו אור החמה ל"ה מקום לטעות לעבוד לחמה אחרי אשר רואין כי יש דוגמתה בעולם הגלגלים, אבל אחר שהקב"ה מיעט את אור הירח ונשארה השמש יחידה בתוקפה ובעוצם זהרה כביכול נתן השי"ת מקום להאומות לטעות שיחשבו השמש לאלקי, וז"ש הביאו עלי כפרה שמיעטתי הירח שעבודה לחמה נסבב ממיעוט אור לירח:

ובס' לב אריה חולין כ' טעם דלמה נתחייבו ישראל להביא כפרה דבתשובות הלבנה וכי בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט א"ע, הק' המפו' דמה שאלה היא, כיון דצריך למעט אחד א"כ מה חזית דדמא דידך סמיק טפי, ותי' דשאלתה הי' שיגדיל אור החמה והיא תעמוד על מעמדה עי' בתו"ח, והטעם שלא הי' כן דבאמת בתחלת הבריאה הי' מאור השמש גדול מאד רק שנגנז מפני קלקול הדורות כמחז"ל ויבדל ראה שאין העולם כדאי גנזו לצדיקים לעת"ל ולכך ל"ה באפשרי להגדיל אור החמה כי כבר נקצב שיעור והוצרך למעט הלבנה, ולעתיד כשיזדככו הדורות כ' והי' אור הלבנה כאור החמה והחמה יהי' שבעתיים כאור שבעת הימים שהלבנה תשאר על עמדה כמו שהיתה קודם מיעוטה והחמה יגדל, ולזה כשראה ה' דלא מייתבה דעתה אמר לישראל הביאו עלי כפרה על שמיעטתי הירח שאתם אשמים בזה שאם הייתם טובים ל"ה צריך למעט הירח רק שהחמה תגדל כמו שיהי' לעת"ל כשיתוקן חטא אדם הראשון:

ועי' בתרגום איכה (ב' י"ט) על הפ' קומי רוני בלילה עסוקי במשנה בלילה ועי' ברכי יוסף או"ח סי' רל"ח בשם האר"י ז"ל שלא ילמד מקרא בלילה וכ"כ בילקוט סו"פ תשא מנין הי' יודע משה אימת יום ואימת לילה בשעה שה' מלמדו מקרא יודע שיום ובשעה שמלמדו משנה יודע שלילה, אמנם י"ל דכי היכי דקרינן משנה ותלמוד בלילה כן מקרא בלילה ואין מופת חותך ע"ש וע"ע בבאה"ט או"ח סי' רל"ח, ועשו"ת אבני צדק יו"ד ובס' לב דוד פל"ב. ובשו"ת כנף רננה יו"ד, בהשמטות הנקרא מין כנף סי' מ"ד כ' דמשו"ה משנה ביום כשר ולא מקרא בלילה, מחולין ד"ס שאמר ה' ללבנה לכי ומשול ביום ולילה, א"ל שרגא בטיהרא מאי מהני, וא"כ מדת לילה שהוא משנה ניתן לה ממשלה גם ביום אבל מקרא מדת יום אין לו לכנס במדת לילה שלא יתעורר קטרוג הירח ומשה כשלמדו ה' משנה הי' יודע שהיא לילה דאז אין מאיר אור מקרא דכשמאיר אור מקרא מדת יום אז משנה המאור הקטן לממשלת הלילה שרגא בטיהרא מה מהני ע"ש באריכות, וע'